תשתחרר, חסיד • טור לחג הפסח

מאת מ. פריד

שוב זרח האור על עמודי העיתונות הישראלית. כמידי חג בחגו, נחשפו גם הפעם אזרחי ישראל ל'מכתב כללי' מהרבי מלך המשיח שליט"א לקראת חג הפסח. שוב פורסמו "הדברים האלה אשר אנכי מצווך היום" כמתבקש מפירוש רש"י למילים אלו: "לא יהיו בעיניך כדיוטגמא [מצוות המלך הבאה במכתב] ישנה, אלא כחדשה – שהכל רצין לקראתה". (ולא במקרה, ב'מכתב כללי' הראשון – ציטט הרבי מאמר זה…).

אכן, כעיתון בוקר טרי ועוד כעיתון חג מוגדל ועמוס במוספים – רצו הכל לקראתו ולקריאת עמודיו, עד שנתקלו במכתבו של הרבי הפונה "אל כל בני ובנות ישראל בכל מקום שהם" ומביא להם את המסר האקטואלי לחג.

חשוב להזכיר ולהעלות על נס את החסיד שדאג במשך השנים לפרסום ה'מכתב כללי' (בתוך שאר דברי הרבי וענייני חב"ד) בעיתונים – הרה"ח ברק'ה וולף ע"ה, 'דובר חב"ד' האמיתי היחיד וגדול מפרסמי הרבי בדורנו. ראוי לציין גם כי לפני תשע שנים, חידשו 'התאחדות החסידים לקבלת פני משיח' את פרסום ה'מכתב כללי' ואם יש עיתונים שעדיין לא זוכים לאורו – הרי בנו ובתרומותינו הדבר תלוי.

***

אך הפעם נעסוק ב'מכתב כללי' לחג הפסח מתאריך י"א ניסן תשח"י, בו מבאר הרבי את הגדרת החג כ'זמן חירותנו'. היות ויציאת מצרים שחררה את העם היהודי מהמגבלות שהפריעו לו להיות ולעשות מה שהוא צריך להיות ולעשות. זו ה'חירות' אליה יצאנו.

הרבי ממשיך ומדרג את 'מצעד החירות' של הבריאה והיקום כולו: צמחים ועצים, שהושקו במים וקיבלו אוויר לנשימה – הגיעו לפסגת חירותם ושוחררו מכל דאגה והפרעה. לעומתם, חיות ובהמות או זוחלים ועופות, שתוענק להם חירותו המלאה של עולם הצומח – ירגישו אסירים ושבויים ויופרעו וידאגו כל חייהם – עד לשחרור חופש התנועה שלהם.

לאדם, גם זה לא יספיק. אם יוגבלו חלילה חיי השכל שלו, אפילו רק יצומצם שכלו של אדם גדול לשכלו של ילד קטן – יהיה זה מאסר ושבי אכזרי השולל ממנו את עיקר מהותו. וכשאדם כולא את עצמו ומגביל את שכלו לעסוק רק במילוי תאוותיו ומבזבז את חייו רק להשגת צרכיו הגשמיים – המאסר העצמי הזה מסוכן והרסני יותר.

וליהודי – גם כל זה לא יספיק. הנפש האלוקית בוערת ומשתוללת בקרבו, מייחלת ומשוועת לשחרור והתפרקות. בלשונו הזהב של הרבי (ושלא תעזו לפספס את המכתב במלואו – בתרגום ללה"ק בספר 'אגרות מלך' חלק ב', עמ' חי): "ושאיפתה היא לחירות אמיתית, ליציאת מצרים תמידית ואין סופית, היא אינה יכולה להישאר במקום אחד. בכל יום, שבו עליה נוספת בתורה ומצוות, המקרבת אותה לאין סוף, היא חשה בעומק פנימיותה כי הדרגה של אתמול היא היום כבר בבחינת 'מצרים', שיש לצאת ממנה ולהגיע למעלה יותר.

***

אתם קלטתם את זה? הבנתם (לראשונה) את פשר המושגים 'חירות', 'שחרור' ו'חופש'? ה'בעלבוסט' מהקהילה החב"דית, המתגורר בווילת פאר ונוסע במכונית חדישה, מחזיק בחשבון בנק יציב או מנופח ו'מסודר' כלכלית, חברתית ובריאותית – אך החירות ממנו והלאה…

לעומתו, ה'שליח' בפינה נידחת, הקורס תחת חובותיו ומחויבויותיו, המתרוצץ מבוקר עד ערב מ'מבצעים' ברחוב לשיעורים בבית חב"ד, מארגון התוועדות י"א ניסן לחלוקת מצה שמורה, מ'סדר ציבורי' ל'סעודת משיח', ומהפצת בשורת הגאולה וזהות הגואל בחוצות העיר להסברת הנושא באופן המתקבל לכל אחד ממקורביו – ה'שליח' הזה הוא הוא המשוחרר, החופשי והמאושר באדם.

וכפי שהיטיבו לבטא זאת שני עיתונאים בשנת תשנ"ד, בדברי הסיכום על התרשמותם מחסידי חב"ד: "אצל כל אלה גילינו שחרור רוחני ונפשי מרגשים ביופיים ובעוצמתם.. אין לנו שום ספק כי הרבי מלובביץ' – הוא האיש שהעניק לכל החב"דניקים עמם נפגשנו את חירותם הרגשית והרוחנית".

חסידים, תנו לנפשכם להשתחרר ולהישאב באורו הגדול של הרבי. החירות האמיתית שלנו היא בהתמסרות לשליחות הרבי העכשווית שהוטלה עלינו לזמננו: הכנת העולם לקבלת פני משיח צדקנו, נשיא דורנו, מנחם שמו – רק בעבודה זו נמצא מרגוע לנשמתנו. רק על ידי עבודה זו, עליה העיד הרבי כי היא "הדבר היחיד" שנשאר לעשות כעת – נצליח להשתחרר סופית ממאסר ושבי הגלות לגאולה השלימה תיכף ומיד ממש.