'סטירה' חסידית מכל הלב

משיח פרידמן, בית משיח

1.

הטור הזה מוקדש לשליח מיוחד במינו שנפטר בפתאומיות בשבוע החולף. את השליח הרה"ח אברהם כהן ע"ה, מנהל 'בית משיח' בבאר שבע – אמנם לא זכיתי להכיר כלל, אך בהשגחה פרטית מופלאה, כמה שעות טרם כתיבת הטור נפעמתי לשמוע סיפור מיוחד אודותיו, מפי שליח שהיה ידידו בלב ונפש, אבי שיחי', הרה"ח מנחם מענדל הכהן פרידמן שליח הרבי שליט"א לאור יהודה. וכך הוא מספר:

ידידי החסיד ר' אברהם כהן היה השליח הראשון בבאר שבע, במקום בו נאמר על אברהם אבינו "ויטע אשל בבאר שבע" (וכידוע ש'ויטע אשל' בגימטריא 'בית חב"ד') הוא זכה לפתוח בית חב"ד ולקרב יהודים רבים לה' ולמשה עבדו. אחרי כינוס השלוחים תשנ"ג, עלה לו הרעיון "לשדרג" את שמו של הבית חב"ד ל"בית משיח", הוא ביקש לכך את אישורו של המשלח, הרבי שליט"א וכעבור זמן אכן קיבל את האישור ועשה זאת.

בהזדמנויות רבות בהם היינו נפגשים, ובעיקר בימי 'כינוס השלוחים' בארה"ק מידי שנה, הוא היה מונח ועסוק בלטכס עצה ולראות כיצד ניתן להחיות ולהגביר את ה'קאך' בענייני משיח ובשורת הגאולה בקרב השלוחים ובפעילותם. תמיד כששוחח איתי בנושא זה, היה ניכר עד כמה העניין טורד את מנוחתו, אכפת ונוגע לו באמת.

2.

אפיזודה מיוחדת אחת עם ר' אברהם, נחרתה עמוק בנפשי. היה זה כאשר סיפרתי לו כי בסביבות שנת תשמ"ט (לא זכור לי התאריך המדויק), אז עוד הייתי בחור ב-770 ואחרי תפילת ערבית הרבי אמר שיחה שהסתיימה בביטויים מיוחדים על הגאולה. הביטויים אמנם היו מיוחדים, אך לא חסרי תקדים ולא יוצאי דופן משיחות רבות אחרות באותה תקופה ובאותם שנים.

בתום השיחה וחלוקת הדולרים שאחריה, ניגש אלי בחור בעל-תשובה מצרפת שלא הבין אידיש וביקש שאתרגם לו ללשון-הקודש את השיחה שאמר הרבי זה עתה. הסכמתי וחזרתי לו נקודות מהשיחה. כשהתקרבתי לסיום השיחה והתחלתי לחזור לו על דברי הרבי שהגאולה תבוא תיכף ומיד ממש, עוד בלילה זה, לפני השינה, לפני ההכנות לשינה, לפני קריאת שמע שעל המיטה ועוד לפני ההכנות לקריאת שמע, ברגע זה ממש.

בעודי חוזר לו את הביטויים הללו, שככל הנראה, עבורו הייתה זו הפעם הראשונה ששמע כדוגמתם – ראיתי כיצד הוא נכנס לסערה של התלהבות והתרגשות עצומה, על סף היסטריה ממש, מכך שהגאולה בעצם מגיעה ברגע זה. במעין אינסטינקט (שגוי כמובן) ניסיתי קצת 'להרגיע' אותו ואמרתי לו ש"תמיד הרבי אומר את זה"…

כמובן שמיד התחרטתי על המשפט האווילי הזה, וב"ה שלא הצלחתי לצנן ולמתן את התלהבותו של אותו בחור, שלקח את הדברים בתמימות ובפשטות נפלאה. אך כשסיפרתי זאת לר' אברהם – הוא, באינסטינקט חסידי נכון ובריא, סטר לי סטירה הגונה, מכל הלב…

כל מי שהכירו יודע כי לא היה איש חסד חם ולבבי ממנו. הסטירה הזו לגמרי לא באה ממקום של אלימות ח"ו ולא היה בה שמץ אגרסביות, רק מאהבה ואכפתיות אמיתית.

כי כזה היה ר' אברהם כהן. המשיח נגע לו באמת, הסיפור זעזע אותו וכאב לו באמת ומתוך ידידות ואהבה הוא לא יכל להתאפק מלסטור לי ולהתרעם עליי: איך יכולת לומר כך? כיצד העזת לקרר ולהרגיע התלהבות ואמונה אמיתית של חסיד?… סיפרתי את הסיפור הזה להרבה אנשים לפניו ולהרבה אחריו, אף אחד לא הגיב כך.

3.

מידי דברו בסיפור זה, ממשיך אבי שיחי' ונזכר במאורע נוסף, בו הוא נכח יחד עם ר' אברהם כהן – באסיפה המיוחדת שארגנה צא"ח לשלוחים בארה"ק, עם צאתו של מסע הפרסום בסיסמת 'היכונו לביאת המשיח' בחורף תשנ"ב.

אחרי הצגת השלטים, המדבקות ועלוני ההסברה של המבצע, קם א' השלוחים, מנהל בית חב"ד באחת מערי אה"ק, ואמר: בסיום האסיפה, נצא מכאן כולנו מצוידים בשלטים, המדבקות והעלונים ובתקופה הקרובה נפיץ ונמלא בהם את הארץ. אך מה נעשה אם יחלפו ימים, שבועות וחודשים, אולי אפילו שנים – ועדיין לא יבוא… מה נאמר אז? כיצד נראה את פנינו בקרב הציבור שיטען איה המשיח שהבטחתם?

באסיפה נכח גם הגה"ח ר' דוד חנזין ע"ה, שבאותו רגע, בניגוד מוחלט לאופיו וסגנונו קם בסערה וכמו התפרץ אל המיקרפון בזעקה מעומק ליבו: איך אתה מדבר? כיצד ייתכן לחשב כאלו חשבונות? הרבי הטיל עלינו משימה ועלינו לבצעה באמונה שלימה, בדיוק כפי שנצטווינו ובלי שום שאלות!

4.

עד כאן מסיפורי אבי שיחי', עליהם לא נותר לי אלא לצטט מ'היום-יום' של השבת, י"ב טבת – בו מתומצתת נקודת שני הסיפורים, בפתגם קצר וקולע במיוחד: " . . גם האנשים בעלי מוחין הנמצאים עתה צריכים להניח שכלם ולא לילך אחרי הטעם ודעת, כי יכולים להטות ע"פ שכלם כו' עד כי ח"ו מרה תהיה באחרונה כו'. וזהו העיקר בזמן הזה בעקבות דמשיחא, שלא לילך אחר השכל וטו"ד, כי אם לקיים התורה והמצות בתמימות ואמונה פשוטה באלקי ישראל".

לתגובות הערות והארות: mf7709@gmail.com \ 053-820-6628