יש רבי בישראל – היום!

משיח פרידמן, בית משיח

1.

"יש רבי בישראל ואין הוא נכנס בהגבלות הטבע והרוצה ללכת לבטח דרכו, במסחר, בהנהגת הבית וכו' לא ירים את ידו מבלי לשאול את פי הרבי" (אגרות קודש כרך ג', עמ' נד) – זהו המסר החסידי הבסיסי ביותר. הנקודה החב"דית היסודית, ממנה מסתעפים כל שאר הפרטים.

והנקודה הזו בתוקפה עומדת, אך ורק בתודעה בה אכן "יש רבי" בהווה, בפשטות ממש, היום ועכשיו. היא לא סובלת שום מורכבות, אין בה מקום להסברים מפולפלים, לביאורי–עומק עיוניים ולמשחקי–לשון מפותלים. אין שטח אפור, רק שחור או לבן.

זו נקודה אחת, חדה כתער, ברורה ופשוטה "יש רבי בישראל" בלשון הווה ונוכח. אם יש – ממילא מובן "שאין הוא נכנס בהגבלות הטבע והרוצה ללכת לבטח דרכו . . לא ירים את ידו מבלי לשאול את פי הרבי", ואם אין – אז פשוט אין, וזהו.

ואם בתודעה הפנים–חב"דית עוד ישנם כאלו המנסים להשלות את עצמם, שנוכחות הרבי בהווה – נתונה לפרשנויות סבוכות ומפותלות. הרי שגם אלו יודו כי בתודעת הציבור הכללי, בארץ ישראל ובעולם – לא קיימת שום אפשרות אמצעית, אפורה וערטילאית. כאן הם חייבים לדבר כלשון בני–אדם ולענות במילים פשוטות וחד–משמעיות: יש רבי או (היה פעם וכעת) אין?

למרבה הצער והכאב, ב–24 השנים האחרונות הופצו בקרב הציבור הכללי לא מעט פרסומים שנשאו את שם חב"ד, מהם השתמע והובן כאילו חלילה, כיום – אין רבי בישראל, רח"ל היל"ת… לעולם לא אשכח את הזעזוע והתדהמה שהכתה בי, כשנתקלתי לפני עשור שנים, באותו טקסט נורא שהופיע בגב החוברת שהתיימרה להגיש "מבט אישי" על הרבי, טקסט שנפתח במילים "הרבי מליובאוויטש היה…" כשהביטוי הזה חזר על עצמו שוב ושוב ושוב לכל אורך הטקסט.

אליבא דנפשם, מבינים היטב עורכי ומפיצי הפרסומים הללו את תוצאתם הישירה, משמעותם הבלתי–נמנעת והתודעה המוטמעת באמצעותם בציבור הכללי: הרבי מליובאוויטש איננו רלוונטי לחיינו, אין לו שום חשיבות משמעותית במציאות העכשווית. הוא אמנם מילא פרק גורלי, נרחב ומרתק בהיסטוריה היהודית, אך כיום, הנה, החב"דניקים עצמם מצהירים – הוא היה ואיננו עוד. העבר – אַיִן.

לימוד הזכות עליהם, אחינו היקרים והאהובים הטועים והתועים בחושך הגלות ובאפלת הניסיון האחרון – זועק ומתבקש. חלילה לנו מלדון ולשפוט אותם, אלא רק להעצים ולהגביר את תביעתנו כלפי שמיא: עד מתי? בניך אינם מסוגלים עוד להתמודד עם הניסיון הנורא הזה, שחרר אותם כבר להתגלות הסופית בגאולה האמיתית והשלימה!

2.

אך יתרון האור מתוך החושך, ומרובה מידה טובה ממידת פורעניות: ביום שישי האחרון, נפל דבר ב'ישראל היום' – העיתון הנפוץ והגדול בארה"ק. במהדורת הסופ"ש שלו, המודפסת בחצי מיליון עותקים ומגיעה למיליונים מאזרחי ישראל, בין דפי המוסף הפוליטי הנקרא והפופולארי ביותר במדינה – פורסמה כתבה יוצאת–דופן וחסרת–תקדים, תחת הכותרת "עם הרבי בקראון הייטס".

בכתבה, פרי מקלדתו של הכתב והפרשן הפוליטי הבכיר בעיתון, ידידי החסיד ר' מתי טוכפלד שיחי' – מתועדת ומתוארת ביד–אמן החוויה העוצמתית והסוחפת, לצד אווירת הקדושה, ההתעלות והשמחה פורצת ההגבלות של חודש החגים וזמן שמחתנו, עם הרבי מלך המשיח שליט"א ב–770.

למיליוני קוראי העיתון המודפס, הצטרפו המוני קוראיו באתר ובאפליקציה ורבבות העוקבים אחרי תכניו בשלל הרשתות החברתיות – כל אלו נחשפו לעובדה המדהימה כי "האלפים שמגיעים ל־770 בכל ימות השנה, עושים זאת כי הם נמשכים לנשיא הדור, הצדיק המרכזי של דורנו, הרבי. יהודים נמשכים למקום קדוש ולאדם קדוש, לכן הם לא מוכנים לוותר ולבוא".

יחד הם קראו ש"חז"ל אומרים שנשיא הדור הוא ככל הדור כי הנשיא הוא הכל, שהנשמות של כל היהודים נמצאות אצל הרבי וחלק מהנשמה של הרבי נמצא אצל כל אחד. לכן המקום השלם ביותר להתאחדות כל היהודים יחד הוא דווקא במקומו של נשיא הדור".

ויחד התפעמו מדבריו של האלוף (מיל') מאיר כליפי, יו"ר ארגון ידידי צה"ל בארה"ב ולשעבר מזכירו הצבאי של ראש הממשלה, שהגיע, זו השנה השלישית, ל'הקפות' ב–770 והביע את רגשותיו: "אני לא מוכן להחמיץ ביקור פה. כשאני רואה את האמונה הגדולה, את אלפי היהודים שממשיכים להגיע לכאן לשמוח, להתפלל, לרקוד ולהיות עם הרבי – זה דבר שאני רוצה להידבק בו ולהיות חלק ממנו".

בכתבה מצוטט גם השליח להרצליה, הרב ישראל הלפרין, המסביר לקוראים "כמו שיש זמן בשנה שבו ציפורים נודדות, כך גם ליהודים מרחבי העולם יש צימאון גדול להגיע למקום חם של קדושה, ובפרט בחודש תשרי. מבחינתם, כדי לקבל את הכוח חייבים להגיע למקום הקדוש ביותר, בזמן הנעלה ביותר, בהנהגת האדם הקדוש ביותר – הרבי שליט"א מלך המשיח".

3.

לראשונה מזה שנים רבות, בכלי–תקשורת רציני ומכובד, הגדול והמשפיע ביותר בארץ ישראל – נחשף הציבור הישראלי לכתבה המסקרת ומתארת את הרבי בלשון הווה ונוכח. לא עוד מודעת פרסום ממומנת, אלא כתבה תיעודית עכשווית מאת הכתב הבכיר והקבוע בעיתון, ששב כעת מניו יורק ומדווח על החוויה שעברה עליו זה עתה, במחיצת הרבי.

זו לא סתם 'עוד כתבה' על חב"ד בעיתון, זהו תחילתו של מהפך תודעתי כביר. הכתבה הזו היא צעד ראשון, גורלי ומשמעותי – בדרך לקביעת והנחלת התודעה הנכונה והאמיתית בקרב הציבור הכללי: "יש רבי בישראל" בהווה, כאן ועכשיו.

הרבי מליובאוויטש אשר הוא "הצדיק המרכזי של דורנו" והוא "הרבי שליט"א מלך המשיח" כלשון הכתבה – שוב נוכח ורלוונטי בהוויה הציבורית הישראלית. לעולם לא עוד – יידחק הרבי למדורי ההיסטוריה והנוסטלגיה. מעתה ואילך יופיע הרבי במדורי האקטואליה והחדשות, כיאה למנהיג העם היהודי והעולם כולו.

מנהיג המאיר את דרכנו ומוליך אותנו בדרך הישרה, בכל תחומי החיים: בביטחון וביחסי–חוץ, בבריאות ובכלכלה, בחינוך, בתרבות ובתקשורת. והעיקר – המנהיג היחידי שבאמת יש לו עתיד, אליו הוא מצעיד אותנו כבר מיומו הראשון על כס הנשיאות, אליו השתוקק עוד מיום לכתו ל'חדר' וקודם לזה. העתיד עליו הוא מבשר לנו בנבואה "הנה זה משיח בא" ומבקש שנתכונן ונכין את העולם שסביבנו לקראתו.

זהו המהפך התודעתי שעלינו לחולל בקרב הציבור הכללי. מהפך שצעדו הראשון נעשה בשבוע שעבר, אך צעדיו הבאים וקצב התקדמותם – תלויים בכל אחד ואחת מאיתנו. אין אף אחד אחר שיעשה זאת במקומנו. בנו – קהל המאמינים כי "יש רבי בישראל" הדבר תלוי.

4.

אבל, נטען כולנו תיכף ובצדק מוחלט, איננו רואים את הרבי. ההעלם והסתר הנורא מקשה שבעתיים על המשימה הקשה מלכתחילה של מהפך תודעתי ציבורי, אחרי שנים של עיוות ושטיפת–מוח איומה כאילו חלילה "בימים ההם אין מלך בישראל" וכו'… הרי גם אם נירתם כולנו למשימה, במצב הניסיון הנוכחי – היא עדיין נראית כבלתי–אפשרית.

וחזקה על חסידים נאמנים, שמיד יתעשתו וישיבו על שאלתם בעצמם ובלשון הרב "איני מבקש אלא לפי כוחם" הרי ברור שהרבי שליט"א הדורש מאיתנו להפיץ כי "יש רבי בישראל" ולפרסם לכל אנשי הדור את נביא דורנו ונבואתו העיקרית ולקבל פני משיח צדקנו – יודע את כל אשר נעשה, ומצפה מאיתנו ונותן לנו את הכוחות להצליח ולהגשים את רצונו בפועל ממש, כאן בעולם הזה הגשמי.

אך כאן ברצוני לשתף אתכם בתובנה שהכתבה בי השבת, בעקבות הכתבה. בבקשה, קחו רגע ותחשבו על הנקודה הזו: בתכל'ס, בשטח, אצל ה'חוצה' – אין באמת הבדל בין לפני ג' תמוז לאחריו. היחס אל "הרבי מליובאוויטש" בתודעה הציבורית – נקבע וייקבע אך ורק על ידי החב"דניקים, כפי שיבחרו להביא ולהנחיל את התודעה הזו בציבור.

מה שהחב"דניקים יאמרו ויספרו לעולם, למקורבים, לאנשי–התקשורת ולבעלי–ההשפעה על הרבי – זה בדיוק מה שהעולם יידע ויקבל עליו. הניסיון הזה, אחרי הכל – הוא רק ניסיון, אין לו מציאות אמיתית. אם רק נעמוד בתוקף ונפיץ את האמת הפשוטה, באופן חד וברור, ללא גמגומים והתלבטויות – אין ספק שנצליח להחדיר אותה בתודעת ההמון.

וכי לפני ג' תמוז תשנ"ד, מרבית הציבור הישראלי – ראו בעצמם את הרבי? לא. זה לא הפריע לעובדה שבמשך עשרות שנים נכח הרבי שליט"א בתודעת הציבורית, כמעט מידי יום, דיווחה העיתונות על דבריו בנושאים שעל הפרק, דעותיו האקטואליות הדהדו במסדרונות הכנסת ובשיח הציבורי וגם בשידורי הרדיו והטלוויזיה כלל לא היה נדיר לשמוע את קולו ואת מסריו של הרבי.

איך זה קרה? בעבודה קשה ומאומצת של חסידים אידיאליסטים, מסורים ואכפתיים שעמלו ימים ולילות כדי שזה יקרה. הם ישבו וחשבו, טוו קשרים, השיגו אישורים, גייסו כספים, דילגו על מכשולים ולרגע לא התייאשו והרפו ידיים – בחתירה תמידית אל היעדים והמשימות בהם האמינו בכל ליבם.

רק ככה זה עבד ורק ככה זה יעבוד. משיחיסט לעמל התעמולה יולד. אם נחליט ברצינות 'ללכת על זה' ולהתמסר לעניין, ומבלי לערב חלילה שיקולים פוליטיים ומפלגתיים צרים, אלא רק למען הרבי ופרסום שמו ובשורתו – נעשה ונצליח!

לתגובות הערות והארות: mf7709@gmail.com