-
חובת קריאה: אגרת-קודש מאלפת ומזעזעת בחריפותה, ששיגר הרבי לאחד מגדולי החסידים בארה"ק • "האומנם לפי דעתה, זו היתה כוונת כ"ק מו"ח אדמו"ר כשסידר הקדושין שלהם . . שדווקא בן זה יושלח ללמוד באותו המקום לשם נשלח על ידם?" • ובמלאות 120 שנה לתומכי תמימים, מתעדכנים ומתייצבים בחזית המלחמה העכשווית – הפצת אור בשורת הגאולה וזהות הגואל • טורו השבועי של משיח פרידמן, באדיבות 'בית משיח' • לקריאה
חב"ד אינפו|ט׳ באלול ה׳תשע״ז1. השבוע נפתחה שנת הלימודים החדשה והעלתה לסדר-היום את שלל סוגיות ואתגרי החינוך. בשבוע הבא נחגוג ב'חאדארם' הראוי 120 שנה לייסוד ישיבת תומכי תמימים ליובאוויטש – כור ההיתוך של מיטב הנשמות אותם בחר הרבי הרש"ב בקפידה, ליטול חלק במלחמת 'חיילי בית דוד' להבאת הגאולה.
ובין לבין, ביום ראשון הקרוב, ימלאו 60 שנה למכתב המדהים והמבהיל בחריפותו שכתב הרבי בתאריך י"ב אלול תשי"ז אל אחד מגדולי החסידים בארה"ק.
זהו מכתב מזעזע ומאלף שאין לו אח ורע, המגלה לנו טפח מגישתו של הרבי מלך המשיח שליט"א לחינוך הילדים, ללימוד בישיבת תומכי-תמימים ולהתקשרות לנשיא הדור. במכתב זה משיב הרבי להודעת החסיד, אשר שלח את בנו ללמוד בישיבת פונוביז' בבני-ברק, ולא בישיבת תומכי-תמימים… הסכיתו וקיראו:
2. " . . במ"ש אודות בנו האברך שליט"א אופן לימודו עתה וההשקפה בהנוגע לעתיד, הנה כיון שאין דרכי להדרש ללא שאלוני, לא נגעתי עד עתה בשאלה זו במכתבי אליו ואפילו לא לזוגתו תחי' כשהיתה כאן. אף שכמובן נפלאתי הפלא ופלא מהול בצער, למקום חינוכו. לשאלתי בזה – ביארו לי, כמו שכותב במכתבו, שבעיקר נעשה זה ע"י זוגתו תחי׳, אף שכמובן אין זה הצדקה כלל בהנוגע אליו (עיין הפס"ד בשו"ע רבנו או"ח ריש סי' שמ"ג). ובפרט בידעי חינוכו. והתמיהה היתה עוד יותר גדולה על זוגתו תחי׳.
וכותב הנני זה במכתבי – כיון שבטח תראה מכתב זה שלי, כי האומנם לפי דעתה, זו היתה כוונת כ"ק מו"ח אדמו"ר כשסידר הקדושין שלהם (שכמובא בפוסקים גם ע"פ דין הנגלה סיום הענין הוא בהולדת הבנים*), שדווקא בן זה יושלח ללמוד באותו המקום לשם נשלח על ידם? והרי חינוך זהו ענין שאי אפשר לאחר זמן לשנותו ולשפרו ואפילו אם תמצי לומר שהמתחנך יעשה את זה על דעת עצמו, בכל זה כל שנגרם לו על ידי אלו ששלחוהו לא לזה המקום שצריך היה להשלח – לא יתוקן על ידי זה.
מובן שאין כוונתי בכל הכתיבה האמורה לצער אותו ואת זוגתו תחי'. ובאתי בזה רק כיון, שלאחרי כל זה – נראה במכתבו שגם עתה לדעתם טוב עשו בהנ"ל. ובמילא גם לעתיד יעשו בהמשך בכיוון הנ"ל. מובן שמה שכותב שעתה יסכימו שיסע לכאן אין מזה כל ראיה לא רק להיפך אלא גם לא לחלישות עמדתם. כי בטח נסיעתו – הוא מטעם הידוע וכיו״ב. ואין לזה כל שייכות לעניני דא"ח.
מובן שגם זה אינו נוסח דיפלומטי, ולא הייתי כותב בנוסח זה, לולי צערי מהשימוש בתורת החסידות דא"ח לא בכדי שילמדו אותה, אלא בכדי כו', ועד אז – שוכחים על כל הענין, כי הרי מה שכותב שהוא לומד עמו דא"ח לפרקים קרובים, צריך עיון אם בכלל האב מסוגל ללמד בנו תורה זו ובפרט כשנמצא הבן בסביבה אחרת ורואה שאביו הלומד עמו חסידות שולחו דוקא לסביבה ההיא.
ואם באמת הכוונה שילמוד דא"ח – הרי יכול הבן ללמוד דא"ח בישיבת תומכי תמימים דלוד, ולימוד הנגלה ילמוד הוא עמו לפרקים קרובים, או שימצא אחר שילמוד עמו לימוד זה. ואם בנוגע ללימוד החסידות אין זה בדווקא שיהיה בדבוק חברים כדרישת המשנה, ואין בדווקא שיהיה בסביבת צעירי חסידים, אף שלימוד החסידות קשור ביותר בהרגש הלב, עאכו"כ שאין צריך להיות זה נוגע ללימוד הנגלה.
בכלל ההנהגה כאן, אשר אלו הרוצים ללמוד בישיבת תומכי תמימים דכאן ונמצאים במדינה שישנה שם ישיבת תומכי תמימים, עליהם ללמוד משך זמן מסוים בהישיבה ההיא, ואחרי כן מתכתבים ההנהלה דשם עם ההנהלה דכאן ומחליטים אם מתאים להתלמיד לשנות מקומו וכו'.
ויהי רצון שיזכו הוא וזוגתו תחי', אשר סוף סוף יעמוד בנם בקרן אורה ומאור שבתורה, ויעמוד שם לא לפרקים, אפילו אם הפרקים קרובים לדעת מי שהוא, אלא בכל רמ"ח אבריו ושס"ה גידיו – וכרצון כ"ק מו"ח אדמו"ר שאמר הברכה דבנין עדי עד, כי סוף סוף מה חטא הבן?
בברכה לבשורות טובות ולכתיבה וחתימה טובה, מ. שניאורסאהן
ובהערה על המילים "סיום הענין הוא בהולדת הבנים": שלכן לא תקנו ברכה על הקידושין (״אשר קידשנו במצוותיו וצוונו לקדש את האשה״), כבשאר מצוות – כי קידושין ונשואין הם בעיקרם רק הקדמה והכנה להעיקר והתכלית שבא אח"כ על ידי קיום מצות פריה ורביה – ראה רא״ש כתובות פ״א סי״ב.
3. בשמחת תורה ה'תרס"א התוועד כ"ק אדמו"ר מהורש"ב נ"ע עם קהל אנ"ש והתמימים. בעת הסעודה, אמר הרבי שתי שיחות, השיחה השניה הופנתה אל תלמידי התמימים ובה האריך הרבי בדברים מפליאים ומלהיבים אודות תפקידם – כחיילים היוצאים למלחמת בית דוד נגד אלו אשר חרפו עקבות משיחך. בשיחה זו ערך הרבי "כריתת ברית" עם התמימים "לעבודה במסירות נפש לתורה ויראת שמים ועבודה שבלב, בלי ויתורים ובלי פשרות".
לימים, כתב כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ נ"ע: "השיחה הקדושה "כל היוצא למלחמת בית דוד" היתה מורת-דרך לאותו דור תלמידים בישיבת תומכי תמימים, שהביאה בעזה"י את הפירות הטובים ביותר בלימוד הנגלה ובעבודה שבלב בהנהגות טובות".
סיפור מדהים על השפעתה של שיחה זו, הוא סיפורו של הנער שלמה קופצ'יק, שעלה לארץ הקודש לבדו, בשנת ה'ת"ש, כשכל משפחתו נותרה מאחור (ונספתה בשואה). בשנת תש"ג, נקלע הנער לתפילת מנחה שגרתית באחד מבתי הכנסת בתל אביב. שם, בין מנחה למעריב, עלה בחור חב"די צעיר בשם וועלועל זלמנוב וחזר על שיחת הרבי הרש"ב בעניין "כל היוצא למלחמת בית דוד".
הנער שלמה האזין לדברים בשקיקה ונשבה בקסמם. כשסיים הבחור לדבר הוא פנה אליו ושאל היכן ניתן לשמוע ולטעום עוד מדברים נפלאים אלו? "ברחוב הרב קוק 16" השיב לו הבחור. הנער החיש צעדיו לכתובת זו, בה שכנה אז ישיבת חב"ד בתל אביב.
בימים הבאים כתב הנער להנהלת הישיבה את המכתב הבא: "שמעתי את שיחת אבי כ"ק אדמו"ר שליט"א ולאחר התלבטויות מרובות החלטתי שברצוני להסתפח לחיילי בית דוד, ואודה להנהלת הישיבה אם תואיל לקבלני. בברכת הגאולה השלימה, שלמה קופצ'יק". מאז הוא נשאר בישיבה למשך כמה שנים עד לנישואיו.
4. מלחמה עיקשת זו של חיילי בית דוד כנגד אלו "אשר חרפו עקבות משיחך" נמשכה למעלה מתשעים שנה, עד שזכינו בהתוועדות ש"פ וירא תשנ"ב להודעת הרבי על סיום המלחמה וניצחונה:
"ובהדגשה יתירה בדורנו זה – דור השלישי לאדמו"ר נשמתו עדן ולתלמידיו חיילי בית דוד, שבו "'מסתיימת ונשלמת"' עבודתם של חיילי בית דוד להביא את הגאולה בפועל ממש על ידי דוד מלכא משיחא, וכדברי כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו בחיים חיותו בעלמא דין שכבר נסתיימה ונשלמה כל העבודה, ועומדים מוכנים לקבלת דוד מלכא משיחא, ועל אחת כמה וכמה לאחרי המשך העבודה באופן ש"נתן ה' לכם לב לדעת ועיניים לראות ואזנים לשמוע".
אך נצחון מלחמה זו, לצד סיומם בהצלחה באותם שנים של עבודת הבירורים (וישלח נ"ב), צחצוח הכפתורים (נשא נ"א), תיקון סיבת הגלות (מטו"מ נ"א), הפצת המעיינות חוצה (וישב נ"א וחיי-שרה נ"ב) ועוד – הגיעו במקביל להטלת המשימה העכשווית, השליחות היחידה: קבלת פני נשיא דורנו משיח צדקנו.
ובקשר עם שליחות זו, ידוע מענה הרבי לחסיד ר' זלמן גוראריה שבחודש אדר תשנ"ג כתב לרבי אודות כמה מחברי אגו"ח שלוחמים בו ללא ליאות ורוצים להדיחו מ'ועד הפועל' אך ורק משום שהוא מכריז בגלוי ללא חת שהרבי הוא מלך המשיח, ושאל: "האם צריך הוא להילחם בזה עד כדי מסירות נפש?" הרבי הניד בראשו הק' ל"הסכמה וברכה".
זוהי מלחמתם הנוכחית של 'חיילי בית דוד' בזמננו. מלחמה שעיקר עיסוקה איננו בשלילת וביעור החושך, אלא בהפצת והנחלת האור הגדול – פרסום בשורת הגאולה של הרבי שליט"א וגילוי זהותו כמלך המשיח לכל אנשי הדור, מבלי להתרשם ומבלי להתפעל כלל. וקול השופר, מבשר הגאולה – הולך וחזק מאד – עד להתגלות המלאה והמושלמת תיכף ומיד ממש.
לתגובות הערות והארות: mf7709@gmail.com \ 053-820-6628
תגיות: בית משיח, משיח פרידמן
וידאו-
ArrayArrayArrayArrayArrayחדשות חמות
-
שמות החטופות שיחזרו לביתם בשבת
-
מקומם: אלוף פיקוד מרכז חתם על צווים מנהלים למתיישבים
-
ביום השבת: ארבע חטופות שוחררו מארגון הטרור לישראל
-
וילת נופש מפוארת: בואו לחווית אירוח בלתי נשכחת ביבניאל
מוזיקה-
ArrayArrayArrayבחירת העורךגאולה ומשיחמגזין
-
יש סיפורים קצת שונים זה מזה בהנ"ל של ר' רון לוי שיחי' אך בתור אחד שהיה לו בן דוד קרוב מאוד בישיבה בב"ב הנ"ל ,לא כל מה שמספרים זה מדויק . רוב המשגיחים אצל הלטאים משלבים גם חסידות זה נכון. עוד פרט קטן מתוך אהבת ישראל ,רוב רובם של הלטאים אינם מתנגדים כלל.(אע"פ שבצורה רישמית אינם לומדים חסידות)
באמת מדהים !!!
שמעתי שהמשגיח של פוניבז' הרב דסלר היה מלמד חסידות !!!
וכן שהרב שך היו לו תלמידים שלמדו תניא והוא עודדם לכך!! האם זה נכון?