"אני לא שומעת אותך…מה? תחזרי שוב"

מאת: שמחה קוסאשוילי

את שומעת?

"אני לא מבינה מה שאת אומרת" אני מנסה להתגבר על רעש הרכבים שחולפים על פנינו ומונעים ממני להקשיב למה שהיה לה לומר לי. "אני לא שומעת אותך…מה? תחזרי שוב" אני מנסה להיאחז בתנועות שפתיה אך לשווא. לאחר כמה ניסיונות מתסכלים במיוחד, הגענו למסקנה שלהמתין כמה שניות עד שנגיע למקום שקט יותר יהיה רעיון יותר הגיוני. גאוני אפילו.

כאחת שחוש השמיעה שלה מחודד להפליא (לצערן של תלמידותיי, ולעתים, גם לצערי) סיטואציה שכזו עלולה להוציא אותי בקלות משלוות רוחי. הידיעה שמסר מסוים אמור להגיע אליי ובשל מגבלה חושית כלשהי הדבר נמנע ממני, זה מתסכל. מאוד (אלא אם מדובר במסר שאינני מעוניינת לקבל ואז אני אפילו מברכת על העניין. בשם ומלכות).

עד היום אני זוכרת בבירור את אותו שיעור השקפה אי אז בתיכון, בו נגלה לי לראשונה העניין שמחדש אדמו"ר הזקן בתורה אור: כל נשמה בחרה באופן מושכל, מודע וחופשי את מסלול חייה בעולם הזה. הכל בכל מכל כל. בעל, הורים, משפחה, פרנסה, עבודת ה', ניסיונות, הצלחות אתגרים וקשיים ומה לא? הכל היא בחרה ברשימה מודעת ומסודרת מראש. מתוך ידיעה ברורה שזו הדרך שלה ויש לה את כל הכלים, הכוח והחשוב מכל החשק לעשות זאת. על הצד הטוב ביותר. בזמן הקצוב לה מאת הבורא יתברך.

חרוטה לי אי ההבנה המידית שהופיעה כתגובה לדברי אדמו"ר הזקן. לא הצלחתי לעכל איך יכול להיות שהנשמה הסכימה מראש לחוזה לא רווחי שכזה. לפי הסתכלותי דאז (וגם היום) היה לי קשה לעכל את זה שכל חיי – הטוב והטוב הנסתר שבהם – הם בבחירה שקדמה ללידתי. בחירה מתוכננת וידועה היטב. כיצד דבר כזה קרה? מתחת לאפי ממש!

מספר שנים חלפו עד שהצלחתי להאמין בכך באמת, והתודה לה' יתברך שפתח את המוחין והלב לידיעה זו, לעכל בצורה ברורה שבחרתי בכל זה, בידיעה גמורה שאצליח לעמוד בכל הניסיונות, שבאמת-באמת (ותאמינו לי שזה מתסכל) אין לי את מי להאשים באתגרי החיים. חתמתי על החוזה. ואיך שאני מכירה את עצמי, גם קראתי את האותיות הקטנות. פעמיים. אפילו שלוש.

מתן תורה. מיליונים של נשמות עומדות יחד במעמד גילוי האלוקות הכי גדול שידעה האנושות. החוזה הראשון שלנו כעם רשמי עם אבינו מלכנו. אינני צריכה לתאר כמה התרגשות וודאי אחזה בכל הנוכחים במעמד הזה. גם אם ארצה, אין לי את אוצר המילים שיכול להכיל את העוצמה הזו (ותאמינו לי שמילים אף פעם לא היוו מכשול בפניי כדי להתבטא. תמיד מצאתי את הדרך).

שתי מילים בודדות וקצרות מסמלות את מעמד הר סיני עבורי ועבורך: נעשה. ואז נשמע.

מיליונים של נשמות מתחייבות למציאות לא פשוטה. לעשות ואז לשמוע. לשמוע את מה? או אולי את מי? אולי הם הסכימו לשמוע את הנשמה שזוכרת בדיוק למה בחרה במציאות החיים הזו. ואני? ואת? אנחנו מצליחות לשמוע אותה? שנזכה, נאו ממש!