ותודה לרבי שהביאנו עד הלום • אחרון חביב

שניאור חביב, בית משיח

1.

לפני חודש בערך פנה אלי ר' אורן מזרחי חבר יקר וטוב וביק שנשב על הדינר. אורן לקח על עצמו להיות יו"ר ועד הבניין המתוכנן של בית כנסת חב"ד באלעד. או יותר נכון להיות המנוע שיזיז את הפרויקט אחרי שנים של סחבת.

הוא נכנס לתפקיד לפני שנה וקצת אחרי שנים של גרירת רגליים. וכמו שצפה הראשון שזיהה, משנתמנה ראש וגוף, העניינים התחילו לזוז. האישורים המיוחלים הגיעו, הפרוצדורה והבירקורטיה שמלוות באדיקות כל התחלת בניה בארץ הקודש, באו על סיפוקן, והפרויקט הוכרז כמוכן לצאת לדרך.

בדרך כלל, כל עוד אין אישורים, רגילים לומר שכסף זה לא הבעיה, 'יגיעו האישורים, יבוא הכסף' אומרים הפרוייקטורים. אבל גם האופטימיים ביותר, מגיעים באיזשהו שלב לנקודה שרק מליון או שניים מפרידים בין המגרש מעט למקדש מעט.

כדי לגייס את הסכום, ביקש אורן לארגן ערב התרמה לתושבי הקהילה כשישבנו לישיבות הכנה, הוא הסביר לי שלמעשה עלות הפרוייטק מתקרב לארבעה עשר מיליון שקלים, כאשר סכום קטן מתוכו יגוייס מתוך הקהילה, והשאר מתורמים שמחוץ לקהילה.

ביום ראשון השבוע, התקיים הדינר שאותו גם הנחתי. הפרוייקט השאפתני הוצג לקהילה. דגם מוקטן ומקצועי וסרטון אנימציה לקחו את הצופים לסיור מודרך חיצוני ופנימי בבניין החדש למרות שהוא עוד טרם הגיע לשלב של חלל ומקום פנוי.

הדינר ברוך ה' התקיים בהצלחה לשמחת כל הצדדים. הקהילה באמת נרתמה לעניין במסירות נפש לא מבוטלת. אנשים לקחו על עצמם התחייבויות מרשימות, תרמו מחלבן ודמיהן תרתי משמע והותירו את חובת ההוכחה על ועד הבניין.

כשיצאתי משם, חשבתי על זה שפתאום קם אדם בבוקר ומוכן לקחת על עצמו פרוייקט של 14,00,.000 ₪. כל עוד מדובר על הצבת שלט, ופגישות בעירייה אני מבין. אבל מהיכן אדם לוקח על עצמו את הביטחון לצאת לדרך עם פרויקט כזה.

ובכלל, מאיפה לוקחים שלוחים בכל העולם, שהם לא יזמים מנוסים או נדל"ניסטים וותיקים, את הביטחון הזה להרים פרוייקטים בסכומים אדירים שנשמעים לרוב חלומיים, שלא לומר דמיוניים?

2.

במהלך השבוע, ישבנו כמידי שבוע בין מנחה לערבית בבית חב"ד ולמדנו את הדבר מלכות השבועי. טוב, זה לא ממש לימוד, יותר ניסיון לסכם איכשהו את עיקרי השיחה האחרונה לעת עתה של הרבי באותו השבוע בדקות של פריים טיים מול קהל שבוי בין מנחה לערבית.

דיברנו על שני הקצוות של 'בא אל פרעה'. הפרשנות המקובלת, וזו של הזוהר שמצוטטת בשיחה בהרחבה. על פי הפרשנות הפשוטה, ה' אומר למשה 'בא אל פרעה' ולא לך אל פרעה, משום שמשה פחד מפרעה. אין ספק שפרעה היה בהחלט דמות לא סימפטית ומפחידה, ומשה היה צריך את בורא עולם שיאמר לו – אל דאגה, אני איתך, בא איתי אל פרעה, כדי שיוכל להיכנס בלי חשש לארמון המכושף.

לעומת זאת, הזוהר מציג גרסה לכאורה הפוכה. משה רבינו, חכמה דקדושה, ראה את פרעה בשורשו. התנין הגדול הרובץ בתוך יאוריו בדרגה הרוחנית שבעולם התוהו. שם ההיכל של פרעה דקדושה נמצא אדרין בתר אדרין, במקום כל כך נעלה שמשה מפחד לגשת לשם לבד.

והתשובה היא אותה תשובה. בא איתי אל פרעה. אל תפחד, אומר ה' למשה, תן לי יד, אני איתך.

כשניסיתי להסביר לאורח מבחוץ שנקלע לשיעור דבר מלכות כי חיפש מניין למנחה בצפון תל אביב, כיצד קיימים שני פירושים כל כך סותרים, ואיך יכול להיות בכלל פרעה דקדושה, הבנתי פתאום, שהפירושים אינם סותרים אלא אומרים בדיוק את אותו דבר, כי נעוץ תחילתן בסופן וסופן בתחילתם. זה אותו עניין ואותו רעיון. בין אם אתה מסתכל על פרעה, על האתגר, על הניסיון בשורשו העליון או בקצהו שבתחתית השאול, שניהם מקומות מפחידים קשים ומאתגרים – ובשניהם אתה לא יכול להצליח בלעדי ה' שהולך איתך יד ביד.

3.

ואז הבנתי את אורן מזרחי, וגם ההצלחה של כל השלוחים בעולם. כי להתעסק באריזת כמה מוצרי מזון לנזקק או לשמוע בעיות של יהודים שהחברה מתייגת אותם כתחתית שוליה, זה קשה ומאתגר בדיוק כמו להתחכך בשועי עולם ולהרים פרוייקטים של עשרות מליוני שקלים, דולרים או אירו.

האתגרים הם אותם אתגרים. אין שליחות קלה שאתה יכול להסתדר בה לבד. זה לא משנה אם התנין הגדול הוא תנין שנושך או תנין של עושר, אם הוא אורב לך בעומק היאור או שהוא רקום על דש חולצה ממותגת, בלעדי הרבי שהולך אתנו – שלוחיו יד ביד ואומר לנו 'בוא אל פרעה' – בואו איתי, נצא יחד לשליחות, אין לנו סיכוי לצאת מזה בשלום.

מול פרעה שלמטה ומול פרעה שלמעלה, עם גרעון של ארבעה עשר מליון, או עם יתרון של ארבעה עשר מליון – תודה לרבי שהגיענו עד הלום.

לתגובות: shneorc@gmail.com