מנדי זאיאנץ
הרב מאיר צבי גרוזמן ע"ה, נלב"ע השבוע. היכרות אישית לא הייתה לי איתו, לצערי, אך שמו תמיד נישא בסביבתי מאז שהייתי ילד.
העובדה שדודי – חתנו, ובני דודי – נכדיו, גרמה לי תמיד להתייחס לשם הזה בהערצה מיוחדת;
וכך, כששמעתי בישיבה מענות מפורסמים שקיבל ר' מונקע ביחידות אצל הרבי, סיפורים מעניינים שסיפר או תיאורים על סדר יומו המיוחד ועל עבודת התפילה הנדירה שלו – לא נשארתי אדיש. שכן – וכי קלה היא בעיניכם? מדובר הרי בסבא של הבן-דוד החביב עלי שגדל לצידי במשך כל הילדות, ודי היה בעובדה הזו כדי לגרום לי להרגיש קשור…
אני זוכר את הפלפול הראשון בספרו – "אמרי צבי" – שלמדתי כשהגעתי לישיבה במגדל העמק. נהניתי נורא מן ההיגיון הבהיר שבדברים ושמחתי (טפשי אולי, אבל אשכרה שמחתי) בעובדה שמדובר בסבא של בן-דוד… זה שהתלמיד-חכם הנערץ הזה קשור אלי איכשהו קצת יותר מאשר לשאר הבחורים מצא חן בעיניי.
והנה יום אחד נסעתי לכפר חב"ד, ובן דודי – שהגיע אז לכפר מהישיבה בחולון – הזמין אותי לבוא איתו שניה לבית של סבתא.
נכנסתי בהיסוס-מה אחריו..; עכשיו: לשאלות שתמטיר עלי סבתא חיה הייתי מוכן מראש, אבל לגמרי לא ציפיתי לפגוש את הרב.
והנה, איך שאני נכנס, יוצא ר' מונקע מהחדר הצדדי שלו [זה החדר שבן-דודי סיפר לי עליו גדולות ונפלאות, איך שסבא שלו יושב ומתפלל ועוסק שם בלימוד] – ונתקל ישר בי ובנכדו.
לגמרי לא ציפיתי שהוא יתייחס אלי יותר מידי, אבל ר' מונקע ניגש אלי בהתעניינות, שאל מי אני והיכן אני לומד – וכששמע שאני לומד במגדל העמק נכנס שניה לחדרו, הוציא משם את ספרו שבדיוק יצא-לאור במהדורה חדשה ואמר לי לקחת אחד לרב גולדברג…
עודי מרוגש מהרעפת תשומת-הלב (בסך-הכל נער בן שש-עשרה מברזיל שמדבר בנחת עם ראש ישיבה חשוב) והנה הוא חוזר לחדר, מוציא עוד ספר ומגיש אותו לי. "בעצם קח גם ספר אחד לעצמך" הוא אומר לי, "אני בטוח שהרב גולדברג לא יקנא"…
אז אולי זה לא היה רגע ענק, אבל עובדה היא שזכור לי היטב איך יצאתי כולי מרוגש באותו הרגע, אוחז בידי את שני הספרים שנתן לי הרב גרוזמן ונושא בליבי הרגשה חמימה…
ובכן השבוע נלקח מאיתנו יהודי שהיה תלמיד-חכם עצום, ראש ישיבה חשוב ועובד ה' פנימי ואמיתי שהשקיע שעות בתפילה ולימוד… אבל מעל הכל נלקח מאיתנו יהודי שהיה – כמו כל חסידי חב"ד האמיתיים – איש גדול שמדבר עם כולם בגובה העיניים ויודע להתנהג בטבעיות ובפשטות ולהעניק יחס אמיתי לכל אחד…
השבוע אבד ציורו של חסיד אמיתי ופנימי מן הארץ – תהא נשמתו צרורה בצרור החיים.