"כשהייתי צריך משפיע – נתקלתי בדלת סגורה"

יעקב צ. קם

שלום לכם אחי ורעי, אנ״ש והתמימים שיחי׳!

בעקבות האירוע הטראגי שאירע לאחרונה, פטירתו של התמים היקר, אשר עורר את הלבבות של רבים מאיתנו, ברצוני לשתף אתכם בכאב האישי שלי ובעצם גם בסיפור האישי שלי.

הסיפור הזה מתחיל בילדותי, כאשר לצערי הרב לא זכיתי לקבל יחס חם ואוהב והמשפחה, ממשיך בהתקרבות לחב״ד, להיחשפות למושגים חדשים לגמרי, לחמימות משפחתית דרך הההתוועדויות החסידיות והסעודות שבת, כמובן גם דרך הניגונים החסידיים, אשר מלאים ברגש עמוק ובעיקר, הכניסה לישיבת תומכי תמימים וטיסה לרבי לחודש תשרי ו׳קבוצה׳. לא אפרט יותר מידי אבל בהחלט זכיתי וספגתי המון אווירה וחיות חסידית וזה זכות בשבילי

אבל כאן אני מגיע לנקודת הכאב, שדווקא ברגעי משבר, בזמן של נפילה, כשהקשר שלי עם המשפחה גם ככה היה לא טוב, וכל כך הייתי זקוק לאוזן קשבת (כמו שהרבי מביא בשם אדמו״ר האמצעי שכל אחד ישוחח מפעם לפעם עם ידיד שלו בענייני עבודת השם), כשניסיתי לחפש ידיד שכזה, שאני אוכל להיפתח ולהיחשף בפניו באופן גלוי, קצת לתת מקום לרגשות לבוא לידי ביטוי, נתקלתי בדלת סגורה ואולי אפילו נעולה.

הכי כואב שהמניע לסירוב היה מתוך ביטול וענווה כביכול, ״וכי אני אהיה המשפיע שלך?! תיקח מישהו יותר גדול ממני, תפנה לרב פלוני ואלמוני״, או ״אני מאוד עסוק״ (במבצע אהבת ישראל…) וכך קיבלתי סירוב אחר סירוב ומצאתי את עצמי ללא משפיע וללא ידיד.

ידועה הרי שיחתו של הרבי בש״פ שופטים תנש״א אודות ההבדל בין שופט ליועץ, ששופט הוא זה שפוסק את הדין, יועץ לעומת זאת, תפקידו להוריד את הפסק דין באופן המתקבל, בשפת העם, באופן שאנשים יקבלו ויוכל ליישם את הפסק דין. זהו, לפענ״ד העניין העיקרי של עשה לך רב, התפקיד שלו הוא לא להגיד מה צריך לעשות, כגון מה מנהג חב״ד בנושא מסוים או מה הפשט בסוגיה מסוימת בגמרא וכדומה, אלא לראות איך המושפע שלו חווה את הדברים, לא מה לעשות אלא איך לעשות, איך להרגיש ולאהוב את התורה והמצוות, יותר רגש ופחות שכל.

ישנה הרגשה שכאילו אחרי שאתה כבר בפנים אתה כבר לא זקוק לתמיכה והקשבה, רק בזמן שהיית מקורב אתה היית זקוק לזה, אבל באמת זו טעות חמורה כי אחרי שאתה נחשף לחסידות ולאחר מכן יורד לחיים האמיתיים, מקים משפחה משלך, אתה עוד יותר זקוק לתמיכה כיצד להישאר עם כל האורות והחוויות שספגת כשהיית בחור.

וכאן גם מגיעה ההוראה של האדמו"ר הזקן לאותם משפיעים שלא להתנהג בענווה ושפלות של שקר, כשמבקשים מהם הדרכה כיצד לקחת את ספר התניא לכל אחד ואחד באופן אישי בעבודת השם שלו.

אנחנו צריכים לדעת שחב״ד זה לא רק שכל, חב״ד זה גם רגש חסידי עמוק, שמכוון על ידי השכל. לא צריך דווקא התוועדות עם משפיע אורח שירתק את הקהל בהרצאה מאלפת, זה טוב למקורבים אולי, אפשר גם התוועדות שעניינה אחוות רעים, כל אחד חי בעניינים שלו במשך השבוע וכולם עסוקים ומידי פעם אפשר ומומלץ להוציא את הראש מהמים ולהתוועד אחד עם השני, אבל לא עם השכל אלא עם הרגש כי זה עניינה של התוועדות חסידית, לחוות את זה ברגש שלך.