ynet: חב"ד נגד "כת פורקת עול" • תגובה

בתגובה לכתבה שערורייתית ומצעאת שפורסמה השבוע בעיתונות, בה פורסם על מספר מצומצם של פורקי עול שהוקעו על ידי רבני חב"ד, פורסמה אמש באתר החדשות ynet תגובה חב"דית על ידי ר' אהליאב אבוטבול מנהל שבועון בית משיח באה"ק:

בעידן הריאליטי המייצר כמעט מידי יום מנהיגים ודמויות חדשות להערצה, קשה לזכור את מנהיגי האתמול, ולמרות זאת, אין כמעט יהודי בעולם שלא שמע על הרבי מלובביץ'. סיפורן של "האלוקיסטיות" שנחשף השבוע, מצער ומכאיב לכל מי שמכיר ויודע מיהו אותו רבי. הרבי שאוהב כל יהודי וכל אדם, הוא לא הרבי שהשתקף מהכתבה.

למקרא סיפורן של "האלוקיסטיות", נראה כי חסידות חב"ד הצמיחה בשוליה "כת" פורקת עול ומופרכת מיסודה. אבל כפי שלא ניתן להאשים את היהדות באבולוציה של הנצרות, ועל ידי כך לבטל את היהדות כולה – כך לא רלוונטי לתלות את גחמותיהם של מספר אנשים שאינו עולה על מספר אצבעות הידיים, ולהטיל רפש בחסידות חב"ד המפוארת – ובמנהיג עצום המימדים העומד בראשה.

את "תעודת הכשרות" למעשיהם הקיצוניים והמצערים תולים "האלוקיסטים" כביכול בדברי תורתו של הרבי. למרות שכל בר-דעת מבין כי אין בכך רבב של אמת, יובהר: הרבי לא סטה סנטימטר מה"שולחן ערוך" ומפסקי רבנים. ההיצמדות להלכה היא היסוד לחינוך רבבות חסידי חב"ד ברחבי תבל.

לא זו בלבד, דרך החסידות דוגלת ומהדרת בקיום התורה והמצוות, קלה כבחמורה. יתרה מזו, גם הדברים כביכול בשמו של הרבי, על כך שהגאולה כבר כאן, ולכן כל איסורי התורה לא רלוונטיים יותר – מופרכים מיסודם.

כל בר-דעת מבין שאנחנו לא נמצאים בגאולה

באחת השיחות האחרונות שמסר לנו הרבי לעת עתה, הוא צועק על הגלות, על כך שעדיין אנו מחכים להיגאל בכל רגע ויום, ושעלינו לעשות הכל בכדי לזרז התגלות משיח. זה בוודאי לא יקרה על ידי אכילת טריפות והתנהגות פרוצה.

אותם פורקי עול, שעזבו את דרך התורה והמצוות, וממילא את חב"ד ואת הדרישה החסידית לציית לרבי, מנסים להיתלות במעשיהם הפסולים בדברים שאמר הרבי על כך שאנו בימות המשיח ובגאולה האמיתית והשלֵמה. מאמר חז"ל על כך ש"מצוות בטלות לעתיד לבוא", אמירה שאליה התייחס גם הרבי בשיחותיו – התפרשו אצלם כדבר שכבר נעשה בפועל, במסגרת קביעתם שאנו בגאולה האמיתית והשלֵמה.

קשה להתייחס באמת ברצינות לטענות אלו. הרי כל בר-דעת מבין שאנחנו לא נמצאים בגאולה, המתוארת בתורה כמצב שבו כל עם ישראל יושב לבטח בארצו ללא קנאה ותחרות ומלחמות. מנגד, ראינו ביטויים מפורשים אצל הרבי שאנחנו כבר ב"ימות המשיח". ולא רק זה, הרבי גילה על ידי רמזים ברורים אפילו מיהו אותו משיח שכבר קיבל את שליחותו מהקדוש ברוך-הוא, לגאול את עם ישראל.

כך למשל, בכ' מרחשוון תשנ"ב (1992) חילק הרבי חוברת פרי עטו ובה נאמר כי בית שמספרו 770 בארה"ב הוא "בית משיח". שנה קודם לכן, בשיחת י"א אלול תשנ"א, גילה הרבי כי "נשיא דורנו היה המשיח של דורנו והוא נתגלה בכל התוקף", וכי שמו הוא מנחם מענדל (שמו הפרטי של הרבי).

אז אם יש משיח והוא הרבי עצמו, אולי אפשר לטעון כי אנו אכן בגאולה ואז הכלל ש"מצוות בטלות לעתיד לבוא" כבר מתקיים. ולכן חשוב להבין, כי הרבי דיבר על התקופה שלנו כ"ימות המשיח", ומנגד תבע את הגאולה האמיתית והשלמה, ודיבר על כך שאנו "בחושך הכפול והמכופל של הגלות".

איך ייתכנו שני הדברים הנראים סותרים? התשובה היא כי הרבי גילה שאנו נמצאים בתקופה שבה התגלה כבר המשיח, ואף החל לפעול את פעולתו בעולם לקראת הגאולה – אולם עדיין לא השלים את מלאכתו. כלומר: ימות המשיח – כן. גאולה – עדיין לא. וכל עוד אין גאולה, יש גלות.

הדברים מתבססים גם על ההלכה בדברי הרמב"ם בהלכות משיח (היד החזקה, י"ב) כי הגאולה מתחילה ב"אם יעמוד מלך מבית דוד ויהיה עוסק בתורה כדוד אביו". ורק אחרי כמה סימנים נוספים שמציין הרמב"ם, הוא קובע: "הרי זה בחזקת שהוא משיח".

בהמשך כותב הרמב"ם מיהו "משיח ודאי". כלומר, שהתגלות המשיח היא בשלבים, והאחרונים שבהם מוטלים על המשיח כדי להפוך אותו ל"משיח ודאי": בניית בית המקדש וקיבוץ גלויות. שניהם אמנם החלו להיעשות, אבל לא הושלמו. לכן אנחנו לא בגאולה על פי הרמב"ם, על פי ההלכה, ועל פי דברי הרבי עצמו.

הרבי כתב בדיוק את ההפך

גם בעניין "מצוות בטלות לעתיד לבוא" קובע הרבי כי לא מדובר בחיים בזמן הגאולה ללא עול תורה ומצוות, חלילה. הרבי אומר במפורש כי ביטוי חז"ל הנ"ל מתייחס לכך שהמצוות יימשכו, אבל לא מלשון ציווי כמו היום, אלא מלשון צוותא וחיבור, היות שלא יהיה בזמן הגאולה ייצר הרע. לא נזדקק לצוויים כדי לקיים מצוות – אלא נרצה לקיימן ממילא, והן יהיו חלק מהטבע שלנו.

תורתו של הרבי מקיפה את כל תחומי החיים, מלידה עד מוות. הוא כותב על דרך חינוך, אהבה אינטימית ונישואין; אמונה ועבודה ועוד נושאים של חומר ורוח, שמים וארץ, אדם ואלוקים. הרשת מלאה בדברי הרבי – וקל יותר היום להגיע לדבריו. אין צורך להתפעל או להתרגש מכל דבר בלע, שטנה, הטעיה או עיוות של דברי הרבי. אדרבא, הדברים כתובים, ברורים ועומדים, החסידים אוחזים באמונתם.