אבא, מה–זה–כיף בקעמפ, תודה!

הרב שניאור חביב, בית משיח

1.

זה שהטלפון הראשון הגיע רק כעבור יומיים, עוד נסלח. ככה זה כשנהנים. אבל השעה שבה הגיע, הייתה בלתי קונבנציונלית לכל הדעות. 05:23 בבוקר בדיוק. משום מה הייתי כבר ער, כנראה עניין של הרגל, פתאום הטלפון צלצל. קפצתי בבהלה. מי מתקשר בשעה כזו?

מעברו השני של הקו נשמע קול עייף וחייכני. אבא? למרות הבס–קול של הבוקר, זיהיתי כמובן מיד. כן, מה נשמע? שאלתי בקול של מה–נסגר–איתך–בן? הכל–בסדר? מה–ההקפצה–הזו–על–הבוקר?

"ברוך ה', אבא, עכשיו העירו אותנו".

"עכשיו"?

"כן, לפני איזה עשר דקות. אמרו לנו שאנחנו יוצאים לטיול, אבל אף אחד לא מאמין שזה טיול".

"חושבים שזו מתיחה"?

"כן, כולם בטוחים שזו מתיחה. אבא, תגיד אתה, אמרו לנו אתמול תביאו מים, כובע שמש ונעלי הליכה וזהו. הבוקר בחמש בבוקר פתאום נכנסו כל הגנרלים, המפקדים, המג"דים, התחילו לעשות בלאגן בחדרים, אמרו לנו קומו, קומו מהר. עכשיו כולם ערים, אבל לא מאמינים שזה באמת טיול. אבא, מה נראה לך?"

"יש אוטובוסים בשטח"?

"בינתיים לא רואים אוטובוסים, אבל אולי יבואו אחר כך"

(מדבר למישהו אחר) "רגע, מענדל, עכשיו אני נכנס! טוב אבא, אני נכנס עכשיו להתקלח. אתמול לא היה מים. יאללה בי".

קצר ולעניין, ככה זה כשנהנים.

2.

השיחה השניה הגיע כעבור כמה שעות. השעה עכשיו הייתה 14:31 והוא נשמע הרבה יותר נלהב שלא לומר נרגש.

"אבא, מה נשמע"?

"ברוך השם, מה איתך?"

"אבא, בסוף זו לא היתה מתיחה. אולי עוד מעט תהיה. אבל איזה כיף היה, וואי וואי וואי אבא, אתה לא מאמין. היינו בסירות בים של אשדוד. לנו היתה הסירה הכי טובה, נראה לי קוראים לה הוריקן. היה לנו מדריך שעשה מלא פעלולים, היה כיף חבל–על–הזמן. עלינו על גל ופתאום נפלנו מגובה איזה שני מטר, זה היה כמו רכבת הרים. כל הזמן עלינו ונפלנו. היה מה–זה–כיף".

"יפה"

"אבא, אתה יודע? אנחנו בסוף לא בגדרה, אנחנו ממש ליד אשדוד".

"אתם עם ה'ישיבת קיץ'?"

"לא, אנחנו בקעמפ רק עולים לח' ועולים לישיבה".

"אז מה, יש לכם קמפוס שלם רק בשבילכם"?

"כן, יש לנו קמפוס שלם רק בשבילנו. עולים לח' ועולים לישיבה, קוראים לזה 'היחידה'. זה נפרד לגמרי מהקעמפ של הקטנים. יש לנו מקום ענק. זה מה זה כיף!".

"אתמול היה יום פעילות מיוחד על הארמון. קראו לזה 'בונים את הארמון'. הרב שניאור שניאורסון הגיע, הביאו אותו במיוחד מרמת אביב. הוא דיבר והתוועד על הארמון, סיפר מלא סיפורים וניסים שקרו עם הארמון. אחר–כך עשינו פאזל ענק בגודל שלש או ארבע מטר עם התמונה של הארמון. היה מאוד מאוד יפה! היה מה זה כיף"!

"זהו, חוץ מזה כיף מאוד. יש לנו מזגן בכל חדר, בבוקר כולנו קפואים, בקיצור נהנים מאוד. היו מלא מערכונים, צחוקים עם המפקדים, עם הגנרלים. כיף מאוד. חוץ מזה אנחנו לומדים. יש כאן לימודים רציניים, אבל זה כיף. אתמול היה לנו שיעור מיוחד הכנה לישיבה".

"שכנעו אתכם להירשם לצפת"? אני מנסה להתלוצץ.

"לא", הוא צוחק, "הסבירו לנו מה זה תומכי תמימים, ומה זה תמים. קיבלנו חוברת מיוחדת שנקראת 'תומכי תמימים' על התפקיד של תמים ושל תומכי תמימים.

"אבא, אתה יודע מה הנושא של הקעמפ? שאנחנו קרייזי"

"קרייזי אבאוט משיח"?

"בדיוק. כל הפעילות היא מסביב לעניין הזה שאנחנו משוגעים על משיח. בקיצור מה זה כיף…"

"איזה קטע, יש כאן ליטאי עם דגלון".

"מהקעמפ"?

"לא, יש רשת של קעמפים שנקראת 'חברים קעמפ' והם באו גם לסירות. כולם שם ליטאים. נראה לי שאחד המפקדים שם לאחראי שלהם דיגלון".

"קעמפ אורו של משיח, עולים לאוטובוסים" (הכרזת מגפון ברקע).

"טוב אבא, בקיצור, אנחנו זזים. שומע? המפקדים מה זה בסדר, חברמנים כאלו. בהתחלה חשבנו שהם קשוחים אחר כך התחילו לזרום איתנו. זה מה זה כיף.

"חבל, שכחתי את המצלמה בבית. יש כאן נוף אתה לא מאמין. אנחנו ישנים מול שדה תירס ענק, שמאחוריו יש רפת. פשוט נוף מטורף. הבוקר בשש בבוקר בערך, ראינו משהו מדהים מדהים. אתה לא מאמין, אם היה לי את המצלמה, זאת הייתה יכולה להיות תמונה מטורפת. שדה תירס, שמיים כחולים כחולים, ענני נוצה דקים ככה באופק. קרניים של שמש זורחת מהצד, והים ברקע. זה היה פשוט מדהים!

"טוב, אני חייב לסיים, אנחנו עולים לאוטובוסים. אני צריך להחזיר את הטלפון, יאללה תמסור ד"ש לאימא, לכולם. אתם באים ליום הורים?"

"כן בטח".

"טוב, אני מחכה לכם. מאוד מאוד כיף כאן. טוב, אז אבא ממש תודה רבה אנחנו נהנים כאן מאוד מאוד. תודה".

3.

אחר כך הייתה עוד שיחה כזו ועוד אחת ועוד אחת ויום הורים עד שכבר הפסקנו לספור את השיחות ולהתרגש…

אז בשם כל ההורים שקיבלו בעשרה ימים האחרונים מאות ואולי אלפי שיחות–כיף כאלו. ונפשם התמוגגה מנחת, רציתי לנצל את הבמה ולומר למי שהביא את הקעמפ לארץ ישראל, לארגון צבאות ה' ולעומדים בראשו, לגנרלים, מח"טים, מג"דים, מפקדים, קצינים, אנשי מנהלה, מטבח, ניקיון, מזכירות, צלמים, נהגים, ועוזרים כלליים שעבדו קשה כדי לייצר ולייצב את החסידים הקטנים שלנו על הסדן, היה מה–זה–כיף. תודה רבה.

לתגובות: shneorc@gmail.com