-
המאפיין הבולט ב'שיטת הקירוב' של ראובן – ניכר היטב אצל כל מקורביו ותלמידיו: ההתקשרות לרבי היא נקודת היסוד עליה מושתתת יהדותם וחסידותם • דווקא כמקושר 'פנימי' אמיתי, הקרין ראובן דוגמא אישית כיצד להשתמש באביזרי פרסום 'חיצוניים' • טורו השבועי של משיח פרידמן באדיבות 'בית משיח' • לקריאה
חב"ד אינפו|ז׳ באב ה׳תשע״ומשיח פרידמן, בית משיח
1.
"הרגשתי ששווה לחיות בשביל הבן-אדם הזה. הרגשתי שהמבט שלו יודע מה קורה עוד לפני הדיבור, וההרגשה הזו שהוא יודע הכל – גמרה אותי" כך תיאר החסיד ר' ראובן דונין (שבי"א מנחם-אב, חל היארצייט שלו) את רגע המפגש הראשון שלו עם הרבי מלך המשיח שליט"א.
"עמדתי בין האנשים וראיתי ברור את כל ההנהגה. אני זוכר את הרושם שהרבי עשה עלי: כזה מין מלך, אריה; היה בו הוד, קדושה, אבל יחד עם זאת המראה היה פשוט אצילי . . עטוף בטלית שלו, יושב לבד ליד השולחן – ולא יכולתי להסיר ממנו את העיניים. אני זוכר שכמה פעמים המבטים שלנו נפגשו".
חצי שנה לאחר מכן, הוא נכנס ל'יחידות' הראשונה, בה התווה לו הרבי את מסלול חייו. "הרבי פתאום שאל אותי אם אני מבין במכונאות רכב כבד [כלומר, בטרקטור..] ואני התרגשתי ונבהלתי מהשאלה, כי זכרתי את מה שהמשפיע הסביר לי, שהדבר הראשון שזוכים לשמוע מהרבי ב"יחידות" הראשונה זה הדבר שנוגע לכל החיים. נבהלתי מזה שהרבי אומר לי כאילו היעוד שלי בחיים זה שאהיה מכונאי"…
ואכן, ברוב שנותיו המשיך ראובן לעבוד כטרקטוריסט במחצבה, כשדווקא באמצעות עבודה זו זכה להשיב נשמות רבות לכור מחצבתם. "לעבוד במקום שבו יראו אותך כמה שיותר אנשים" פקד הרבי על ראובן, בראותו למרחוק כי כך יוכל לפעול ולהשפיע על כמה שיותר אנשים ו'לשבור את הקרקע' של חיפה האדומה.
פירות ופירי-פירות מעבודתו, בדמות מאות ואלפי היהודים אותם החזיר בתשובה – ניתן לפגוש היום בכל מקום, ובאופן מיוחד באזור חיפה, הקריות וערי הצפון הסמוכות. לעולם לא אשכח את תקופת לימודיי בישיבת חח"ל בחיפה, במהלכה פגשתי והתוועדתי רבות עם מקורביו ותלמידיו. אז גם הבחנתי בנקודה מיוחדת המאפיינת את 'שיטת הקירוב' של ראובן, הניכרת היטב בכל אחד ממקורביו ותלמידיו:
ההתקשרות לרבי, אותה הטביע בהם ראובן, לכל לראש בדוגמא האישית שהקרין – איננה רק 'חלק חשוב' או אפילו 'נושא מרכזי' בחייהם כיהודים וחסידים, אלא ה'מושכל ראשון' הבסיסי, זו נקודת היסוד עליה מושתתת יהדותם וחסידותם. וכפי שתיאר זאת פעם אחד ממקורביו במשפט קצר וקולע "כשראובן הסתכל לי עמוק בעיניים ואמר לי שיש רבי – עזבתי את הקיבוץ ושמתי כיפה".
2.
"בואו נתקשר 'על-אמת' לרבי" היה שגור על לשונו של ראובן בהתוועדויותיו. "אנחנו צריכים להחדיר עמוק לתוך עצמנו את ההבנה וההכרה שהרבי הוא המוח והראש שלנו, וכמו שהמוח שבראש הוא מקור כל החיות של הגוף – כך הרבי הוא מקור החיות של כולנו". בהקשר זה הטביע ראובן את האמרה החסידית על הביטוי ההלכתי 'פסיק רישיה ולא ימות?!' [הייתכן שייחתך ראשו והוא לא ימות] – האפשרי הדבר שיהודי יתנתק, חס ושלום, מהראש שלו – מהרבי – ויישאר 'חי'?!
[אגב, אצל ראובן זכו כל רבותינו נשיאנו לכינוי אחד זהה – 'הרבי'. לא היה זה יוצא דופן לשמוע ממנו ביטוי כמו 'הרבי כותב השבוע בלקוטי תורה' כאשר הכוונה כמובן לאדמו"ר הזקן, או 'הרבי אומר ב"החלצו" כשהכוונה לרבי הרש"ב. גם כשהתייחס לתקנותיו של הרבי – נהג להתבטא "הרבי מלמד אותנו השבוע בחת"ת" או "הרבי מסביר לנו בשיעור הרמב"ם היומי.."].
מיד אחרי חתונתו עבר ראובן להתגורר בחיפה, כמובן – לא באזור החרדי, אלא דווקא בשכונה "חילונית" מובהקת, בסמוך למועדון של 'השומר הצעיר'. "איך העזתם לעבור לגור בשיכון וותיקי ההסתדרות?", הטיח בו אחד התושבים החרדים בעיר, "מילא אתם, אבל מה יהיה בעתיד עם הילדים שיגדלו בסביבה כזו?…".
"אתה צודק במאה אחוז", השיב לו ראובן בשאננות, "אכן, זהו חשש וסכנה גדולה, אבל זה יכול להפריע רק לאחד כמוך. אותי זה בכלל לא מטריד! לי יש רבי ששלח אותי לכאן ולקח את כל האחריות על כתפיו…".
"פעם נסעתי עם ראובן להתוועדות בנצרת" סיפר אחד מתלמידיו "ובמשך כל ההתוועדות הוא דיבר רק על הרבי. היו שם כמה אנשים שהתרגזו על כך, ויצאו באמצע ההתוועדות. בדרכנו חזרה לחיפה שאלתי אותו למה אתה מדבר כל-כך הרבה על הרבי, כאשר יש אנשים שעוזבים בגלל זה? והוא ענה לי: זה לא משנה כמה נשארים וכמה עוזבים, אנשים חייבים לדעת שהעיקר זה הרבי!".
3.
דברים מדהימים בנושא זה, אמר ראובן בראיון נדיר ויחיד מסוגו, שהעניק ל'בית משיח' (גליון מס' 400) שבועות ספורים לפני פטירתו, ופורסם כמעט מילה במילה, בלשונו החדה והישירה של ראובן. הנה קטע קצר ממנו:
מראיין: בשנים האחרונות, כשמקרבים יהודים לחסידות, מספרים להם קודם כל על הרבי. מה זה כל כך חשוב? ראובן: רגע, מה אנחנו אם לא הרבי? לא הבנתי את השאלה שלך! מראיין: אני פוגש יהודי ומתחיל לספר לו על הרבי. למה שלא אדבר איתו קודם כל על התורה?
ראובן: פשוט מאוד: איך אפשר בלי ראש בני ישראל? הרי אתה בעצמך קורא בתורה "וידבר ה' אל משה לאמר, דבר". אז לא כל העסק מתחיל דרך משה? מה זה בשבילך רבי, כשיהיה לך זמן אליו, או כשמשעמם לך…
אחרי שכל כך הרבה פעמים כתוב בתורה "וידבר ה' אל משה", והרי אתה לא יכול לדלג אפילו על אות בתורה, שלא לדבר על פסוק – איך אפשר לדבר על התורה בלי לדבר קודם על משה? זה לא עניין של חסידות, זה יהדות! וזאת התורה אשר שם משה לפני בני ישראל.
מראיין: אבל וידבר ה' אל משה, זה נשמע כמו פתיח לנושא. ראובן: אז למה כתוב את זה כל כך הרבה פעמים? לא מספיק שהוא עלה להר והוריד את התורה לבני ישראל? מה אתה מזכיר את זה כל כך הרבה פעמים? מראיין: אז כשאני ניגש ליהודי – דבר ראשון צריך לדבר איתו על הרבי? ראובן: בפשטות! אלא מה תדבר איתו? מראיין: הרב שמע פעם מהרבי דברים בנושא הזה?
ראובן: בחיפה, בבורוכוב 3, היה הבית של דונין אחד. הבית כולו היה מלא תמונות של הרבי. אצלי כל תמונה היה רבי, זה עורר בי זכרונות. וכל הדיבור בבית התחיל ברבי נגמר ברבי, הכל רבי. והבית הזה עבד כפשוטו יומם ולילה. ברבות השנים אמרו לי: מה זה מוזיאון? איפוא ראית בית מלא תמונות של הרבי? באחד הפעמים ששאלתי את הרבי אם לשנות את ההנהגה, הוא אמר: תמשיכו כפי שאתם פועלים (או עושים) והרי מצליחים בזה, ומגיעים הנה בשורות טובות.
בפשטות, אם אין לך את הרבי בראש – בין רגע אתה יכול לעשות שטויות. לסטות מהנושא, אפילו בלבושי קודש. ללמוד את התורה של הרבי זה לא מספיק, צריך להתקשר אליו ממש. איך יכול להיות שאכפת לך מה שהוא אמר, והוא לא מעניין אותך?..
הרי היינו עומדים שעות, בלי ליאות, כדי לראות אותו, רק לראות אותו. פעם, בלי להזכיר שמות, ניגש אלי מישהו מהגדולים שלנו, אדם פעיל ורציני, ושאל: תגיד, מה אתה מסתכל כל הזמן על הרבי? מהשמים עזרו לי ומישהו מהצד תקע לו: מה אתה רוצה, שיסתכלו כל הזמן עליך?…".
4.
כולנו מכירים את תמונתו של ראובן מעבודתו על הטרקטור במחצבה, כשעל קסדתו מתנוססת מדבקה הקוראת לתיקון חוק 'מיהו יהודי' עליו זעק הרבי באותם שנים. תמונה הממחישה לנו כיצד חסיד אמיתי ומקושר פנימי כראובן – מגלה ומבטא את התקשרותו לרבי בכל רובד אפשרי, כאשר גם על קסדת העבודה הוא מדביק פרסומת הזועקת את העניין עליו מעורר הרבי כעת.
שנים לאחר מכן, חלק מהקוראים בוודאי עוד זוכרים זאת, התנוסס דגלון משיח על כובעו של ראובן, שאף נהג להסתובב עם חבילה של 'דגלונים' אותם חילק בכל מקום אליו הגיע. לאלו שסירבו להצעתו ולא הסכימו לענוד את הדגלון, פנה ראובן בשאלתו-הרטורית הידועה: "וכי מה אכפת לך להיות 'לוח-מודעות' של הרבי?…".
"פעם, בתחילת שנות המ"מים" סיפר ראובן "התפללתי באחד השטיבל'ך בירושלים, כשעל דש בגדי הייתה נעוצה סיכה עגולה עם הכיתוב 'אנו רוצים משיח עכשיו'. היה שם איזה 'אדוק' אחד שלאורך כל התפילה חילק את מבטיו בין הסידור לבין הסיכה. אחרי התפילה הוא בא ואמר לי "נִי, ובלי הסיכה הזו אנחנו לא מאמינים ורוצים משיח?", עניתי לו: תגיד לי את האמת, בלי הסיכה הזאת היית חושב בכלל על משיח עכשיו?…".
בעניין זה זכה ראובן, אשר הודות לעבודת הקודש של חתנו כבנו, יבלחט"א החסיד ר' ירון בר-זוהר – מתנוססים כיום בכל רחבי הארץ רבבות פוסטרים, שלטים ודגלים, המפרסמים את המשיח, זהותו ובשורתו למיליוני יהודים שבוודאי מתעוררים מהם לחיזוק האמונה והציפייה לגאולה האמיתית והשלימה תיכף ומיד ממש.
[חלק מהסיפורים והציטוטים לעיל מקורם בספרים הנפלאים (והמומלצים בחום) שיצאו על ראובן בשנים האחרונות: "הטרקטוריסט של הרבי" ו"שהרבי יחייך"].
לתגובות הערות והארות: mf7709@gmail.com \ 053-820-6628
תגיות: בית משיח, הרב ראובן דונין, משיח פרידמן