איך אפשר להתמודד עם ילד מרדן? • טור חינוך

הרב שלמה רייניץ

בשנת ה'תשל"ו, קיים הצלם של הרבי ר' לוי יצחק פריידין ע"ה תערוכת צילומים מרהיבים של הרבי. אחד ממוקדי התערוכה היה בבית העיתונאים בתל אביב. בספר האורחים של התערוכה היו התבטאויות רבות המשבחות את הצילום המקצועי ותוכנו הייחודי.

תגובה אחת היתה שונה. אחד העיתונאים כתב שניכרת מומחיות בצילום אבל הנושא של הצילומים מחזיר אותנו לתקופה החשוכה של ימי הביניים.

בפעם הבאה כשפריידין היה אצל הרבי, הוא הביא אתו את ספר האורחים. הרבי עלעל בספר, התעכב על ההערה של העתונאי הנ"ל,  וביקש מפריידין לשלוח את איחוליו לאותו עיתונאי על הכנות שלו, שהרי 'דרוש אומץ לב להביע דעה השונה מן הדעה הכללית'.

'מלבד זאת', הוסיף הרבי, 'אמור לו שבימי הביניים לא היה הכל חשוך, ובימינו לא הכל כל כך מזהיר. תבקש ממנו, שיראה בכותרות העיתון שבו הוא כותב ויווכח בעצמו', והרבי נתן לפריידין דולר לצדקה כדי לתת לעיתונאי.

ניתן ללמוד מהסיפור הזה, כיצד לעבוד עם ילד שמתנהל באופן שונה מהמצופה. ננסה להתמקד בשתי נקודות מרכזיות:

א. כיצד להעריך נכון את הילד השונה גם בעצם הבעת ההתנגדות שלו.

ב. מה לעשות כדי לכוון אותו לדרך הנכונה ולסייע לו לקבל מבט נכון על הדברים.

הדבר ראשון שהרבי מבטא, הוא הערכה אמיתית למעלה שיש ב'אומץ לב להביע דעה השונה מן הדעה הכללית': זה מעיד על אדם שלא מתפעל מהסביבה, הוא לא כ'דג מת' אלא יש בו כוח לשחות 'נגד הזרם'.

זוהי מעלה גדולה ועצומה. ישנה הוראת חז"ל מפורשת: 'אל יבוש מפני בני אדם המלעיגים עליו'. כדי לקיים זאת, צריך כמובן 'אומץ לב להביע דעה השונה מן הדעה הכללית'.

המבט הטבעי שאנחנו מייחסים לטבע של פריצת גבולות ויציאה מהגבלות, מתקשר מיד למושג של 'חוצפה וגאווה'. אנשים רבים מתחצפים נגד ה' ומביעים דעה 'השונה מן הדעה הכללית' מתוך גאווה גדולה של נפש בהמית. מה יש להעריך ולפאר מידה שכזו?!

בסיפור רואים דבר נפלא. אין כאן ענין של לימוד זכות על מישהו שנהג לא כשורה. אלא, הרבי מצביע על נקודה שקיימת אצל אותו יהודי, שעצם המציאות שלה היא מעלה. 'אומץ לב להביע דעה השונה מן הדעה הכללית' – הוא כמובן יתרון נפלא. הרבי מתמקד קודם במעלה שיש כאן ולא בחסרון!

רק אחרי ההתבוננות והעצמת המעלה של היהודי, הרבי מתפנה לעסוק גם בהכוונה לדרך הנכונה. ומהי הדרך שהרבי נוקט?

הרבי מתייחס לטענה של העיתונאי, ומכוון אותו לראות בעצמו את הדברים במבט הנכון על מנת שישתכנע, ואז המעלה שלו ב'מרד' תתועל לכיוונים הנכונים.

במשפט אחד הרבי מציג את המציאות האמתית והפשוטה: 'בימי הביניים לא היה הכל חשוך ובימינו לא הכל כל כך מזהיר', אך לא מסתפק במענה האוהד והחביב, אלא מוסיף בקשה קטנה עם הרבה אמון: 'שיראה בכותרות העיתון שבו הוא כותב ויווכח בעצמו', וגם שולח לו דולר לצדקה.

באופן טבעי אנחנו נוטים להוסיף למשפט כזה מילים כמו 'ויראה שטעה' וכדו'. הרבי מדבר בלשון חיובית המביעה אמון: 'ויווכח בעצמו'.

כל אחד מאתנו יכול לדמיין לעצמו מה היה ההמשך של הסיפור, איך הגיב אותו יהודי והאם הוא חשב על הדברים שהרבי ביקש למסור לו. יש בדרך הזו עוצמה גדולה מאוד להשפיע על הזולת לשנות את תפיסת העולם ולנצל את הכוחות שניחן בהם באופן טוב יותר.

על דרך זה, ניתן לראות ריבוי מכתבים ושיחות בהם הרבי מדבר על נטיות 'מרגיזות' שיש לילדים ונוער להתחצף, למרוד במוסכמות, לפרוץ גבולות ולהיכנס לסיכונים. הרבי מדגיש את האמת לאמיתה: מדובר בכוחות גדולים מאוד שאפשר וחובה לנצל אותם לקדושה. זה לא קל. אבל צריך לכוון את הנטיות הללו. לא לדכא אותם!

ילד שמתחצף ומתמרד, צריך להביא אותו לקבלת עול ולמשמעת בהכוונה והדרכה ולא בדיכוי חלילה. או אז המשמעת של ילד כזה והקבלת עול שלו תהיה גבוהה הרבה יותר משאר הילדים ש'שוחים בזרם' ובקלות יחסית נכנסים ל'קבלת עול'. אלו לא מילים גבוהות. זה בדוק ומנוסה!

כפי שאומר הרבי: "פעולת החינוך היא מתוך אהבה וקירוב, כפי שרואים במוחש שחינוך מתוך אהבה גלויה מצליח יותר מחינוך מתוך יראה ופחד".

החסידות מלמדת אותנו: יהודי זה יהלום. תשקיע ותעבוד בכלים המתאימים ותקבל יהלום יפה.

זוהי המשמעות של גאולה. אין עניינה לשבור את הגולה, אלא כל ההבדל הוא, שבתוך הגולה מגלים את האל"ף של האור. כאשר מאירים את הגולה מתגלה גאולה.