למלך המשיח דרושים: שלטים חיים

משיח פרידמן, בית משיח

1.

א גוט חודש! בערב שבת זו ניכנס לחודש ששמו של משיח מתנוסס עליו, חודש מנחם-אב. לא במקרה זכינו ביום זה לשיחתו המדהימה של הרבי, שלמען הסר כל ספק מתועדת גם בוידיאו. השיחה המיוחדת שנאמרה בזאל הקטן בראש חודש מנחם אב תשמ"ט, המילים המרעידות את ליבו של כל חסיד:

" . . יש לנו מיד "מנחם שמו" שזה מוסב על משיח צדקנו ויש לנו מיד "מראה באצבעו ואומר זה" הנה מנחם משיח צדקנו, מלך בן דוד, שבא בשר ודם ויש לו עסק בתורה כדוד אביו, ומנצח את כל העולם עד ש"וינצח כל האומות כולם" ואזי כל העולם צועק: זהו "משיח ודאי"!".

ואנחנו צופים בתיעוד הזה, שוב ושוב, לא יכולים להפסיק. מקשיבים עוד פעם למילים הבלתי-נתפסות הללו נשמעות מפי קודשו של הרבי שליט"א ולא מאמינים למראה עינינו ולמשמע אוזנינו. כל כך ברור? כל כך מפורש וחד-משמעי? וזה עוד בתשמ"ט, כשנה לפני תחילת אירועי מלחמת המפרץ, במהלכם זכינו להתגלותו הרשמית והפומבית של הרבי כמלך המשיח.

כל חסיד המאזין בתמימות, כתלמיד היושב לפני רבו, למילים הללו – לא מצליח להתבלבל במשמעותן הפשוטה, הוא יקלוט בדיוק מה הרבי משדר לו, הוא יבין היטב את מה שהרבי רוצה שהוא יבין כשהוא שומע מילים כאלו יוצאות מפי קודשו. ממש כמו כל שאר מילותיו של הרבי בשיחות תנש"א-ב.

וכמה שהמילים מפורשות והדברים חדים וברורים לכל מבקש אמת וצדק – כך מסתבכות ומתערפלות המילים הללו בתירוציו והתפתלויותיו של כל מבקש התחמקות והתעלמות.

כי ככה זה, אין מה לעשות. ככה זה אצל הרבי, לא לוקחים לאף אחד את הבחירה החופשית. גם למתחמקים ומתעלמים מגיע מרחב-מחיה.

2.

אבל בואו לא נסטה מהנושא: נכנסנו לחודש מנחם-אב, המסוגל במיוחד לגילוי שמו של משיח ופרסום זהותו. זהו התפקיד בו נתמקד ובדיוק לכך אנו מקבלים השבוע חיזוק משיחתו של הרבי בש"פ מטות-מסעי תשי"ב:

"צריכים לצאת ל"פרשת דרכים" שבה עומדים יהודים שאינם יודעים לאיזה כיוון ללכת. צריכים ללכת אליהם ולהכריז ולצעוק ("שרייען"): "מקלט, מקלט", לכו בדרך הימנית המובילה ל"מקלט", ששם הוא מקום "מקלט" מ"גואל הדם", השטן, ש"יורד ומסטין עולה ומקטרג", ואל תלכו, ח"ו, בדרך השמאלית, המובילה לשאול ואבדון!

זהו התפקיד המוטל על כאו"א – להתייצב על "פרשת דרכים" ולצעוק: "מקלט, מקלט", כלומר, להורות לבנ"י את הדרך שצריכים לילך בה. – ואף שבשביל זה יצטרך הוא להמצא כל הזמן על "פרשת דרכים", במקום שבו קיימת דרך המובילה לצד שמאל – אין לו להתפעל מכך, שכן, דוקא עי"ז ממלא הוא את התפקיד המוטל עליו.

וכמאמר ר' מרדכי הצדיק בשם הבעל-שם-טוב: "עס קומט אַראָפּ אַ נשמה אויף דער וועלט און לעבט אָפּ זיבעציק אַכציק יאָר, צוליב טאָן אַ אידן אַ טובה בגשמיות, ובפרט אין רוחניות" (נשמה יורדת לעולם וחי' שבעים-שמונים שנה כדי לעשות טובה ליהודי בגשמיות, ובפרט ברוחניות), אשר מזה מובן, שכדאי לעמוד כל הזמן על "פרשת דרכים", כדי להראות (אפילו) פעם אחת ליהודי את הדרך המובילה לה"מקלט" דתורה ("צום תורה-מקלט")!

[בעת אמירת הקטע האחרון בכה כ"ק אדמו"ר שליט"א, באמרו: "אַ נשמה מאַטערט זיך אָפּ… אויף דער וועלט… זיבעציק-אַכציק יאָר… צוליב טאָן אַ אידן איין מאָל אַ טובה"…].

ובזכות זה – יראה לו הקב"ה את הדרך המובילה לחיים וטוב: כאשר יהודי בא ל"פרשת דרכים" ומתייצב כמו "שלט", וצועק: "מקלט, מקלט",

– הוא אינו יודע אם השומע יציית אליו, הוא אפילו אינו יודע אם יש מישהו שמקשיב בכלל לדבריו, הוא אינו רואה כלל בני-אדם… ואעפ"כ אין זה נוגע אליו, להיותו כמו "שלט" העומד על "פרשת דרכים" ומראה את הדרך ל"מקלט", היינו, הדרך המובילה למקום מקלט מהיצה"ר, מקלט מהשטן –

הרי, אף שיתכן שלא פעל כלום, מ"מ, כיון שמילא את תפקידו, לעמוד על "פרשת דרכים" ולהורות לבנ"י את הדרך ל"מקלט" – יורה לו הקב"ה את הדרך של "ובחרת בחיים"…"

3.

"כ"ק מו"ח אדמו"ר אמר פעם, שהנפק"מ בין הבעש"ט להגדולים בנגלה דתורה שהיו בזמנו, שהסדר אצל הגדולים בנגלה דתורה הי', שהתלמידים היו מגיעים אליהם ללמוד, ואילו הבעש"ט ותלמידיו לא היו מחכים שיבואו אליהם, אלא נהגו לנסוע לערים ומושבים שבהם היו מצויים בנ"י.

ישנו ביאור מאדמו"ר הזקן ואדמו"ר האמצעי (שכבר נדפס) אודות הנפק"מ בין הגדולים בנגלה דתורה והבעש"ט. – ויש לומר, שהנפק"מ האמורה בין גדולי נגלה דתורה והבעש"ט – היא גם בנוגע להאמור לעיל ע"ד ערי מקלט, שיש חילוק כפי שהדבר הוא ע"פ נגלה וע"פ חסידות:

ע"פ נגלה – הנה על כל פרשת דרכים הי' עמוד, אבן וכיו"ב, שעליו הי' כתוב: "מקלט מקלט". העמוד לא "דיבר" אל הזולת, אלא, בשעה שמישהו עבר על יד העמוד והסתכל על הרשום עליו, וידע לקרוא לכל הפחות – אזי נודע לו הדרך שצריך לילך בה.

ודוגמתו גם ברוחניות: ישנו יהודי שאכן יסע ממקומו ויגיע ל"פרשת דרכים", כלומר, ליהודים העומדים על "פרשת דרכים", ובהיותו שם, הנה כאשר ישאל אותו מישהו – מישהו שיודע "לקרוא" לכל הפחות… – אזי יראה לו את הדרך ל"מקלט".

היתה לו אמנם מסירת-נפש ("מס"נ האָט ער טאַקע געפּראַוועט") לנסוע ל"פרשת דרכים", אבל, הוא לא זז ממקומו ("ער האָט זיך ניט גערירט פון זיין אָרט"), ואינו אלא בבחינת עמוד עומד, "דומם" – פעם היו אומרים על שעון: הוא הולך אנה ואנה, ללא הרף, ובכל זאת, אינו זז ממקומו.

אמנם, ע"פ ביאור החסידות, אסור לו לאדם להיות בבחינת "דומם", אלא עליו להיות "מהלך"; עליו להיות אדם חי ולבבי ("אַ לעבעדיקער און אַ וואַרעמער מענטש"), ובמילא, אין לו לחכות עד שיפנו אליו וישאלוהו כו'. מוכרחת להיות אצל האדם חיות ופעילות, ובראותו שישנו יהודי באיזה מקום שיתכן שיכול לעזרו – חייב הוא לרוץ אליו ולהראות לו את הדרך ל"מקלט".

וזהו התפקיד שכ"ק מו"ח אדמו"ר הטיל על התלמידים בפרט – שיסעו לכמה מקומות במשך כמה שבועות, ויצעקו: "מקלט, מקלט",

זוהי הדרך המובילה לחיים וטוב; שהתלמידים יהיו כמו "שלטים" המורים את הדרך, ו"שלטים חיים", היינו, לא "שלטי-אבן" שאינם זזים ממקומם, אלא "שלטים חיים", שהולכים מתוך חיות ומראים לכאו"א את הדרך ל"מקלט".

. . בשעה שהבחור הנוסע ל"פרשת דרכים", כדי להראות את הדרך לקרב את לבם של ישראל לאביהם שבשמים, יתבונן בכך שכל העולם כולו, כל הדורות שכבר עברו וכל הדורות שיהיו בעתיד, שקולים הם, ובכל פעולה שהוא פועל אצל יהודי, ה"ה מכריע את כל העולם כולו – אזי לא יהי' כמו "שלט-דומם" שאינו זז ממקומו, אלא יהי' "שלט-חי"; הוא ילך וירוץ מתוך חיות, שמא יצליח לפעול משהו על יהודי, שעי"ז יכריע את כל העולם כולו!".

4.

זוהי קריאת השכמה לכולנו. אל לנו להסתפק בשלטי החוצות הענקיים המוצבים ברחבי הארץ ומביאים את תודעת הבשורה לרבבות הצופים בהם, אל לנו להסתפק באלפי הפוסטרים המאירים את כבישי ישראל בתמונת פני קודשו של מלך המשיח, גם לא בדגלי המשיח המתנופפים בגאווה בכל מקום וגם לא בפרסומים על מוניות השירות והאוטובוסים.

כל אלה אכן נחוצים ויעילים, הכרחיים וחשובים מאין כמותם כדי להביא מידי יום את בשורת הגאולה וזהות הגואל לעיניהם של רבבות אזרחי ישראל.

אבל בכך לא די, המלך לא מסתפק בשלטי עץ ואבן, נייר וברזל. המלך דורש מאיתנו להפוך ל"שלטים חיים". לא רק לעמוד במקום ולשאת על גבינו את עול הפרסום, אלא להיות 'מהלך', ללכת ממקום למקום ולחלק עלוני הסברה, לעבור מיהודי ליהודי ולהעניק לכל אחד באופן אישי את המתנה הנפלאה הזו: בשורת הגאולה.

וכלשונו הזהב של הרבי במכתבו הידוע (אג"ק כרך ג' אגרת תמה) אודות האברך שפרסם כי "יש רבי בישראל": " . . כמו שאינו בוש לומר לכל מיודעיו הזקוקים לזה, האדרעס [כתובת] של רופא מומחה, כך כשרואה איש נמצא במבוכה או עומד לפני פתרון שאלת חיים עיקרית, אומר לו: לא אלמן ח"ו ישראל. יש לך את מי לשאול.

ולא עוד אלא שאינו מחכה עד שמיודעו יבוא אליו לחקור ולדרוש אם יש רבי, כיון שע"פ רוב אינו יודע גם מה זה רבי, אלא שהוא הולך אליו מסביר לו שאין לו להשען כלל לא על בינת עצמו ולא על השדכן ולא על הרופא ולא על הסרסור, שאין כל אלו אלא ענינים מסופקים, ויש לו דרך ודאית לפתור את ספקותיו. ואמרו רז"ל דברים היוצאים מן הלב נכנסים אל הלב".

חסידים, בואו נעזור לעם היהודי, הבה נסייע לאזרחי העולם כולו – ניתן להם את התקווה היחידה לחיים בעולם הזה: האמונה בה' ובמשה עבדו, בשורת הגאולה הקרובה וההכנה לקבלת פני משיח צדקנו, מנחם שמו – על ידי הוספה בקיום התורה והמצוות, עשיית טוב וחסד והעיקר: קבלת מלכותו של הרבי שליט"א מליובאוויטש, כמלך המשיח.

לתגובות הערות והארות: mf7709@gmail.com \ 053-820-6628