כשהשמיניה של מפלגת העבודה נשאלו על נישואי תערובת

הרב שמואל ליפשיץ, ערוץ 7

כשעולה נושא על סדר היום הציבורי, ברוב המקרים, הדעות שיישמעו במסגרתו ידועות מראש.

אפשר לנחש מי יאמר מה ואפילו מתי, כמו קבוצת המהלכים הראשונים במשחק השח מט. השיח הופך להיות מנוהל על ידי חשיבה תבניתית של דתיים חילוניים, ימין ושמאל וכן הלאה. כל אחד נעמד בדיוק במשבצת המצופה ומשמיע את קולו.

כך קורה שמהות הדיון לרוב מתפספסת. הדברים באים לידי ביטוי במיוחד כשעולות סוגיות יסוד יהודיות לשיח הציבורי. השיח שמשתלט, לא מאפשר לכנות לפרוץ החוצה, לא מאפשר לרגשות היהודיים הבסיסיים לדבר.

סוגיית "נישואי תערובת" לדוגמה, היא סוגיה שבקונצנזוס. סקרי רוחב שמתבצעים מדי כמה זמן מלמדים כי הרוב המכריע בארץ מתנגד להם. אך ראה זה פלא אם הדיון יבוא מבית מדרש דתי, כי אז בוודאי לא יעברו דקות מספר והמשפטים הקבועים יאמרו בזה אחר זה: "זה גזעני" "זה חשוך" ועוד כהנה וכהנה. הנושא יהפוך פוליטי או יהיה עוד גזיר עץ למדורת האש שבוערת בתקשורת על יחסי דתיים וחילוניים. ובכן, אפשר לסיים את הוויכוח עוד לפני שהחל.

דווקא משום כך אני מוכרח לצטט ראיון שנערך עם "השמינייה": "שמונה חברים יצאו לדרך" כך נפתחת הכתבה במוסף 'הארץ' לפני כשנה על שמונת חברי מפלגת העבודה הבכירים – חיים רמון, אברהם בורג, עמיר פרץ, יעל דיין, יוסי ביילין, נוואף מסאלחה, חגי מרום וניסים זווילי.

בכתבה נכתב כי "השמינייה הייתה אימת מפלגת העבודה – חבורה צעירה ומגובשת ששאפה לרשת את רבין ופרס ולהנהיג את המדינה". מטרת הכתבה הייתה להבין מה השתבש ומי צריך להוביל את השמאל בישראל. בראיון ארוך שהתפרס על פני מספר רב של עמודים, נשאלו השמונה בין היתר מה דעתם על נישואי תערובת. מי שציפה לראות את אותה חבורה מתייצבת כאיש אחד למען נישואי תערובת בין יהודים לערבים, ובכלל בין יהודים לשאינם יהודים, הופתע.

מלבד בורג, שבעה מהחברים התנגדו בתוקף לנישואי תערובת, כולל נוואף מסאלחה שדחה את הרעיון וסיפר מהיכרותו האישית כי "לכפר קרע, היכן שאני מתגורר, חזרו בשנים האחרונות סטודנטים שלמדו בחו"ל והתחתנו עם נשים אירופאיות, וזה כמעט תמיד הסתיים בכישלון".

יוסי ביילין, הדומיננטי שבחבורה אף הפתיע כשאמר: "אני הייתי מעדיף שלא. אתה שואל אותי למי אני יותר קרוב ודומה, ליעקב ליצמן או לסאיב עריקאת, אני מרגיש קרוב לשניהם. אבל אם תשאל אותי עם נכדו של מי הייתי מעדיף שאחד מנכדי יתחתן? עם אלה של ליצמן".

חגי מירום אף הוא היה נחרץ בעניין ודחה על הסף את תמיכתו של בורג בנישואי התערובת "ארצה שהילדים והנכדים שלי יתחתנו עם יהודים. אברום שהוא חבר יקר, הלך עד קצה העולם עם התיאוריות שלו. לכאורה הבחירה הבאה שלו תהיה פשוט לקום וללכת מפה…".

זו דוגמא מצוינת בעיני לעובדה שכששאלות היסוד היהודיות נידונות שלא על רקע הלהט התקשורתי, הדברים מקבלים ראייה כנה ואמיתית. אז פורצת החוצה הדעה המחוברת למציאות חיינו, דעה המחוברת לתפיסות העמוקות שלנו. לפתע עולה הקונצנזוס המתנגד לנישואי תערובת.

מסאלחה דיבר על מציאות שפגש, מציאות בה נישואי תערובת מסתיימים בהרבה מהמקרים, בכשלון. שאר המרואיינים רוצים שנכדיהם יתחתנו עם יהודים. נקודה. כל אחד וניסוחו.

מהצד היהודי התבוללות ונישואי תערובת יובילו חלילה לאובדן מוחלט והכחדה של עמנו, אין זה משנה איך האדם מנסח לעצמו מדוע הוא כה חפץ בהמשכיות של עמנו. בסופו של דבר עומדת כאן כמיהה להמשכיות. כמיהה להמשכיות היא בסופו של יום, חיבור עמוק מאין כמותו, לעמנו, לתורתו.