זכות ההתקשרות שמורה לכולנו

משיח פרידמן, בית משיח

1.

האגדה מספרת על עני מרוד, שכאשר הצליח סוף סוף להשיג שני מטבעות – הוא השתמש באחד לקניית כיכר לחם, ובשני קנה גיטרה. כשנשאל לפשר הדבר, ענה: במטבע האחד קניתי לחם כדי שאוכל לחיות, ובשני קניתי גיטרה כדי שיהיה לי בשביל מה לחיות.

בתרגום לנמשל חיינו, י"א ניסן הוא הגיטרה. זה היום שנתן ונותן לנו בכל שנה מחדש את הטעם והמשמעות לחיים. אי לא האי יומא דקא גרים, כמה יוסף איכא בשוקא? (פסחים סח, ב) לולי אותו יום, לפני 114 שנה, בו נתמלא העולם כולו אורה בלידת מושיען של ישראל – איזו סיבה הייתה לנו לקום בבוקר, למה לנו חיים?

זהו יום רציני ופנימי, יום חשבון נפש לכל חסיד. די אם נביט בדבריו המבהילים של הרבי בהתוועדות י"א ניסן תשי"א "אלו שרוצים להתמסר ויצייתו מבלי לשאול שאלות, שיחתמו על פתק את שמם ושם אמם. אין להם מה לפחד. לא יהיו עניינים שבבחינת 'לעלות השמימה', אך על החותמים לדעת כי צריכים לציית, ושידעו שאין זה משחק…" (ימי בראשית עמ' 410).

אך זהו גם החג השמח ביותר, יום של חגיגות עליזות והתוועדויות פעילות, עתירות ב'לחיים' המרוקנות את כל מלאי המשקה והפארבייסען מבתי החסידים. ידועה תשובתם של 'השלוחים לארץ הקודש' כאשר הגיעו והחלו לקיים התוועדות מרכזית לי"א ניסן, וכמה מאנ"ש התלוננו בפניהם כי 'ערב פסח' אינו זמן מתאים לחגיגות מעין אלו – השיבו השלוחים: אפשר להתווכח אם יש די זמן פנוי כדי לחגוג את חג הפסח, אך אין כל ספק שיש לחגוג את י"א ניסן בשטורעם הכי גדול!…

זכות הראשונים לחגיגה זו, שמורה לגדול המקושרים החסיד הנודע ר' אברהם פאריז שבאחד מימי ההכנות הלחוצים של ערב פסח, נכנס לבית הכנסת 'בית מנחם' בכפר חב"ד, הוציא 'משקה' ומעט פארבייסען והחל להתוועד. לפליאת התושבים, שבאותם שנים רובם ככולם עוד לא נודעו מגדולת היום, לפשר הפארבריינגען הפתאומי – השיב ר' אברהם בספונטאניות "זהו היום שבו נולד מלך המשיח".

2.

אם בשאר ימי השנה, אנו עלולים לטעות ולחשוב שהאמונה וההתקשרות לרבי – ממוקמים רק בתחומם הרוחני של חיינו, לפחות בחג הפסח אי אפשר להתבלבל. אולי על-כורחנו, אבל המציאות היא שלמשך שבוע ימים אנו ניזונים בגשמיות מ"מיכלא דמיהמנותא – אמונה בהוי' ובמשה עבדו ובאתפשטותא דבכל דרא שבדורנו הוא כ"ק מו"ח אדמו"ר" כפי שמגדיר אותו הרבי במכתבו מכ"ד אייר תשי"ד.

מילים מדהימות בעניין זה כותב הרבי בח' אייר באותה שנה: "כל השפעות המקושרים והחסידים צריכה להיות קשורה באיזה אופן שהוא עם נשיאם וכו'. מוכרח מזה שדורנו שזכה שכ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע הוא מנהיגו ורועו, הרי כל הענינים צריכים להיות קשורים באיזה אופן שהוא עמו . . ולכן גדלה תמיהתי כשנודע לי אשר דוקא במיכלא דמהימנותא הנה חלק מאנ"ש בחרו לקבלו ממקום אחר בה-בשעה שהיתה אפשרית לקבלו ע"י לשכה שנתיסדה מכ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע אשר פעולות צדיק עומדים לעד ובמילא גם עתה היא לשכתו.

בטח יש על זה איזה תירוצים ואולי גם תירוצים חזקים שאפשר היה ביוקר או שלא היו אפויות טוב כל כך או שהיה איזה פירוד לבבות בין מוכר הנ"ל ואנ"ש . . אבל אחרי כל זה תמיה בעיני, איז כדאי איינצושטעלען [וכי שווה לפספס] עוד ענין של קישור עם כ"ק מו"ח אדמו"ר?"…

לא תאמינו כיצד הגיב אחד החסידים לדבריו הנוקבים של הרבי במכתב זה, הוא שלח לרבי את תעודת הכשרות של המצות שקנה בצירוף מכתב בו 'הסביר' לרבי כי מצות אלו אכן כשרות ומהודרות ללא כל חשש… ברוב טובו וחסדו, הקדיש הרבי מכתב נוסף לאותו 'חכם' כדי שגם הוא יבין על מה מדברים איתו.

במכתב מא' תמוז, מבהיר לו הרבי "לא דיברתי דבר ע"ד כשרות השמורה, אלא אודות עניין ההתקשרות שזהו תלוי באופן האמונה בנשיאנו כ"ק מו"ח אדמו"ר". והרבי ממשיך ומספר לו על האדמו"ר הזקן בעת מאסרו, שכדי לא להיפרד מהבעש"ט בתנועה, אפילו לשעה קלה ורק למראית עין – מסר את נפשו בפועל וסבל ייסורי מוות 53 ימים.

3.

"מצה זו.. מרור זה שאנו אוכלים, על שום מה?" מילים אלו נאמר כולנו בעוד כמה לילות, כשבעת אמירתם יאחזו ידינו במצה ובמרור. גם בנוסח ההגדה מודגשת הנקודה כי "בעבור זה לא אמרתי, אלא בשעה שיש מצה ומרור מונחים לפניך".

וזו הנקודה הקריטית והחשובה שעלינו לזכור, בגשתנו לשיחות ואירועי 'בשורת הגאולה': מוקד העכשוויות והרלוונטיות של הנבואה 'הנה זה משיח בא' הינה מכוח העובדה שישנו מלך המשיח העומד לפנינו. שימו לב, כי לנבואה זו זכינו בשנת תנש"א – השנה עליה העיד הרבי כי "מלך המשיח נגלה בה".

אחרי התגלות המשיח והיחשפותו הפומבית לעיני כל בהכרזת 'הגיע זמן גאולתכם' – מגוחך כבר לטעון שיש להעלימה ולהסתירה. כשהרבי מכריז 'הנה זה משיח בא' ובהזדמנויות רבות מוסיף 'באופן דמראה באצבעו ואומר זה' – אל לנו לחשוש ולהסס מלהצביע בבירור על זהותו.

על דרך הצחות, אמרו חסידים (במענה לאלו שתואנה הם מבקשים אודות נבואתו העיקרית של  הרבי, שלא נאמר בה 'כה אמר השם'. אמנם אין כל מקור לחיוב אמירת מילים אלו כתנאי לאמיתות הנבואה, אך יש לומר) כי כשם שכל הנביאים התנבאו ב'כה' ומשה רבינו נתנבא ב'זה' – כך גם הרבי שליט"א נתנבא ב'זה' – הנה זה משיח בא.

4.

ב'מכתב כללי' לחג הפסח מתאריך י"א ניסן תשח"י, מבאר הרבי את הגדרת החג כ'זמן חירותנו'. היות ויציאת מצרים שחררה את העם היהודי מהמגבלות שהפריעו לו להיות ולעשות מה שהוא צריך להיות ולעשות. זו ה'חירות' אליה יצאנו.

הרבי ממשיך ומדרג את 'מצעד החירות' של הבריאה והיקום כולו: צמחים ועצים, שהושקו במים וקיבלו אוויר לנשימה – הגיעו לפסגת חירותם ושוחררו מכל דאגה והפרעה. לעומתם, חיות ובהמות או זוחלים ועופות, שתוענק להם חירותו המלאה של עולם הצומח – ירגישו אסירים ושבויים ויופרעו וידאגו כל חייהם – עד לשחרור חופש התנועה שלהם.

לאדם, גם זה לא יספיק. אם יוגבלו חלילה חיי השכל שלו, אפילו רק יצומצם שכלו של אדם גדול לשכלו של ילד קטן – יהיה זה מאסר ושבי אכזרי השולל ממנו את עיקר מהותו. וכשאדם כולא את עצמו ומגביל את שכלו לעסוק רק במילוי תאוותיו ומבזבז את חייו רק להשגת צרכיו הגשמיים – המאסר העצמי הזה מסוכן והרסני יותר.

וליהודי – גם כל זה לא יספיק. הנפש האלוקית בוערת ומשתוללת בקרבו, מייחלת ומשוועת לשחרור והתפרקות. בלשונו הזהב של הרבי (ושלא תעזו לפספס את המכתב במלואו – בתרגום ללה"ק בספר 'אגרות מלך' חלק ב', עמ' חי):

"ושאיפתה היא לחירות אמיתית, ליציאת מצרים תמידית ואין סופית, היא אינה יכולה להישאר במקום אחד. בכל יום, שבו עליה נוספת בתורה ומצוות, המקרבת אותה לאין סוף, היא חשה בעומק פנימיותה כי הדרגה של אתמול היא היום כבר בבחינת 'מצרים', שיש לצאת ממנה ולהגיע למעלה יותר".

קלטתם את זה? הבנתם (לראשונה) את פשר המושגים 'חירות', 'שחרור' ו'חופש'? ה'בעלבוס' מהקהילה החב"דית, המתגורר בווילת פאר ונוסע במכונית חדישה, מחזיק בחשבון בנק יציב או מנופח ו'מסודר' כלכלית, חברתית ובריאותית – אך החירות ממנו והלאה…

לעומתו, ה'שליח' בפינה נידחת, הקורס תחת חובותיו ומחויבויותיו, המתרוצץ מבוקר עד ערב מ'מבצעים' ברחוב לשיעורים בבית חב"ד, מארגון התוועדות י"א ניסן לחלוקת מצה שמורה, מ'סדר ציבורי' ל'סעודת משיח', ומהפצת בשורת הגאולה וזהות הגואל בחוצות העיר להסברת הנושא באופן המתקבל לכל אחד ממקורביו – ה'שליח' הזה הוא הוא המשוחרר, החופשי והמאושר באדם.

וכפי שהיטיבו לבטא זאת שני עיתונאים בשנת תשנ"ד, בדברי הסיכום על התרשמותם מחסידי חב"ד: "אצל כל אלה גילינו שחרור רוחני ונפשי מרגשים ביופיים ובעוצמתם.. אין לנו שום ספק כי הרבי מלובביץ' – הוא האיש שהעניק לכל החב"דניקים עמם נפגשנו את חירותם הרגשית והרוחנית".

חסידים, תנו לנפשכם להשתחרר ולהישאב באורו הגדול של הרבי. החירות האמיתית שלנו היא בהתמסרות לשליחות הרבי העכשווית שהוטלה עלינו לזמננו: הכנת העולם לקבלת פני משיח צדקנו, נשיא דורנו, מנחם שמו – רק בעבודה זו נמצא מרגוע לנשמתנו. רק על ידי עבודה זו, עליה העיד הרבי כי היא "הדבר היחיד" שנשאר לעשות כעת – נצליח להשתחרר סופית ממאסר ושבי הגלות לגאולה השלימה תיכף ומיד ממש.

לתגובות הערות והארות: mf7709@gmail.com \ 053-820-6628