לולי מגילתך שעשועי • טור מעורר

הרב מנחם ששון, שליח ורב בית הכנסת הגדול – 770 ראשון לציון

לולי מגילתך שעשועי

גלות מצרים. עם ישראל עובד בפרך. הנוגשים רודים בעם ללא רחם, וישראל כורעים תחת הנטל. העבודה הפיזית המאומצת והעינויים המתמשכים שאבו את כל רוחם מבלי השאיר שריד ופליט של נשימה לנשמה. 

העול הפתאומי של 'פיתום' והרעם הנפשי של 'רעמ-סס' הפכו את ליבם הרך ללב אבן כאל אחד מלבינות הבנייה; גאולה? יציאה ממצרים? המושגים הפכו אט אט ליותר ויותר ערטילאים לקול הצלפות הנוגשים והחמרת תנאי השעבוד הנורא. הגאולה לא נראית באופק, גם לא מהשפיץ הגבוה של הרי הענק. 

משה רבינו מופיע, אך הגלות מתחזקת. התנאים מחמירים, והעבודה המעונה הופכת לבלתי-אנושית. תחת אימת השוט מזדעקת שוועת העם לגאולה. בני ישראל לא מוותרים "ויזעקו – ותעל שועתם אל האלוקים", והם ממשיכים להתחנן ולצעוק לקב"ה שיגאלם מן המיצר אל המרחב. 

וכאן פרעה שואל את עצמו שאלה חדה ונוקבת: מהיכן הזעקה הזו מגיעה? כיצד הם עדיין מאמינים שבבוא היום הם ייגאלו מטבעת החנק המצרית? מנין הם שואבים את האמונה הזו? 

מילא משה רבינו ושאר בני שבט לוי – שנפטרו מעבודת הפרך והשעבוד הקשה ומסתופפים באוהלה של תורה – מובן מדוע הם מגיעים עם הרעיונות "המשיחיים" הללו, כי הם חיים בענן רוחני שסוחף אותם אל הגאולה; אך "למה תפריעו את העם?" אומר פרעה, "מה לכם ולשאר העם"?, השאלה הגדולה היא כיצד העם נתון באווירת הכמיהה הגאולתית הזו?… 

ופרעה עונה לעצמו את התשובה: "כִּי נִרְפִּים הֵם – עַל כֵּן הֵם צֹעֲקִים לֵאמֹר נֵלְכָה נִזְבְּחָה לֵאלֹהֵינו". יש להם יותר מידי 'שעות חלון' וזמני פנאי, ובעקבות רגעי הבטלה הללו הם חושבים על 'רעיון הגאולה'. הפתרון היה פשוט והגיוני: להכביד על עם ישראל את שעות העבודה וקושי העבודה. 

דבר מלכות במצרים

אך המדרש מגלה בפנינו טפח עמוק ומרתק יותר לסיפור אמונתם של ישראל (שמות-רבה, ה, יח): "מלמד שהיו בידם מגילות, שהיו משתעשעין בהם משבת לשבת, לומר שהקדוש ברוך הוא גואלן!". 

בינות ללבינות, לצד הטיט והתבן, בסופו של שבוע מתיש, הגיע ערב שבת בין השמשות. שם, שם האיר האור לישראל בקצה המנהרה המצרית החשוכה. 

מספר יהודים מעונים ותשושים, מתיישבים באנחת רווחה חלקית זה לצד זה. יום שבת קודש, והקדושה לא מפסיקה לזוז ממקומה. תזוזות נפשיות ופקפוקי אמונה תופסים את מרכז הדיבור. ואז מגיעה התרופה הגדולה; המגילה הקדושה שמפיחה בהם רוח חיים ומזרימה בהם דם של קדושה: 

יושבים יהודים ועוסקים בהבטחת הגאולה! המגילות הוצאו מן המחבוא ו'לא פסיק פומייהו מגירסא'. מילות הבטחת הגאולה מברית בין הבתרים, הבטחת יעקב ויוסף לעלייה מן הארץ הזאת, ובשורתו של משה, התגלגלו מן המגילה וחרשו את לוח ליבם. 

הם לא רק למדו, לא רק העמיקו, לא רק שיננו ולא רק פילפלו. "שהיו משתעשעין בהם" – הם השתעשעו! הם מילאו את מוחם וליבם בבשורה, בהבטחה ובמילות הקודש, והתמלאו בשמחה רבה ואמונה אמיתית אודות גאולתם המובטחת. והיא שעמדה להם להתחנן ולזעוק על נפשם לגאולה.

כלשון הפסוק – "עַל כֵּן הֵם צֹעֲקִים"; בגלל שהם "נרפים" בשבת מהעבודה ועוסקים בבשורת הגאולה "עַל כֵּן הֵם צֹעֲקִים". המסקנה ברורה וחדה: הצעקה הזו מונעת ומגיעה מכוח העיסוק שלהם בלימוד מגילות הגאולה. 

לכן חזר פרעה והקשה את התנאים, כולל החלת העבודה הקשה ביום השבת: "לפי שהיו נוחין בשבת – אמר להן פרעה "תכבד העבודה על האנשים ויעשו בה ואל ישעו בדברי שקר", אל יהו משתעשעין ואל יהו נפישין ביום השבת". 

שעשועי המלך בעצמותו 

1957 שנות גלות. החושך יכסה ארץ וערפל לאומים. בלבול עצום, גזירות ושמדות, גירושים ורדיפות, עינויים ומלחמות. כל אלו שואבים את רוחם של בני ישראל מבלי השאיר שריד ופליט של נשימה לנשמה ואימון באמונה. 

אז, מבין עצי הגלות הסבוכים ושרידי רכבות המוות של שואת ישראל – מבצבץ נשיא ישראל ומנהיגו, הגואל האחרון להביא קץ ותכלה לכל צרותינו. הרבי מלך המשיח מבשר את בשורת הגאולה, אומר ברורות שוב ושוב כי דורנו זה, כפשוטו-ממש, הוא הוא דור הגאולה, ומבטיח בנבואה ברורה: "הנה זה משיח בא". 

אך בינתיים התנאים מחמירים ותכבד האמונה על היהודים. כ"ז אדר, ג' תמוז ונקודות ציון נוספות מנסות לטשטש את האדיקות הנאיבית סביב בשורת הגאולה ההיסטורית. עוד שנה ועוד שנה, עובר קציר כלה קיץ ועדיין לא בא. 

אך למרות התחזיות השחורות – הם ממשיכים להאמין. הם ממשיכים לדבוק, לפרסם, להפיץ ולהבעיר את עצמם ואת העולם כולו באמונה הזו, ולא עולה על דעתם מחשבת חוץ רחמנא ליצלן, אף לא לרגע קט. 

וכאן, כל "הפרעונים-העמלקיים" למיניהם עומדים בתור בשורה ובפיהם שאלה אחת: מאיפה האמונה הזו? מהיכן אתם שואבים את הרוח הזו? הכיצד לא נחלשתם? היאך לא כופפתם ראשכם? הייתכן שכל קשיי הגלות, המלחמות, ההעלם והסתר, ההטחות נגדכם ונגד אמונתכם (ודי למי ששמע את דברי ההשמצה שנשמעו בשבועיים האחרונים) לא דלדלו את להיטותכם על בשורת הגאולה של הרבי? 

והתשובה הטובה ביותר כבר נכתבה לפני 3340 שנה: "שהיו בידם מגילות, שהיו משתעשעין בהם משבת לשבת, לומר שהקדוש ברוך הוא גואלן"!

יושבים החסידים, מידי יום, ומי שלא מספיק מפני עומס טרדותיו "משבת לשבת", ועוסקים במגילות הגאולה הקדושות שניתנו להם מאת הגואל האחרון. ערב שבת קודש, בינות לקשיי הגלות שולפים הם את מגילות ה'דבר מלכות' המוארות ושוקעים בהם בכל מאודם וכל נפשם. 

מילות הקודש, נבואת הגאולה, בשורת הגאולה ומפת ההכנה לימות המשיח נפרשים לנגד עיניהם ומותירים בהם חותם עמוק של אמונה עכשווית-ודאית בגאולה האמיתית והשלימה בהתגלות הרבי מלך המשיח. 

הם לא רק לומדים, לא רק מעמיקים, לא רק משננים ולא רק מדקדקים. "שהיו משתעשעין בהם" – הם משתעשעים! הם גודשים את מוחם וליבם בבשורה ובנבואה, ומתמלאים בשמחה רבה ואמונה אמיתית מכל אות ותג אודות גאולתם המובטחת. והיא שעמדה להם לעמוד איתנים ברגעי הגלות האחרונים. 

כן, לולי דבר מלכות שעשועי – אז אבדתי בגלותי.