גאולת הראש – בראש הרשימה • חשבון נפש

הרב מנחם ששון, שליח ורב ביהכ"נ הגדול '770 ראשון לציון'

להכין את הראש לגאולה

כל חסיד שלמד חסידות במהלך חייו אליבא דנפשיה, באופן פנימי ועמוק, בכמות ובאיכות, יכול להעיד על עצמו עד כמה הלימוד 'גאל' את נפשו מגלות לגאולה וממיצר רוחני למרחב אלוקי. 

בשבוע האחרון הרגשנו זאת ביתר שאת סביב התוועדויות י"ט כסלו בכל אתר ואתר, והודינו לקב"ה בליבנו פנימה על הזכות העצומה שנפלה בחלקנו להימנות על לגיונו של מלך המשיח המכין עצמו באופן פנימי ומהותי לקבלת פניו באמצעות לימוד תורת החסידות. 

הרי מזמן כולנו הפנמנו שלא ניתן להתכונן לגאולה אישית וכללית ללא עבודה פנימית, וחרישה עקבית של הנפש באמצעות לימוד החסידות, המכשירה את הקרקע הטבעית-האנושית שלנו לקראת הגילוי הגדול. 

סיסמאות לא מספיק משכנעים את נפשנו, וריבוי 'ווארטים' לא די משביעים את רעבוננו; רק לימוד מעמיק ויסודי של חסידות יכול לקנות את מוחנו ולשעבד את כל גופנו להיגאל למקומנו האמיתי, כי 'גופא בתר רישא אזיל', ו"שטיפת המוח" החיובית הזו היא זו שמעניקה לכל הגוף את זרימת הדם הגאולתית באופן סדיר ועקבי. 

שיחותיו הקדושות של מלכנו משיחנו מלאות וגדושות בדרישה זו ללמוד חסידות בשופי בתקופתנו, על מנת להתכונן לגאולה האמיתית והשלימה, בפרט בשיחות הדבר מלכות (ש"פ תזריע-מצורע, ש"פ אמור, ש"פ נשא, ש"פ לך לך, ש"פ חיי שרה, ש"פ ויצא, ש"פ מקץ, ועוד) כאשר כולן מסתכמות בשורה אחת בשיחת י"א אלול תנש"א: "צריך להתכונן לקבלת פני משיח צדקנו על ידי לימוד עוד ענין בפנימיות התורה בהתמדה ושקידה, והעיקר – בהתמסרות". 

אז אם אכן ברור לנו שזו הדרך, זהו סוד ההצלחה, וזהו המפתח לגאולה פנימית ולגאולה כללית, אז במהרה מגיעות לפתחנו 2 שאלות לחשבון נפש אישי מול המסקנה הזו:

א. האם באמת אני משקיע מספיק בלימוד חסידות "בהתמדה ושקידה והעיקר בהתמסרות", יום יום ללא ויתורים, בכמות הלימוד ובאיכות הלימוד? האם לימוד חסידות בשבילי זו 'המלצה נחמדה' או חוק ולא יעבור? האם יש לי פרויקט לימוד אישי סדיר ורציני בחסידות או שאני טועם 'בנגיעות קלות' ווארט בליל שבת ושיחה בערבי חג? 

אם אכן הפנמתי שאנו עומדים אנו על סף הגאולה כבשורתו של הרבי מלך המשיח, והדרך להתכונן לכך היא באמצעות לימוד חסידות בשופי (ובעיקר חסידות העוסקת בענייני הגאולה עצמם), אזי "אי מלכא אנא – אמאי לא אתית לגבאי"?… היכן אני והיכן הגאולה?.. לימוד חסידות זו התשובה. 

ב. האם אני מכין את האנשים בעולם סביבי לקבלת פני משיח על ידי הלימוד המעמיק שמכין אותי בפנימיות לקבלת פני משיח, או אני עושה להם "הנחות" ומכין אותם באמצעות ווארטים וסיסמאות קצרות? האם ברור לי שרק על ידי לימוד חסידות באופן רציני אותם אנשים יצליחו לחיות גאולה ולהגביה את הראש מעל המים הזידונים של הגלות? 

אם אכן הפנמתי שאנו עומדים אנו על סף הגאולה כבשורתו של הרבי מלך המשיח, והדרך להתכונן ולהכין אחרים לכך – היא באמצעות לימוד חסידות בשופי (ובעיקר חסידות העוסקת בענייני הגאולה עצמם), אזי "אי מלכא אנא – אמאי לא אתית לגבאי"?… היכן הם והיכן הגאולה?.. לימוד חסידות באופן עקבי זו התשובה. 

*

בנוגע לנקודה השניה הדורשת מאיתנו להביא לעולם כולו את אור לימוד תורת החסידות כהכנה לגאולה, אין מתאים יותר מלציין כאן קטעים מיחידות מיוחדת שנערכה להנהלת ישיבת תומכי תמימים ב-770 בה' טבת תשכ"ה.

וכן נכתב ביומן: "אמר הרש"ל בשביעות רצון לכ"ק אדמו"ר שליט"א ביחידות: "הבחורים עוסקים בהפצת המעיינות". הרבי שליט"א חייך ואמר: "הדבר אינו מספיק! זה מכבר משנת תשט"ו פתוחות הדלתות לבואו של המשיח, כהבטחתו של 'מלכא משיחא' על השאלה ששאל הבעש"ט 'אימתי קאתי מר – לכשיפוצו מעיינותיך חוצה' . . והיות שהעיקר תלוי בזה לכן כבר היה יכול לבוא משיח, בעיקר מתשט"ו, אך מה לעשות שחסרים מקבלים"…

גם לאחר שהעיר הרש"ל, שבלי-עין-הרע יושבים בהתוועדויותיו של כ"ק אדמו"ר שליט"א כמה מאות אברכים, לא קיבל הרבי שליט"א את הדברים ואמר:

"אם אכן, היו כל המאתיים נוכחים יוצאים לאחר ההתוועדות והיו הולכים להפיץ את המעיינות, לחזור דא"ח בבתי כנסיות ובישיבות, היה המשיח כבר מגיע! וכשיעשו זאת יבוא משיח תיכף ומיד!"

כ"ק אדמו"ר שליט"א בכה הרבה בסוף היחידות". 

*

לא צריכים להיות בעלי רגש במדרגה גבוהה על מנת להבין שהדבר הזה נוגע לרבי מלך המשיח באופן יוצא מן הכלל. מאז תחילת הנשיאות עוסק הרבי שוב ושוב בהפצת המעיינות חוצה על מנת להשלים את המלאכה שהתחיל אדמו"ר הזקן בגאולת י"ט כסלו – להביא גאולה לעולם באמצעות לימוד החסידות.

הרבי עורר על כך רבות הן מצד פן 'הבאת הגאולה' בכוח הלימוד והן מצד פן 'ההכנה לגאולה' בכח הלימוד; ברוב שנות הנשיאות הדגש הונח על פן 'הבאת הגאולה' באמצעות לימוד החסידות (וכפי שניתן לראות בהדגשה מיוחדת ביחידות לעיל), ובשנים האחרונות לאחר שהודיע שהצלחנו להביא את החסידות לעולם כולו (שיחת ש"פ וישב תנש"א, ש"פ שלח תנש"א, ועוד) עיקר ההדגשה היא על ההכנה הנפשית של האדם לגאולה  הנגרמת על ידי לימוד החסידות. 

כעת, בשבת 'ויכולו' י"ט כסלו, זהו הזמן המתאים לערוך חשבון נפש אמיתי על השבוע הראשון לעבודה בעולם אחרי 'ראש השנה לחסידות' ולשאול את עצמנו – האם אני מכין את עצמי לגאולה די הצורך? האם אני מכין אחרים לגאולה די הצורך? 

אם עדיין קשה לנו להפנים זאת, ניקח איתנו כצידה לדרך את המשפט העצום הזה משיחת י"א אלול תנש"א, נדפיס אותו ונניח אותו לנגד עינינו למשמרת לאות על מנת שנעמיק במוחנו וליבנו בלימוד חסידות כהכנה לגאולה הקרובה בהתגלות הרבי מלך המשיח: 

"צריך להתכונן לקבלת פני משיח צדקנו על ידי לימוד עוד ענין בפנימיות התורה בהתמדה ושקידה, והעיקר – בהתמסרות".