לא רק הרמטכ"ל

ברוך מרזל

אנחנו מתקרבים לחצי שנה של טרור ערבי בכל רחבי הארץ כל יום מנסים לשחוט יהודים, והצבא והממשלה, במקום להשיב מלחמה שערה, יושבים באפס מעשה ואינם פותחים בפעולה יזומה שתכליתה לנצח את הטרור.

ושלא תהיינה ספקות – ניתן גם ניתן לנצח את הטרור המשתולל. עברה כבר קרוב לחצי שנה, והצבא טרם נכנס לפעולה מערכתית יסודית שתפסיק את גל הפיגועים. אין סגירת כבישים לכפרים מלאי מחבלים, אין סנקציות כלכליות, אין מעצרים בקרב ההנהגה, ואין פעולה יסודית להפסקת ההסתה וההכוונה מלמעלה של הטרור.

יותר מזה – גם החלטות של הממשלה לא להחזיר גופות מחבלים וצמצום אישורי כניסה של עובדים קרסו בלחץ של הפיקוד הצבאי שנבהל מאיומי עסקנים זוטרים ברשות הטרוריסטית, ותוך ימים בוטלו למעשה ההחלטות היחידות שהתקבלו.

כבר זמן רב שאני מדווח על חולשתם המנטלית של אלוף פיקוד מרכז ומח"ט חברון, שהם אמנם חזקים מול היהודים, אבל חלשים מאוד מול הערבים. אך את קולו של הרמטכ"ל לא שמענו לכל אורך המתקפה נגד היהודים.

והנה כעת, הרמטכ"ל של צה"ל, האיש שאמור לפקד על חיסול האויב, האיש שאמור להיות זה שמייצג את הלוחמים, בגיבויו של שר הביטחון, אמר דברים המכניסים מורך רוח בקרב הלוחמים ומעניקים רוח גבית לטרור הערבי המשתולל. הוא אינו מעוניין שחייל ירוקן מחסנית על נערה עם מספריים, כך אמר, והוסיף כי "הקם להרגך – השכם להרגו" היא סיסמה, אך לא מדיניות.

עכשיו אתם יכולים להבין, את חשיבותו של "מבצע פיצה" עליו הוכרז עם תחילת מסע הטרור הנוכחי? אם יש לאויב הערבי סיכוי לנצח אותנו, זה רק בשל אותו פיקוד צבאי חלש שאינו מעונין להכריע את האויב. אויבינו הערבים באים עם אש בעיניים, עם אמונה יוקדת בצדקת דרכם, ולכן הם מצליחים לבצע פיגועים גם כשברשותם נשק דל ויכולת לחימה של נערות בנות 13. ואילו אנחנו, עם כל חידושי הטכנולוגיה ועם חיילים מאומנים, כבר חמישה חודשים לא מוצאים דרך להתמודד עם הטרור.

מדוע? בשל אותה תבוסתנות, בשל חוסר האמונה בצדקת הדרך, בשל הרצון להיות "מוסריים" על-פי התקן של העולם המערבי ושל עיתון הארץ הצבועים, במקום לאמץ את מוסר התורה של "הבא להרגך השכם להרגו" כמדיניות, לא רק כסיסמה.

עצוב מאד, שמפקד צבא ישראל דואג לחיי האויב ובכך מסכן את חיילי ואזרחי ישראל. מי יודע אם הפיגוע ברמי לוי (שוב רמי לוי, שוב מתפוצץ אצלו בלון הדו-קיום) לא הסתיים בחיסול מוחלט של המחבלים רק בגלל דברי הרמטכ"ל. אותו רמטכ"ל, שתפקידו נועד לחזק דווקא את האמונה בצדקת הדרך, שחייל שמחסל מחבל ירגיש טוב עם זה, שידע שיש לו גיבוי, שלא ירחם על האכזריים, אלא רק על הרחמנים, בני אברהם, יצחק ויעקב. זוהי מלחמה על צדקת דרכנו, על זכותנו לחיות בארץ הזאת.

למרות דבריו המקוממים של הרמטכ"ל, למרות החולשה של הפיקוד הצבאי, אני יכול לבשר לעם ישראל שהחיילים והמפקדים הזוטרים שאינם רואים בצבא הזדמנות לקריירה מקצועית – אותם חיילים מתפקדים מצוין והורגים באויב כראוי. אילו לחיילים הצדיקים של צה"ל היה פיקוד ראוי ולא חסר אמונה וביטחון בצדקת הדרך, תוך שבוע היו מחסלים את הטרור ומביאים שקט לארצנו!