כשהכל 'תקוע' יש רק פתרון אחד – לשמוח

הרב יהודה גינזבורג

כבר כמה חודשים שאחד הידידים שלי לא מפסיק להתבכיין.

קשה לו הפרנסה ומאתגר אותו ה'שלום בית', גם החברים לא בקשר איתו… כבר הסברתי לו כמה פעמים שהכל תירוצים.

אם הוא ירצה לראות את האור הוא ימצא משהו טוב וזה עצמו יביא לו עוד טוב ועוד אור.

שמח לספר לכם שהוא רכש לאחרונה בית עליו חלם הרבה שנים במחיר אטרקטיבי מאוד, וב"ה פתאום הכל התחיל להסתדר לו…

*

בסוף הפרשה הקודמת (בראשית) קראנו 'ויתעצב על ליבו'.

ה' רואה את מעשי דור המבול ומחליט למחות את כל היקום.

ואחרי המבול?

"וירח ה' את ריח הניחוח… ויאמר ה' לא אוסיף … להכות את כל חי…"

מה קורה כאן?

במאמר מרתק בספרו 'תורה אור' מבאר בעל התניא את הסיפור באור אחר לחלוטין.

הלב שלנו בנוי משני חלקים/חדרים.

האחד מקבל את הדם מכל האיברים והשני מוציא דם לכולם.

וכשיש סתימה? הדם לא מגיע ללב וממילא לא יכול לצאת בחזרה.

הפתרון הוא לשחרר את הסתימות בכוח, מה שנקרא היום 'צנתור'.

*

בתפילה אנחנו קודם כל מדברים על גדולת הבורא ומעוררים את האהבה אליו, ואחר כך אנחנו מבקשים בתפילת שמונה עשרה בקשות.

קודם כל מעלים את עצמנו אליו ואחר כך הוא משפיע עלינו שפע, בדיוק כמו במשל הלב.

*

ההבדל בין שמחה ותענוג הוא ששמחה היא גם מדבר שעדיין לא קיבלנו.

אנחנו יכולים לשמוח גם מהבטחות, מאירוע של אחרים וכדומה.

אבל כשיש לנו משהו, זו כבר לא (רק) שמחה אלא בעיקר תענוג, וגם הנתינה היא מתוך תענוג עצמי.

זו הסיבה שבמדרש נאמר 'ביום חתונתו וביום שמחת ליבו – ביום חתונתו זה מתן תורה וביום שמחת ליבו זה בניין בית המקדש'.

בבית המקדש לא ראו כולם את הכלים ואת קודש הקודשים, השמחה הייתה מכך שידעו שזה קיים וזו הייתה שמחה מדברים מכוסים ונעלמים.

זה נקרא 'שמחת ליבו'.

מתן תורה נמשל לחופה בה נמשך החתן ויורד אל הכלה.

במתן תורה ה' יורד אלינו ומלמד אותנו את תורתו, וזה מביא לא (רק) לשמחה אלא בעיקר לתענוג על הבנת התורה שמתאחדת איתנו.

*

דור המבול שהשחיתו את דרכם לא העלו את אהבתם אל הבורא ולא גרמו לו (כביכול) שמחה.

ואם כך – כביכול יש 'סתימה' והבורא לא יכול להשפיע שפע בחזרה.

לכן אחרי המבול, כשהקריב נוח קרבן אל הבורא וגרם לו נחת רוח, הריח 'שחרר את הסתימה' והביא את ה' להחלטה לא להביא יותר מבול.

*

יש הרבה מה ללמוד מהמאמר המרתק הזה, ובעיקר שמוכרחים לשמוח.

הרבי מלך המשיח מבקש מאיתנו כל הזמן לשמוח לשמוח ושוב לשמוח.

רק לאחרונה התפרסם ריאיון עם אחד הרופאים של הרבי, הוא סיפר שאחרי האירוע הבריאותי בתשנ"ב (1992) הוא שמע מהרבי רק שתי מילים: 'שירה וזמרה'.

כי כששמחים – הכל נפתח והכל מסתדר! ובע"ה שהשמחה תביא לשמחת הגאולה בקרוב ממש.

שבת שלום וחודש טוב ומבורך.