כן להבל, לא לריק • הרב מנחם ששון

הרב מנחם ששון, מגזין 'בית משיח'

קרבן הבל – לא להבל ולריק

שבת בראשית. עומדים בפתחה של שנה חדשה, מחזור חדש, רוח חדשה עם תחושת חדשנות ורעננות. בשבת הזו כולנו מנסים לכוון את עצמנו לקראת השנה הקרובה, ולדייק את מסלול עבודתנו למקום הנכון לקראת שנה ממצה וממוקדת.

ממש כמו הכוונת היעד בוויז' קודם הנסיעה למחוז חפצנו, כך בשבת בראשית מסך הדרכים עומד מול עינינו, ואלפי האפשרויות מוגשים בפנינו – להחליט לאן פנינו מועדות בשנה הקרובה. 

חסיד בדור השביעי יודע ומכיר בנפשו מהו היעד העיקרי אליו נשואות כל הפעולות ומהי המטרה הנכספת. עוד קודם שהוא ניגש לקראת הכוונת המסלול לשנה החדשה הוא מביט שוב בשיחת כ"ח ניסן תנש"א, מתחבר למסר העוצמתי המזדעק מן האותיות, ומפנים שוב את העבודה שאין לה תחליף כל עוד לא תתגשם בפועל – "עשו כל אשר ביכולתכם להביא את משיח צדקנו תיכף ומיד ממש". 

דווקא כאן, לפני הלחיצה על הגדרת ההספקים וההחלטה על השגת המטרות להבאת משיח בשנה הקרובה, מגיעה פרשת בראשית עם סיפורם של קין והבל, ועוזרת לנו לכוון את עצמנו לדרך הנכונה, מפיזור הנפש ואבידת עצות למשבצת עבודתנו הספציפית להבאת משיח.

הכי טוב שלך 

עוד לפני שניגשים לסיום הסיפור הטראגי של קין והבל, התורה מתארת בפנינו את הסיפור שהוביל לכך: קין מביא קרבן "מפרי האדמה" והבל מביא "מבכורות צאנו ומחלביהן", וההמשך ידוע – הקב"ה מקבל את קורבנו של הבל ולא מקבל את קורבנו של קין. 

הרבי מלך המשיח מאיר את הסיפור הזה באור יקרות (לקוטי שיחות חלק ט"ו, שיחה ד), ומגלה לנו מה הרעיון הפנימי שעומד מאחורי סגנון הקורבן של קין וסגנון הקורבן של הבל: 

לפי דברי המדרש, קין הביא "מפרי האדמה" את המין הכי מובחר שישנו – "זרע פשתן". מכל מיני פרי האדמה, זהו המין המובחר ביותר שקיים עלי ארץ, ובכך ראה קין את מטרתו העיקרית של הקורבן, להביא את המין המשובח והיקר ביותר, ולא משנה האם הוא עצמו גרוע או משובח – העיקר שהוא מין יקר ומשובח. 

ואילו הבל סבר הפוך: הקב"ה לא דורש ממני להביא את מין הקורבן היקר ביותר בעולם. הקב"ה רוצה ממני שאביא קורבן מהמין הקיים ברשותי, הנמצא באמתחתי, וממנו עצמו להביא את המובחר והמשובח ביותר. ולכן הביא הבל צאן ולא בקר, את המין הפחות משובח, אך מהצאן עצמו הביא "מבכורות צאנו" – את הכי משובח שהיה ברשותו. 

בשורה התחתונה כולם ראו באיזה קורבן הקב"ה חפץ: אל תביא את הכי יקר בעולם, תביא את הכי יקר שיש לך. ובלשון קודשו של רבינו: "הכוונה היא – שחובה להביא מן היפה והמשובח ביותר שבאותו המין שיביא ממנו, אך לא מהמין המשובח ביותר". 

[אפשר לדמות את המסר הזה לסיפור המדרש (ויקרא רבה ג, ה) אודות אגריפס המלך, שהעלה ביום אחד 1000 קורבנות לבית המקדש, ובפועל שתי היונים הקטנות שהקריב העני באותו היום, שהיו כל חייו של העני, נחשבו יותר מאלף קורבנותיו של המלך, שהוקרבו בקלות וללא מאמץ]. 

הוויז' המשיחי

המסר העוצמתי הזה בפרשת בראשית מעניק לנו את ההסתכלות הנכונה להגדרת היעדים וההספקים להבאת משיח בשנה הקרובה (באם ח"ו משיח יתעכב): 

הדרישה היא ברורה: עשו כל אשר ביכולתכם להביא משיח. צריך לעשות הכל על מנת לפעול את המטרה ולהביא בפועל את הגאולה, ולא לתת למצב הגלותי הקיים להמשיך עוד לרגע אחד. 

אך במסגרת הדרישה צריך לזכור – שלא דורשים מאיתנו דווקא דברים גדולים-גרנדיוזים שלא נמצאים באמתחתנו, ולא דורשים מאיתנו הפקת פרויקטים והגיית חידושים שאינם ברשות כישרוננו. דורשים מאיתנו להביא את הטופ שלנו. לסחוט את המקסימום של מה שכן יש לנו. 

לא להביא את הכי טוב שיש בעולם, להביא את הכי טוב שיש לי. 

[אכן ישנם חסידים שסגנון העבודה הגרנדיוזי הוא תוצרת עבודתם האישית, בעקבות התברכותם בכישרונות גדולים המתבטאים בהבאת המין המשובח בעולם, אך גם אלו עושים זאת מתוך הבנה פנימית שזוהי הבאת הטופ שיש ברשותם בעקבות כישורם ולא בעקבות הבאת הטוב בעולם]. 

הדוגמאות רבו מספור. כל אחד יוכל לעשות חשבון נפש אישי עם עצמו, במה הוא מוצלח, במה הוא טוב, מה כן יש לו, מה כן נמצא ברשותו, וכיצד הוא יכול לקחת את הטוב הקיים למקסימום פעולה, ולהביאו למיצוי המושלם ביותר, לטופ, לגובה, לתכלית, על מנת להביא בפועל את משיח צדקנו.

אולי ההליכה בעקבות סגנון קורבנו של הבל בפרשתנו, היא התשובה לזעקה שנשמעה אז בשיחה "הכל היה להבל ולריק", מתוך ההבנה פנימית שהדרישה להבאת משיח לא נתונה בידי ראשי העדה ומובחרי העם "זרע פשתן", אלא מתוך הטוב ביותר הקיים בנו "בכורות הצאן", הנמצא ברשותנו. 

גוט שבת, משיח נאו!