האם הקב"ה ברא מחבלים?

הרב יהודה גינזבורג

חווינו השבוע ימים מרגשים, של ערב ושמחת תורה, ומיד אחר כך יום האזכרה לנרצחי טבח שמחת תורה ומלחמת חרבות ברזל.

ומה הקשר ביניהם?

בערב שמחת תורה זכינו לראות את החטופים שבים אלינו, מה שהוציא כמעט כל אחד משלוותו, הביא להתרוממות רוח, וביחד עם ביקור ה'פרזידנט' טראמפ היתה הרגשה מרוממת של "אתה בחרתנו מכל העמים".

אחר כך חגגנו את שמחת תורה, וזכיתי לפגוש בחגיגות ההקפות הראשונות והשניות עשרות אנשים, ביניהם כאלו שלא דרכו בבית הכנסת מעולם!!! (אחד מהם הגיע רק כדי לשאול למה לא הזכירו את החללים שלא חזרו…)

ולעומת זאת, אנו מזכירים את נרצחי הטבח הנורא בשמחת תורה ושואלים את עצמנו איך יכול להיות שבני אדם התנהגו בצורה כזו – לשחוט, לרצוח ולהתנהג בצורה שבה בעלי חיים לא מתנהגים?

ב'תורה אור' השבועי שואל אדמו"ר הזקן: "להבין הטעם שנשתנה יצירת גוף האדם משאר כל הנבראים".

מה נשתנה?

כל בעלי החיים נבראו מיד על ידי מאמר ה', ולדוגמא: הקב"ה אמר "תדשא הארץ דשא" והאדמה הוציאה צמחה.

ורק האדם – נשמתו אמנם נוצרה על ידי ה' ש"ויפח באפיו נשמת חיים" ואילו גופו – עפר מן האדמה?

ומבאר זאת על יסוד הפסוק "ה' בחכמה יסד ארץ, כונן שמים בתבונה" והפסוק "עושה מלאכיו רוחות, משרתיו אש לוהט".

אצל האדם ישנו ריחוק-ערך עצום בין נפשו וגופו. הנפש שלנו – חלק אלוקה ממעל ממש, ממש חלק מהבורא כביכול.

הגוף שלנו – נמוך עד מאוד – עפר מן האדמה.

כלל הברואים – הם מיסוד העפר, הצומח והחי, ואילו אצלנו הדבר שונה. אפילו המלאכים – עשויים רק מאש ורוח אבל לא מאדמה.

הסיבה היא כי תכלית השלימות היא כפי שאנחנו כאן למטה, פועלים בעולם נמוך מאוד ועושים ממנו בית לה'.

זו תכלית הכוונה בבריאת העולם להצליח לרומם דווקא את התחתון ביותר, ועל ידו להעלות גם את שאר הברואים.

וכדי להצליח לרומם את יסוד העפר, להרים את הנמוך ביותר – צריך את הכוח החזק ביותר, שהוא החלק של ה' שבנשמתנו.

המלאכים והעולמות הרוחניים – "כונן שמים בתבונה", די לתבונה כדי 'לבנות' את השמים.

אבל את הארץ התחתונה בונים דווקא "בחכמה", עם הדרגה הגבוהה ביותר.

הסוד הגדול הזה, מלמד אותנו שמצד אחד נשמתנו גבוהה ביותר, והגוף שלנו הוא נמוך ברמה של עפר – "מעפר באת ואל עפר תשוב", וכל השאלה היא "עם מה אנחנו עובדים".

וכפי שכותב אדמו"ר הזקן בפרק לב בתניא – דווקא מי שעושה את הנפש עיקר ואת הגוף טפל – יכול לבוא לאהבת ישראל, וחלילה מובן מזה שמי שאצלו הגוף עיקר – עלול חלילה לרדת לדיוטה התחתונה ביותר ולעשות מעשים אשר לא ייעשו.

ובשורה התחתונה – עלינו לחשוב כל יום מחדש, איך אנחנו מצליחים לעבוד עם הנפש, עם הנשמה ודרכה לזכך את הגוף. לא לתת לגוף להשתלט על הנפש ולהרוס אותה, אלא באמצעות הנפש והנשמה לרומם גם את הגוף ולזכור "כי בנו בחרת מכל העמים", ותפקידנו לפעול גם על הסביבה שתהיה סביבה בריאה, סביבה שמחכה ומתנהגת באופן של גאולה, רוממות ורוחניות, שתביא את הגאולה השלימה מיד ממש.

שבת שלום ומבורך וחורף בריא.