מה עשתה חיילת בבסיס עם הספר של הרבי?

הרב יהודה גינזבורג

ביום הראשון של ראש השנה הגעתי לבסיסי הצבא בסביבה לתקיעת שופר.

באחד הבסיסים, מיד כשהתחלתי לתקוע בשופר יצאה חיילת נרגשת מתוך אחד החדרים, כשבידיה הספר 'הדרך לחיים של משמעות' עם תמונת הרבי על הכריכה.

'זה לא יאומן' היא אומרת, 'אני כאן רחוקה מהבית, אין לנו בית כנסת ולא תקיעת שופר.

בדיוק לקחתי את הספר עם התמונה של הרבי וביקשתי ממנו שאצליח להרגיש כאן קצת את החג והנה הגעת משמיים לתקוע בשופר…'

*

בקריאת שמע שעל המיטה יש כמה שורות באותיות קטנות שהם בעצם 'וידוי' לפני השינה.

וכך אנו קוראים: 'אם פגמתי באות יו"ד ונתחייבתי סקילה… פגמתי באות ה"א ונתחייבתי שריפה…'

מה בדיוק אנחנו אומרים שם?

ב'פרשה החסידית' על פרשת השבוע 'פרשת שובה' מסביר אדמו"ר הזקן את הפסוק בו פותחת ההפטרה 'שובה ישראל עד ה' אלוקיך כי כשלת בעוונך':

תפקידו של יהודי הוא לקיים מצוות וללמוד תורה, ולהתחבר אל ה' באמצעות השכל והמידות, עד לרמה של 'יחודא עילאה' ו'יחודא תתאה' שהן שתי דרגות חיבור אל הקב"ה: חיבור מצד שם 'הויה' שהוא מהווה את הבריאה בכל רגע מאין ליש וכולנו בטלים אליו – יחודא עילאה,

וחיבור מצד שם 'א-דני' שבו ה' הוא אדון על העולם וזה אומר שהעולם קיים כמציאות כביכול עצמאית אך מקיים את רצון ה' – יחודא תתאה.

אבל לפעמים קורה שפוגמים בשם ה'.

למשל, כאשר את החוכמה משקיעים בתחבולות ויצירתיות להשגת פרנסה ושוכחים כי 'וברכך ה' אלוקיך בכל אשר תעשה' – שהברכה מגיעה מלמעלה ואנחנו רק עושים השתדלות –

אז פוגמים באות י' שמסמלת את החכמה (כמו י' שהיא התחלה כך היצירתיות והמחשבה היא התחלה של עשייה)

ואז מתחייבים 'סקילה', במשמעות הרוחנית שלה: הלב הופך אבן ולא מצליח להרגיש שום דבר קדוש (מה שנקרא בתורת הסוד 'טמטום הלב').

או כאשר משקיעים את השכל והלב בחומריות וגשמיות ופוגמים באות ה' שמסמלת את הבינה וההתבוננות בדברים קדושים ואלוקיים – אזי מתחייבים שריפה, כלומר שהאש וההתלהבות הם במקום שלילי ולא בקדושה.

*

והפתרון?

שובה ישראל עד ה' אלוקיך. להגיע אל הקב"ה בעצמו שלמעלה מהשמות, עד שגם שם 'הויה' המהווה את העולם הוא רק בדרגא של 'אלוקיך' שהוא שם של כח וצמצום.

וכמו שכתוב 'צעק ליבם אל ה", להתחבר אל האין סוף שלמעלה מכל חשבונות.

כמו החיילת היקרה שביקשה מפנימיות הלב לזכות במצוות היום למרות שזה לא היה נראה הגיוני במיוחד, והקב"ה שמע אותה ושלח אליה שופר עד החדר בבסיס, על ידי נשיא הדור ושלוחיו.

זוהי 'חזרה בתשובה', לשוב אל המקור האמיתי שלנו שהוא ה' בעצמו, ואז הוא כמובן גם סולח לנו ואנחנו חוזרים לדרך הישר, דרך התורה והמצוות.

לכן במוצאי היום הקדוש אומרים 'ה' הוא האלוקים' שבע פעמים, כי מגיעים מעל הרקיע השביעי בדרגא שנעלית מכל השמות, ואז היא הסליחה והמחילה.

ובתכל'ס?

להשקיע את עצמנו בקדושה, ולדעת שתמיד תמיד יש דרך חזרה, דרך התשובה שמביאה את הגאולה האמיתית והשלימה על ידי הרבי משיח צדקנו בקרוב ממש.

שבת שלום ומבורך, חתימה וגמר חתימה טובה!