המעלה של חודש אלול בו ה' מחכה להחלטה שלנו

הרב יהודה גינזבורג

בשבוע שעבר קיבלתי טלפון מאחד הידידים, שמתלבט לגבי אתגר משמעותי.

המשפחה החליטה ב"ה להתחזק ולהתחיל לשמור את השבת ולא לנסוע, אבל השבת הם בחו"ל עם משפחה נוספת ודווקא בשבת הם אמורים לעבור ממקום למקום.

אז על שמירת השבת לדבריו הוא ייאלץ לוותר, אך מה הוא יעשה עם התפילין? האם אפשרי לשלוח אותם ליום שבת שיהיו בבית חב"ד המקומי?

כשניסיתי לומר משהו על ההחלטה לא לנסוע בשבת הוא חש קצת שלא בנוח, ואז אמרתי לו "אם תחליט לא לנסוע, ה' יעזור לך שכך יהיה".

והסוף? ביום שישי הוא סיפר שיש הפסקת חשמל בכל האיזור ובלית ברירה הם עוברים כבר היום למקום השני, כך שלא יצטרכו לנסוע בשבת…

*

נכנסנו השבוע לחודש החשבון, חודש אלול.

בפרשה החסידית בלקוטי תורה אין ביאורים על פרשת השבוע 'שופטים' והמבואר הוא רק על חודש אלול, בענינם של י"ג מידות הרחמים.

החסידות ובפרט חסידות חב"ד מגלה לנו שעניינו של החודש הוא ש"המלך בשדה".

בחודש אלול מאירות י"ג (13) מידות הרחמים שבפסוק "ה' ה' א-ל רחום וחנון, ארך אפים ורב חסד ואמת, נוצר חסד לאלפים נושא עוון ופשע וחטאה ונקה".

ומדוע הימים האלו הם לא קדושים עד כדי לאסור על עשיית מלאכה ולהתפלל תפילות של חג?

על כך מביא אדמו"ר הזקן את משל "המלך בשדה", משל למלך שקודם בואו לעיר יוצאים אנשי העיר לקראתו ומקבלים פניו בשדה ואז רשאים (ויכולים) כל מי שרוצה לצאת ולהקביל פניו, והוא מקבל את כולם בסבר פנים יפות ומראה פנים שוחקות לכולם".

בחודש אלול ההארה הגבוהה היא "בשדה". כמו שאנחנו, פשוטים, בדרגת 'שדה' ולא בדרגת 'עיר'.

בימים הנוראים ה' מתגלה כפי שהוא בהיכל מלכותו, אבל בחודש אלול אנחנו נשארים כמו שאנחנו ובכל זאת הוא מתגלה אלינו.

*

החידוש הגדול הוא בשניים: האחד – שהקב"ה מתגלה אלינו בחודש הזה כמו שאנחנו. הוא מגלה את הרצון הפנימי שלנו, לקבל ולהקביל את פניו, והשני – המיוחד יותר – שבעצם החודש הזה הוא עוד יותר גבוה מהימים הנוראים.

בימים הנוראים אנחנו 'מתרוממים' לדרגה גבוהה, שלצערנו עלולה לחלוף מיד בצאת יום הכיפורים ושמחת תורה, ואילו בחודש אלול אנחנו מקבלים כוחות גדולים לגלות את מי שאנחנו באמת.

העבודה היא אמנם 'שלנו' ובלשון החסידות 'מלמטה למעלה', אבל אנחנו מקבלים כוח מיוחד של 13 מידות הרחמים שמאפשרים לנו לנצל את החודש המיוחד הזה כדי להיות מרוממים יותר גם בחיי היום יום.

האתגר הגדול של רובנו היא ההתעוררות בימים הנוראים שנעלמת לאחריהם, אך אם רק נשכיל לנצל את הכוח המיוחד שיש בימים אלו, נוכל להבין שיש לנו כוח אדיר מלמעלה, להחליט ולהצליח להיות מי שאנחנו רוצים להיות, באמת.

אני בטוח שכל אחד ואחת מהקוראים כאן רוצה להיות רוחני וגבוה יותר, להצליח יותר הן בשלום הבית והן בין אדם לחבירו ובין אדם למקום.

לא צריך ואולי לא כדאי לחכות לימים הנוראים. אלו עלולים להיות באמת נוראים אם חלילה נאבד את מה שנצליח להשיג בהם…

בואו ננצל את שלושים-ארבעים הימים האלו עד יום כיפור בהם 'המלך בשדה' ונותן לנו כוחות, לקבל החלטות טובות קטנות ולעמוד בהן לאורך ימים ושנים טובות, לרומם את חיי השגרה שלנו לחיים מלאים יותר בתורה ומצוות,

להוסיף עוד כמה דקות של תורה ביום, לקבל על עצמנו עוד מצוה קטנה שתכריע את הכף לגאולה האמיתית והשלימה על ידי הרבי משיח צדקנו, עוד היום.

שבת שלום ומבורך!