העולם שבחוץ: הזדמנויות ומחויבות אישית • הרב חיים טל

הרב חיים טל

איזו אלטרנטיבה אנחנו יכולים לתת?

בזמן האחרון מדברים הרבה על הסיכונים שבהליכה של בחור ישיבה לצבא. כשניגשו פעם לאחד הרבנים הגדולים וביקשו בעצתו מה אפשר לעשות כדי לסייע לבחור ‘מתנדנד’, הוא אמר שהדבר הראשון שצריך לעשות הוא לתת לבחור אלטרנטיבה. הדבר הראשון הוא לדאוג שבחור ירגיש בישיבה שהוא אינו זקוק לכך שמפקד שנפוח מאהבת עצמו, בצבא מוכן לומר שהוא יעשה למענו. אותו רב הסביר דבר נפלא, הבחור זקוק להיות ‘’מאן דאמר’’ בשביל לגדול הוא מוכרח שיסתכלו עליו ושיראו בו אחד כזה שהדעה שלו שווה נקודה שיהיה משתלם לו לדבר ושיתחשבו במה שהוא אומר. כדי שהוא יגדל, אסור להקל ראש בסברא נשמעה ממנו.

מחויבות המפקד

לצבא, אסור לבחור ללכת בשום אופן. מקומו של בחור הוא בישיבה. אבל צריכים ללמוד הוראה למעשה מההתנהלות בצבא ולהבין, איך אנחנו יכולים לגרום לבחור להתקדם בעבודה השם. אפשר ללמוד על כך הרבה מהתנהלות בצבא. בצבא, המפקד אומר: "אני לא אוותר עליך". המפקד מציב משימות ונותן התמודדות שהבחור, החייל, יהיה צריך לעמוד בה. אבל מצד שני, הוא גם אומר לאותו חייל: "אנחנו קבוצה, ואנחנו ביחד, ולא נוותר על אף אחד. אתה תצליח". הוא מבטיח לו: "אתה תצליח ואנחנו נלך יד ביד". זו מחויבות שלנו להעמיד לבחור אלטרנטיבה.

ריבוי דעות, באיזה צד האמת?

נניח שבישיבה טובה, בחור ששאל שאלה בשיעור, והמגיד שיעור שבנה מהלך שלם שאינו מתאים לדרך החשיבה של אותו בחור, דחה אותו בקש. זה דבר שלצערנו קורה. והרי כשם שאין פרצופיהן שווים, כך הן דעותיהן שוות. והאמת היא שלפעמים – אולי תמיד – אין דרך אחת להבין את דברי התנאים והאמוראים, והגיוני שנקודת המוצא של הבחור תהיה שונה מדרכו של הרב. בשביל להבין את השיעור, הוא מוכרח להבין את דרכו של הרב, אבל מותר לו והוא צריך גם להבין מעבר. וחשוב לא לקצוץ לו את הכנפיים, לא לגדוע את היכולת שלו להמריא.

התעקשות התלמיד והתנגדות הרב

אחזור לאותו סיפור. נניח והבחור שמע את דבריו של הרב וכתב אותם במחברת. לאחר זמן אותו בחור רצה לכתוב פלפול על אותה סוגיא ב’קובץ הערות’. הוא כתב את הפלפול בהתאם לדרך ההבנה שלו, שאגב, מתאימה לדרך ההבנה שהבינו אחד מגדולי האחרונים שכתב באותו סגנון בעניין אחר.

הוא כתב את הפלפול והראה אותו לרב שלו, מתוך הנחה שהרב יבין שאומנם, הוא לא הבין כמו שהוא לא כתב באותה דרך שהרב לימד בשיעור, אבל בכל זאת גם זו דרך להבין את אותה סוגיא. הרב הבין את מה שהוא כתב והרים עליו קושיות. הבחור התמודד עם הקושיות והסביר את שיטתו והתעקש עליה. בסופו של דבר, הרב הטיח בו נקודה שעליה אפשר להתווכח, אפשר להסביר לשני כיוונים. הרב טען שמוכרחים לומר דווקא בכיוון אחד והוא צידד בכיוון ההפוך, ולסיום, הרב לא הסכים לו להכניס את הפלפול לקובץ הערות שיצא בישיבה.

ההסבר למעשיו של הרב

זה נשמע סיפור דרמטי, כואב, של רב שלא יכל לוותר על כבודו האבוד, אבל זה ממש לא נכון. זהו סיפור שיתכן יוקרה בהרבה מאוד מקומות, גם אם המגיד שיעור הוא יהודי אכפתי, שבא כולו כדי ללמד תורה. וטכנית, בגלל שהוא לימד בסגנון מסוים ודיבר בסגנון הזה בשיעור ונכנס לראש ולקו ולסגנון, וכל הבחורים למדו כך, וגם קיים גם חשש שבחורים אחרים פתאום לא יבינו את הסוגיה בכלל אם אותו בחור ידבר איתם בסגנון שלפיו הוא הבין, אז הוא פשוט לא יוכל לקבל אופציה אחרת של הבנה.

התערבות המשפיע

נניח ואותו בחור שנמנע ממנו לכתוב את הדברים בקובץ הערות, בצר לו הוא סיפר על זה למשפיע שלו. המשפיע שלו הוא רב אחר בצוות של אותה ישיבה.

המשפיע שמע את הדברים, הזדעזע בשקט, כמובן לא סיפר על כך לתלמיד כדי לא לפגוע בכבודו של אותו רב, וכך המצב נמשך…

המטרה היא לגדל תלמידי חכמים שיודעים וכוחם רב בסברה, ולפועל חייבים לחשוב על הזמן כיצד לרומם את הבחור וכשלא פועלים עם המטרה הזו, גורמים לבחורים שיהיו מחויבים לדרך חשיבה אחת של מי שמלמד אותם, מכורים לסגנון אחיד ולא יהיו מסוגלים לחשוב מעצמם.

וכאשר הם חושבים מעצמם, אם לא עסוקים ביעד, לרומם, טוענים כנגדם שהם טועים, חס ושלום.

אתגרים ופתרונות: שינוי תפיסתי בישיבות

בהזדמנות מסויימת זכיתי וישבתי עם אחד המשפיעים שצייר בפני דילמה כזו בדיוק, המשפיע איתו דברתי הוא גם אכפתי מאוד מדרך הלימוד, ורואה בהנחלת שיטה עקבית איך ללמד ערך שמוכרחים להתחיל לעבוד עליו בצורה יזומה בישיבות, והחל משלבי ינקות, השלבים הראשונים שבהם נפגשים עם הגמרא בתלמוד תורה.

אחריות ועידוד בישיבה

דיברנו על כך שבצבא המפקד אומר לחייל: "אני לוקח עליך אחריות, אני אלחם עליך, אני אלחם שאתה תצליח". לעומת זאת בישיבה, כאשר בחור מנסה להרים את הראש, הוא לפעמים מקבל מכה בפדחת שמורידה אותו בחזרה למקום הטבעי שלו. רגילים להגיד לבחור: "מי אתה שתבוא ותחווה דעה?", ומרגילים אותו לחשוב בצורה כזו של קבלת עול, כשהמטרה שלנו היא שהוא ילמד ויידע להגיד דברים שדורשים ממנו גם אומץ מחשבתי.

מטרות ברורות וחששות מגוונים

השיח שלנו התקדם לנקודה מאוד מעניינת. בצבא יש משימות ברורות, מוגדרות היטב. ידוע הצורך ויש דרכים איך להגיע אל היעד. וגם בישיבה יש יעד, אך לא מספיק ברורות הדרכים להביא את ההישג. לא מספיק ידוע איך להגיע אל אותו יעד. הבחור שמנסה את כוחו להגיע אל היעד, מושתק בגלל חששות שונים ומשונים.

למרות שהם שונים ולמרות שהם משונים – כלומר, שונים כי יש הרבה חששות כאלה, או בגלל שזה יגרום לבחורים אחרים לא להבין, או בגלל שיש חשש על זלזול בכבודם של אנשי הצוות, או בגלל שיכול לעלות חשש לכך שהתלמיד עצמו מאבד את הבסיס של ההבנה בסוגיה – וכך גם יש עוד הרבה חששות משונים שבאים ונובעים מכל מיני צדדים אחרים. הכל יחד מביא לזה שהרב מוותר על התלמיד. חייבים לחשוב יחד איך פותרים את כל הבעיות, מביאים שיטה שהיא משנה סדורה לרב ולתלמיד, ששניהם יוכלו לדבר בלימוד מבלי שיעלו החששות הללו, ולא נוותר עליו