חברון זועקת לעזרה!

נעם ארנון, חברון

בחודשים האחרונים חברון ידועה כ"בירת הטרור". פיגועים בעיר ובסביבתה מתרחשים כמעט מידי יום, ומחבלים מחברון יוצאים לכל חלקי הארץ. הסיבה למצב זה היא ברורה: העברת רוב העיר לידי אש"פ ב – 1997, דחפה את רוב האוכלוסיה הערבית (המתעבת את השלטון המושחת והטרוריסטי של הרש"פ) לידי החמאס. כצפוי, הן אש"פ והן החמאס הצמיחו דור של טרוריסטים, המבצעים פיגועים הן בחברון והן ברחבי הארץ.

מצב זה הופך שליחותם של את תושבי היישוב היהודי בחברון ובקרית ארבע לקשה שבעתיים. יהודי חברון שומרים על עיר האבות והאימהות למען העם היהודי כולו. הם נושאים על שכמם את האחיזה והשמירה על שרשי עם ישראל, למען העם כולו ולמען מדינת ישראל כולה.

כל ממשלות ישראל הכירו בצורך החיוני לשמור על חברון, כיסוד קיומו של עם ישראל ובסיס קיומה  – ואפילו מקור שמה – של מדינת ישראל. מתוך הכרה זו כל ממשלות ישראל, תמכו בשיבת היהודים לעיר האבות חברון, ועמדו על המשך קיום היישוב היהודי בחברון אף לאחר נסיגת צה"ל מרוב העיר ב – 1997.

עם זאת, היישוב היהודי בחברון הנאבק על קיומו והישרדותו, ועומד בפני סכנות ואיומים מידי יום, נתקל לצערנו בעוינות, אטימות והתאכזרות דווקא מצד ממשלת ישראל, המציבה בפניו מכשולים בלתי אפשריים, ומונעת מהיישוב כל אפשרות לבניין ופיתוח. מצב זה מסכן את קיום היישוב, אשר – באין כל אפשרות לקליטת תושבים, משפחות וילדים –  עלול להתנוון ולהתפורר.

במהלך עשר השנים האחרונות הוצאו כעשרים משפחות יהודיות מבתים יהודיים בחברון, ולא ניתנה ליהודים כל אפשרות לבניין, רכישה או פיתוח.

ניסיונות של יהודים ליישב בתים יהודיים ריקים הסתיימו בפינוי וגירוש (בנימוקים מגוחכים ואבסורדיים). אדמת חלק גדול מהרובע היהודי העתיק עומדת נטושה ועליה מבני "שוק" עזוב ומוזנח, עקב הגדרה אבסורדית של הפולשים הערבים (שאינם במקום עשרות שנים) כ"דיירים מוגנים" מכוח "חוזים" שפקעו לפני עשרות שנים. פתרונות משפטיים שהוצעו לעניין זה ע"י מומחים משפטיים נדחו ע"י הממשלה, והשטח היהודי החיוני והגדול, הצמוד לשכונת אברהם אבינו,  עומד ריק ומשמש למרבץ לכלבים וחולדות.

לאחרונה פונו יהודים מעוד בתים שנרכשו בכסף מלא – 'בית המכפלה', 'בית רחל' ו'בית לאה', כשהמדינה מערימה קשיים ומכשולים בפני יהודים המנסים לרכוש ולקנות בתים בעיר האבות. יצוין שרכישה שנבחנה ע"י בתי המשפט (בית השלום) – כן אושרה לבסוף אך רק אחרי שהיהודים הורחקו מהבית לשש שנים(!), לאחר שנים רבות של עינוי משפטי בניסיון לרפות את ידי המתיישבים וגואלי הקרקע בדורנו. בדיקת המסמכים יכולה להיעשות, כמקובל, כשהקונים נמצאים בבית.  אין איש התובע את הרכוש.

הנימוק שהושמע נגד ההתיישבות בבתים בחברון הוא "שלטון החוק", מונח המבטא צדק, זכויות בסיסיות מוקנות לכל, הגנה על חיי אדם, ואכיפה שוויונית.

אך המצב כיום בחברון הוא שנגד יהודים ננקטת אפליה קשה, ולמעשה נמנעת מהם הזכות האנושית הטבעית לקנות או לבנות בית. ערבים בונים אלפי בתים, חוקיים ולא חוקיים, בחברון ובכל רחבי הארץ, בלא כל הפרעה. ליהודים הדבר אסור. גם רכוש רב, השייך לקהילת חברון העתיקה ונמסר ליישוב, עומד ריק ושמם.

הנימוק לפינוי הבתים היה חוסר ב"היתר עסקה", ובאישור מדיני ובטחוני. אך טענות האלו אינן תקפות.

הדרישה ל"היתר עסקה" מיושמת נגד יהודים בלבד, באופן מפלה ומבזה, מסכנת את חיי המוכרים הערבים ולמעשה מונעת מיהודים כמעט כל אפשרות של קנייה ורכישה. ברור שלו הייתה מוגשת בקשה כזו, היו פרטי הקונה מועברים מהמנהל האזרחי לרשות הפלשטנית, המוכר היה נידון לעינויים ולמוות, פולשים היו  נכנסים למקום, ומאמץ הקניה היה מושם לאל.  האם "שלטון החוק" מצדיק הסגרת מוכרי בתים ואדמות ליהודים לידי המחבלים, ולגורל נורא של מוות בעינויים, בידיעה ושיתוף פעולה של ממשלת ישראל??

לגבי אישור בטחוני ומדיני – הצהרות ראש הממשלה, שאם יתברר שמסמכי הרכישה תקינים יהודים יוכלו לגור בבתים, מוכיחות שאין כל מניעה בטחונית או מדינית לאכלוסם. מדוע פונו היהודים מהבתים??

מול סופת הטרור היה ראוי שממשלת ישראל בעצמה תיזום מהלכי התיישבות, רכישת קרקעות ובנייה, כתשובה  – חלקית ומינימלית  – לטרוריסטים וכהרתעה מול מחבלים נוספים; אך  כאשר לממשלה, לצערנו,  אין עוז ואומץ ליזום ולהוביל תהליכי בניה ופיתוח, עליה לפחות להפסיק להציב מכשולים בפני חלוצי חברון ולהפסיק למנוע מהיישוב אפשרות קיום ועתיד.

ממשלת ישראל נדרשת להפסיק את האפליה ולהחזיר לעם היהודי  זכות בת אלפי שנים – קניין, בניין והתיישבות בעיר האבות.