שיטתו של הרבי: "אין כל חיוב כלל"

משיח פרידמן, בית משיח

א.

"כעת הקשיבו יהודים! בכלל בחב"ד היתה התביעה שתהיה עבודתו של כל אחד ואחד בעצמו, ולא להסתמך על הרביים. זהו ההפרש בין שיטת פולין לשיטת חב"ד, ששיטת פולין היא "וצדיק באמונתו יחי'", אל תקרי יִחְי' (החי"ת בשבא) אלא יְחַיֶ' (החי"ת בפתח), אבל אנו, חב"ד, צריכים לעבוד כולנו בעצמנו, ברמ"ח אברים ושס"ה גידים של הגוף, וברמ"ח אברים ושס"ה גידים של הנשמה.

"הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים". אינני מסלק את עצמי ח"ו מלסייע, לסייע כפי היכולת, אבל, כיון שהכל בידי שמים חוץ מיראת שמים, הרי, אם לא תהי' העבודה לבד, מה יועיל זה שנותנים "כתבים", מנגנים ניגונים ואומרים לחיים.

הרבי הי' אומר לפעמים: "לייגט זיך ניט אַריין קיין פויגעלעך אין בוזעם…" [בתרגום חופשי – אל תשלו את עצמכם…]  צריכים לבד להפוך את השטות דלעומת זה והרתיחה ("דער קאָך") של הנפש הבהמית – לקדושה.

בנוגע להמשכן – היה יכול לעשות משה לבדו, ועל-דרך-זה בנוגע לבית המקדש – היה יכול לעשות דוד לבדו, אלא שרצונם היה לזכות את כל בני ישראל. וכמו כן כאשר כ"ק מו"ח אדמו"ר כתב את הספר תורה לקבלת פני משיח צדקנו, אמר, שאינו רוצה לעשות זאת לבדו, אלא רצונו בהשתתפותם של כל ישראל, כדי לזכות בדבר את כלל ישראל.

ופשיטא שבעשיית הדירה לו ית' בתחתונים – צריכים להשתתף כולנו, וכל בני ישראל. כל אחד צריך לעשות בעצמו, למלא את שליחותו. נשארו רק פכים קטנים, וכשיסיימו אותם, אזי יקויים היעוד "ועלו מושיעים וגו'", היינו, שג' קליפות הטמאות ידחו ויבטלו, וקליפת נוגה, כללות העולם, תתעלה לקדושה, ותושלם תכלית הבריאה – שתהיה דירה לו ית' בתחתונים".

עד כאן לשונו הקדוש של הרבי ב"הצהרת כוונות" לדור השביעי, עם פתיחתו הרשמית באור לי"א שבט תשי"א. זוהי השיחה שהשמיע הרבי באזני קהל החסידים בהתוועדות קבלת הנשיאות, מיד לאחרי (ובהמשך ל)אמירת המאמר "באתי לגני". בעצם, זו השיחה הראשונה של הרבי, כנשיא דורנו באופן רשמי.

ב.

קו ברור זה נשמר לאורך כל שנות הנשיאות. ברבבות שיחות, יחידויות ומכתבים בהם הרבי מבקש, מפציר, מתחנן, דורש, תובע ומבקש מהחסידים – אך לעולם לא מכריח ומחייב אותם. הרבי מציב את המטרות, מכריז על התפקידים וקובע את יעדי הפעולה. והחסידים, מרצונם הטוב ובבחירתם החופשית – נרתמים לביצוע ההוראות והמשימות או חלילה, נותרים לעמוד מן הצד…

ליהודי שכתב לרבי "אני מעוניין להתקשר אליך יותר, אבל איני יכול לקבלך באהבה כאוהב וידיד, אלא כרבי ביראה (מצד גישתך בתוקף) וכו'" השיב הרבי בכתב-יד-קודשו במענה הבא: על המילים "אלא כרבי" ענה הרבי "אם-כן הוא באמת – ירבה בתורה ומצוות וביראת שמים". ועל המילים "גישתך בתוקף" סימן הרבי: ?! וכתב "אין ידוע לי על-דבר-זה כלל! ובכלל אינני מכריח את מי שהוא במה שהוא".

זהו כלל ברזל בהנהגת הרבי – אין כל חיוב כלל, אף אחד לא חייב שום דבר. כל חסיד המעוניין ליטול חלק בפעילות ההפצה, ה'מבצעים' והקירוב – יבוא ויטול. מי שאינו מעוניין בכך – ילך וישוב לביתו, ובלבד שלא יפריע ח"ו לחסידים שבחרו לעסוק בעבודת המלך.

[וכפי שסיפר הרה"ח איצ'קה גנזבורג ע"ה: בראשית שנות נשיאותו של הרבי, באחת משנות היודי"ם, כתבו כמה מזקני החסידים מכתב של כשבעה עמודים על כך שהדרך בה מתווה הרבי את הפעילות של הפצת המעיינות בארה"ק אינה רצויה (רח"ל) על המכתב ענה להם הרבי בשלושה מילים בלבד "ושכבת וערבה שנתך"…].

לו נתבונן קצת בגישה זו, המשתקפת היטב באוצר אגרות קודשו של הרבי, לעתים נופתע לראות עד כמה היא יסודית ועקבית. קחו לדוגמא את אחת מהוראותיו הראשונות של הרבי: שחסידים ילכו ויחזרו דא"ח בבתי כנסיות, או בשמה המאוחר יותר "הקהלת קהילות".

הרי זהו עניין כה יקר וחשוב לרבי, עד כדי כך שזו הסיבה והמטרה למענה נעתר הרבי לבקשות החסידים והחל להגיה את שיחותיו הקדושות. ט"ל כרכי 'לקוטי-שיחות' הם השלל-רב לו זכינו הודות להסכמת הרבי להגהת השיחות – רק כדי שיהיה לנו מה לומר בחזרת דא"ח בבתי כנסיות.

ובכן, הבה נקרא מה משיב הרבי לא' החסידים בעניין זה: "מ"ש אודות חזרת דא"ח, הנה נתינת התורה היתה על תנאי שחלק הכי גדול ממעשה האדם יעשה בבחירתו, וכמה שנאמר ובחרת בחיים, ולא ע"פ פקודות וגזירות, אלא שצריך הוא לבחור בזה מפני שזהו גזירתו של ממה"מ הקב"ה.

וה"ה בנוגע לחזרת דא"ח, שאין הסדר שמכאן יכתבו לאלו שמזכיר במכתבו שהם יחזרו דא"ח בבתי כנסיות, אלא שעליהם באתערותא-דלתתא לעשות אסיפה ולחייב (לזכות) את כאו"א מאלו בענין הכי נעלה זה. והשי"ת יצליחם". (י"ד מרחשוון תשט"ז, אג"ק כרך י"ב, עמ' סז).

ג.

עד כאן ברור? אין כל חיוב כלל לחזור דא"ח בבתי כנסיות, אין כל חיוב כלל לצאת ל'מבצעים', אין כל חיוב כלל לנהוג במנהגי חב"ד, אין כל חיוב כלל ללמוד את תורת הרבי וגם, כמובן "אין כל חיוב כלל לחפש מיהו משיח".

המשפט האחרון, שהינו חלק ממענה הרבי בכתב-יד-קודשו – מנופנף בתדירות על ידי מכונות התעמולה המשומנות, מתוך ניסיון נואל לצנן ולכבות את הלהט החסידי הבריא לקיום הוראת הרבי בהערה 67 לשיחת ש"פ תזריע-מצורע תנש"א: "ואנן (חסידים) נעני' אבתרייהו (בנוגע לרבותינו נשיאינו, ובפרט כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו)…". השימוש הציני במענה זה, נועד להניא חסידים ותמימים מהעיסוק בעבודת הכנת העולם לקבלת פני משיח צדקנו.

כעת, אחרי שסקרנו בקצרה את גישתו הכללית של הרבי בהנהגת חסידות חב"ד בדור השביעי, המתאפיינת בעקביות בגישת "אין כל חיוב כלל" מתקבלת ממילא הפרופורציה הנכונה למענה זה (שכאן המקום להבהיר כי על המענה ניכר בבירור, לכל המכיר את כתב-יד-קודשו במהלך השנים – שנכתב באמצע שנות המ"מים, ובוודאי לא יתכן שנכתב באדר ראשון תשנ"ב, כפי שפורסם בשקר בבמות שונות, במילתא דעבידא לאיגלויי…).

זאת עוד מבלי להיכנס לרקע המענה, שיודעי-דבר מאותם שנים טוענים כי הוא נכתב דווקא למי שתכנן להילחם נגד עניין זה, ועל כך ענה לו הרבי כי אמנם "אין כל חיוב כלל לחפש מיהו משיח וכו', אבל מ"ע מהת': אהבת כאו"א מישראל ושלילת המחלוקת וכו' בתכלית – ופשיטא שלא לעשות במזיד הפכו – וד"ל".

ד.

הרבי לא מחייב את חסידיו, אך בכל זאת, על החסידים חלה חובה מעצם היותם חסידיו – "חייב אדם לומר בלשון רבו, בלשון כ"ק מו"ח אדמו"ר" (ש"פ ויגש תשמ"ז). על כן, נשים ליבנו ונקשיב ל"לשון הרב" ששמענו בשיחות והתוועדויות כ"ק אדמו"ר שליט"א, להלן רק כמה דוגמאות:

"נשיא הדור הוא – "משיח" . . לא תהיה לי שום תרעומת אם יפרשו "משיח" כפשוטו, משיח צדקנו. מכיון שכן הוא האמת – שנשיא הדור הוא המשיח שבדור" (שיחת שמח"ת תשמ"ו, שנה אחרי ש"פ בראשית תשמ"ה…), "כל חסיד מאמין באמונה שלימה שהרבי שבדורו – בדוגמת נשיא דורנו – הוא הוא המשיח" (ליל ה' דחג הסוכות תשמ"ז), "נשיא דורנו היה המשיח של דורנו והוא נתגלה בכל התוקף" (י"א אלול תנש"א).

הבה נבדוק האם שגור בפינו המטבע-לשון שטבע הרבי בשיטתיות, באינספור התבטאויות "נשיא דורנו, משיח שבדורנו" ו"משיח מנחם שמו" (ובכמה שיחות מזכיר ששמו "גם מענדל" – כינוי השם) ובשיחת ש"פ חיי שרה תשנ"ב: "משיח צדקנו, השליח ד"שלח נא ביד תשלח", כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו ועד"ז ההמשך דממלא מקומו שלאחרי זה" ובאותה שיחה "כ"ק מו"ח אדמו"ר, נשיא דורנו, השליח היחידי שבדורנו, המשיח היחידי שבדורנו". ובקונטרס 'בית רבינו שבבבל' " . . נשיא הדור, הוא גם המשיח (גואלן של ישראל) שבדור… ולהעיר ש"בית משיח" בגימטריא "פרצת" (770)"

נסכם שוב: "אין כל חיוב כלל לחפש מיהו משיח" (ובמוח חולפת המחשבה: וכי בזמננו, אחרי שזכינו כבר ל"שנה שמלך המשיח נגלה בה" ולהכרזתו "הגיע זמן גאולתכם", עוד זקוק מישהו לחפש מיהו המשיח?…) ומאידך "חייב אדם לומר בלשון רבו" ובלשון רבינו למושג "משיח" מתקשרות בתדירות ובעקביות האסוציאציות "נשיא דורנו" ו"מנחם שמו".

לתגובות הארות והארות: mf7709@gmail.com \ 053-820-6628