מי שיש לו מנׇה • ראש ודרך ישרים

צמח ירושלמי

בעולם מתוקן, לכל דבר יש מקום, אך יחד עם זאת, ישנו סדר עדיפויות. המשפט המדויק יותר הוא: בעולם מתוקן לכל דבר יש את מקומו. אף דבר אינו מיותר, דווקא כי הוא משרת את מטרתו שלו, מכיר את מקומו ומסייע לפסיפס כלל המשימות.

אם ניקח לדוגמא את נושא התזונה. לא צריך להיות תזונאי בכיר כדי לדעת, שתזונה מאוזנת היא זו המבוססת על אבות המזון. אלו ההכרחיים לקיום האדם ובלעדם הוא לא יוכל לשרוד – לחם ומים. בפרספקטיבה רחבה יותר – שלושת הארוחות היסודיות ביום. אחריהם יש מקום גם לקינוח. יודע כל ילד את המשפט של אמא "מי שיסיים את הצלחת, יקבל קינוח".

לקינוח אף לו מקום של כבוד ואל לנו לזלזל בקיומו. פירות או מתוקים למיניהם אינם תאווה גרידא, תפקיד חשוב להם. הם מסיבים תענוג ואנרגיה לאדם, וגם להם תפקיד חיוני בכדי לשמור על אורח חיים בריא ושפוי. שום אדם לא יוכל להתקיים ולשמוח בלחם ומים בלבד. ניתן לומר כי המרץ והחיות להשקיע בחוקי חיינו המינמליים, ניזונים מהמתיקות ומצב הרוח שמביא הקינוח בכנפיו.

גם בעולם הצרכנות החלוקה ברורה. מידי יום נמכרות בישראל מעל שש מיליון כיכרות לחם, כאשר את כמות הגלידות והארטיקים ניתן לאמוד בעשרות אחוזים פחות.
מן החול אל הקודש, מן המשל לנמשל גם בתורה ובמצוות ישנם חילוקים.

פעם הרבי התבטא: "בחור שאינו שומר על הסדרים אינו משחד אותי שמתעסק בהפצה ומפעם לפעם פותח לקוטי שיחות", לכולנו ברור שגם בהוראות של הרבי מלך המשיח ובהנהגות החסידים יש את הבסיס, שהוא לחם חוקנו, וישנן הנהגות שתפקידן לתת את החיות בהוראות היסוד. לא תעלה על הדעת הנהגה מסודרת של חסיד חב"ד שמקפיד על התוועדויות חסידיות וקורא באדיקות קבצי תשורות ופרסומים חב"דיים אך מצפצף סדרתית על לימוד חת"ת…

***
מידי שנה נערך במרכז הארץ יום שלם שכל כולו לחם ומים. הדבר הכי מינימלי הנדרש מחסיד חב"ד בעת הזאת. הדרך הישרה להבאת הגאולה. יום אחד המוקדש נטו לביצוע ההוראה של הרבי: הוספה בלימוד התורה בענייני גאולה ומשיח. יישום הוראה זו הוא המדד המוצלח ביותר האם הצלחנו. האם כל החיות בענייני גאולה ומשיח בה אנחנו מזינים את עצמנו במשך השנה מגיעה לידי פועל. כמו שבממש אוהבים לומר: טאפרו דא פלאחו. בפועל ממש.

בעיניי, השתתפות ביום הזה היא המענה לשאלת הזהות: כל מי שחיזק את התקשרותו לרבי בי' שבט, רקד 'יחי' עם אלפי חסידים בי"א ניסן וחיזק את האמונה בעצרת ג' תמוז, עליו לכל לראש לראות את עצמו שותף ביום לימוד ענייני משיח וגאולה בכ' מנחם אב בהיכל הישיבה בבני ברק.

המשוואה פשוטה: יום הלימוד הזה הוא לחם חוקנו, הוא מינימום המאמץ הנדרש מאברך או שליח משיחיסט, להקדיש יום אחד בשנה ללימוד גאולה ומשיח. בסדר העדיפויות הוא ממוקם בראש רשימת ההתכנסויות החב"דיות. יהיו שיאמרו שיום זה הוא קצת פחות מגרה. להם נאמר, הלחם הוא פחות טעים. 

לא באתי חס ושלום להמעיט, רק יגדיל תורה (חדשה!) ויאדיר: אם בי"א ניסן ב"ה ממלאים את יד אליהו, אז ב'ישיבה-ליום-אחד' צריכים לשכור את בלומפילד. אם בג' תמוז מתפוצץ האמפי בבת-ים, אז ב'ישיבה-ליום-אחד' צריכים לשכור את אצטדיון רמת גן…

אל דאגה, הלחם לא מוגש כמו שהוא יבש. טובי המרצים בענייני גאולה ומשיח כבר שוברים את ראשם תקופה, מה למרוח בדיוק בלחם כדי להסב את מלוא ההנאה מיום הלימוד הזה. הנושאים מונגשים בטוב טעם, מלווים בדפי סיכום וגימיקים שונים, על מנת שנטעם את הטעם המתוק של לחם חוקנו.

אז ניפגש ביום חמישי כ' מנחם אב, היכל ישיבת תומכי תמימים בבני ברק, ועד אז נזכה כבר להתגלות המושלמת וגם אז תתקיים התכנית של כולם ידעו אותי, ואולי בישיבה אחרת בבני ברק, שם יהיה מקום לכולם, כי את רוח הטומאה אעביר מן הארץ…