חייבים לקחת את האחריות • הרב חיים טל

הרב חיים טל

בואו ניקח אחריות, ננסה 'אחרת'

האם אנחנו מוכנים לעבוד? האם יש בנו נכונות לשנות? לנסות שיטה 'אחרת'?

הגיע הזמן שנפסיק לחפש אשמים. לפעמים האשמה נופלת על המורה, לפעמים על התלמיד, לפעמים על שניהם יחד או על החינוך בבית. השאלה היא האם אנחנו מעוניינים להמשיך ולחפש מי אשם, או שאנחנו מוכנים לקחת את המצב לידיים ולהתחיל לפתור את הבעיה מהשורש.

תודה על התגובות

על הטור הקודם במסגרת זו, שדרש להתחיל לחשוב אחרת וללמד גמרא לעיון, 'אחרת' עם שיטה, קיבלתי הרבה מאוד תגובות מכם. אני רוצה להגיד תודה על כל תגובה, גם אלו שהיו בעד וגם אלו שנגד. אני קורא כל אחת מהן בעיון, ומעניין אותי באמת ובכנות לשמוע, קודם כל ולפני הכל, באמת לשמוע ולהקשיב בעיון למה שאתם אומרים. בנוסף, לנסות לפעמים לענות וגם להבין מכם תובנות חדשות, ללמוד מכם.

התנגדויות וחששות משינוי

בין התשובות שקיבלתי, התגובות והמיילים, גם מפיהם וגם מפי כתבם, היו תגובות נגד. ואני בהחלט מבין. היו תגובות בעד, והיו תגובות שטענו טענה אחרת, ואליהן אני רוצה להתייחס כאן במסגרת הטור הנוכחי.

הטענה הייתה שנכון אמנם שייתכן שדרושה שיטה מסוג אחר, אבל מי אנחנו שנשנה את מה שהיה עד היום? איך ייתכן שעד לרגע זה הייתה משנה סדורה שעמדו מאחוריה רבנים גדולים, שהיא נהוגה לא רק במסגרות כאלו או אחרות, אלא בהרבה מתפוצות ישראל? וכיצד ניתן לשנות דברים? האם מותר בכלל לשנות? היו שטענו, האם זה בכלל אפשרי לשנות דברים? היו ששאלו איך אפשר בתקופת זמן כזו להתחיל להנחיל שינויים. אני רוצה לנסות להיכנס לנושא הזה, אבל קודם כל ננסה ללכת קצת אחורה.

מבנה הגמרא והנחות היסוד

איך בנויה הגמרא שלפנינו? הסוגיות בנויות על הרבה מאוד הנחות יסוד שאמורות להיות ברורות ללומד עוד לפני הלימוד. ההנחות הללו נרכשות במשך הזמן עם הלימוד. והתלמידים מכירים עוד ועוד סוגיות ויחד איתם הם יודעים כיצד לגשת לסוגיות הבאות.

בעבר, תלמיד שהיה מגיע לישיבה היה גולה למקום תורה או מגיע לישיבה שבאזור מגוריו, לאחר שבכל השנים שקדמו לכך הוא למד עם האבא שלו. המסגרות לגיל הרך לא היו כמו היום.

תכנון הלמידה במסגרות הקיימות היום

וכאן עולה השאלה: האם כשתוכננה הלמידה למסגרות שקיימות היום היא תוכננה בצורה נכונה, או בעצם השאלה היא כיצד תוכננה הלמידה במסגרות הקיימות היום?

הערכה שלי היא שהלמידה תוכננה מתוך ההסתכלות על מקצועות אחרים וההשוואה אליהן, וכאשר תכננו את הלמידה העתיקו מיומנויות ממקצועות אחרים אל המקצוע הזה, שבו העיסוק אמור להיות רוב שעות היממה.

הנושא הזה הוא נושא טעון, כי התרגלו לעבוד בצורה מסוימת, אבל באמת יש כאן מקום שבו חייבים לעצור ולחשוב אם זו הדרך. ובעצם להעלות את השאלה מיסודה: האם האבות כשהיו מלמדים את בניהם עד גיל 12 לימדו בשיטה שכזו, או שהם לימדו את בניהם בהתאם לדרך והקו שאותו הם קיבלו בישיבה שבה הם למדו?

השאלה היא שאלה מעורפלת, ארטילאית, אבל צריכים לדבר עליה יותר מרחל בתך הקטנה כדי להבין באמת את העומד בבסיס השאלה.

מבחן התוצאה והצורך בשינוי

וכאן אנחנו חוזרים אל הילד שבחיידר לימדו אותו בצורה מסוימת. האם הצורה שבה לימדו אותו תיתן לו את היכולות הנדרשות? האם אחר כך יהיה אפשר לראות אותו לומד ונהנה?

מבחן התוצאה הוא הדבר היחיד שיכול להעיד על הצלחת השיטה הנהוגה היום, ולעניות דעתי מבחן התוצאה לא מספיק מוכיח את עצמו. זאת אומרת, כשבחור מגיע לישיבה גדולה, כשלעתים הוא יודע ללמוד דף גמרא בצורה עצמאית ולעתים לאו, אבל בכל המקרים כולם, התלמיד לא יודע לעצור ולחשוב לפי שיטה סדורה על מה שהוא למד, ולנתח את הדברים מתוך תכנון והוא גם לעולם לא יוכל לעשות זאת מבלי שינתנו לו  הכלים כדי לבצע זאת.

האמת היא שיש מקורות מרבותינו נשיאינו, שמכתיבים כיצד צריכים לעשות את זה, והשאלה האמיתית היא איך זה פשוט לא קרה עד עכשיו?

___

לתגובות: 770talh@gmail.com