חסיד בדור השביעי? תעודת זהות – חובה!

הרב מנחם מענדל ששון, באדיבות מגזין 'בית משיח' 

תעודת זהות – חובה

בכל דור ודור בשרשרת הזהב של רבותינו נשיאי חב"ד, ניתן היה לזהות בהילוכו ובדרכיו של החסיד – מאיזה דור חוצבה נשמתו ועל איזה סדן יוצרה תבניתו. גם בפרקי זמן חופפים בהם חיו חסידים משלושה דורות של רביים בתקופה אחת, ניתן היה לזהות מיהו חסיד של הרבי המהר"ש, מיהו של הרבי הרש"ב ומיהו של הרבי הריי"צ. 

לחסיד יש תעודה מזהה! אופן הזיהוי העיקרי והמבטיח של החסיד – הוא איתור עיקר עיסוקו. במה הוא מונח? מה מעסיק אותו? מה מטריד אותו? ובמה הוא פועל בלהט ובחיות ניכרת שאין כדוגמתה? 

זהו הליך הזיהוי המהיר ביותר: אם החסיד מונח בלהט בנקודה המרכזית המעסיקה את רבו, בליבת ונשמת מטרת רבו הנוכחית, אם הוא אכן מניח את ה"זהיר טפי" של רבו מול עיניו בכל עת ובכל שעה ומקרין זאת כלפי חוץ באופן טבעי, ניכר עליו באופן מיידי מיהו רבו, וחסיד של מי הוא מבין שלל הרביים. 

גם לדורנו יש לכל חסיד תעודה מזהה ברורה, תעודת זהות שלא ניתן להמירה או לזייפה בהליכי זיהוי שונים ומשונים, כתעודת זהות ביומטרית חכמה המזהה מיידית את נתוני בעל התעודה ופרטי אישיותו.

מיהו "חסיד שלי"? 

לצורך הכרת תעודת הזהות שלנו, נקדים סיפור קצר:

סיפר הרב חיים הכהן גוטניק ע"ה, רב צבא אוסטרליה: פעם נכנסתי ליחידות אצל הרבי ושאלתי האם עלי להחליף את הכובע שלי, שנראה ככובע ליטאי או אנגלי, בכובע אחר, כדי שאראה חב"דניק. תמיד כשנכנסתי ליחידות הרבי היה מקשיב לדבריי בסבלנות ואחר כך עונה. גם הפעם זכיתי לקבל תשובה מפורטת.

בין היתר הרבי אמר לי: "אם היו מראים לי חסיד חב"ד מהדורות הקודמים, הייתי יכול להכיר מיד בתקופתו של איזה נשיא הוא חי, האם הוא חסיד של אדמו"ר הזקן, של אדמו"ר האמצעי או של ה"צמח צדק", ולא לפי הלבוש – אלא לפי העניין בו הם עסוקים".

אחר כך אמר הרבי: "חסיד שלי הוא זה שעוסק בלהט ("קאכט זיך") בשלושה דברים: א) במבצעים, הכלולים משלושת העמודים שעליהם העולם עומד, וכשמתעסקים במבצעים, מחזקים את העולם. ב) בגאוותן של ישראל, וכאן הזכיר הרבי באריכות את נושא "מיהו יהודי". ג) העיסוק במשיח". 

מאוחר יותר שאלתי את הרבי מה הפירוש "קאכן זיך מיט משיח", והרבי הסביר שהכוונה "לחיות עם משיח" – שכל מחשבה, דיבור ומעשה שלו יהיו מכוונים למטרה אחת – "להביא לימות המשיח" (מעשה ברבי, ע' 187).

***

היחידות המרתקת הזו שהתרחשה בשנת תש"מ, פותחת בפנינו צוהר למבוקשו של הרבי מלך המשיח, ומכוונת אותנו בצורה ממוקדת – לשתי נקודות עיקריות: א. באופן כללי, חסיד ניכר בהשתייכותו לרבי – באמצעות עיקר עיסוקו ולא באמצעות לבושיו. ב. באופן פרטי, חסיד בדורנו ניכר בהשתייכותו לרבי מלך המשיח כשהוא עסוק בשלושה עניינים ספציפיים המעסיקים את הרבי; מבצעים, מיהו יהודי, וענייני משיח. 

בקובץ יחידויות קודש תש"מ (ע' 39), מופיעה היחידות הזו באופן שונה קצת, ובה הזכיר הרבי פרט מעניין ששופך אור על אופן זיהוי החסיד בדורנו בפרט באמצעות מבצע משיח, וכך אמר הרבי: "פעם נסעתי ברכבת, ופגשתי שם שני יהודים, ודובר אודות ענייני יהדות וכו', והם שאלוני אם אני שייך לחוג שמאמינים שמחר יבוא משיח, ועניתי בחיוב". והמשיך הרבי: "ישנם ג' עניינים שאם מישהו מרעיש אודותם יודעים שהוא מליובאוויטש: 'מיהו יהודי', החזרת שטחים וביאת משיח". 

מהסיפור שהרבי שוזר במרכז היחידות המופלאה הזו מובן היטב, כיצד הרבי נותן לנו, החסידים, להבין וללמוד מהמאורע הזה מה מאפיין חסיד חב"ד, כיצד ניכר הוא כחסיד של הרבי עוד לפני דור השביעי, כבר בעקבות ההכרזה הגאולתית של "לאלתר לתשובה – לאלתר לגאולה". ואם כבר אז זו הייתה לוחית הזיהוי, הרי שבדורנו, דור השביעי, שכל עניינו וכל מטרתו היא המשכת השכינה בתחתונים והבאת משיח בפועל על אחת כמה וכמה. 

את האפיזודה הזעירה הזו ברכבת, לקח הרבי כאבן יסוד ותשתית יצוקה לאופי זהות החסיד בדור השביעי; הרבי הזכיר סיפור זה פעמים נוספות בשיחות הקודש, על מנת לחזק את העבודה המוגמרת – שחסיד בדור השביעי ניכר במבצע משיח:

בשיחת ש"פ מקץ תשי"ג (סעיף כ"א) אמר הרבי: "כאשר כ"ק מו"ח אדמו"ר יצא עם הקריאה "לאלתר לגאולה", היה זה בפירסום גדול, כך שכולם ידעו שהרבי מליובאוויטש מרבה לדבר אודות משיח. פעם נסעו שני יהודים ברכבת, וכאשר עברו בתחנה שבה יורדים להגיע לביתו של הרבי, נענה אחד מהם ואמר לחבירו: כאן גר הרבי מליובאוויטש. שאל אותו חבירו מי הם ה"ליובאוויטש'ערס"? והשיב לו – בפשיטות – אלה הם היהודים שמאמינים במשיח!".

וכן בשיחת ש"פ וישלח תשכ"ח (סעיף י"ג): "שמעתי שכאשר כ"ק מו"ח אדמו"ר פרסם את ה"קול קורא" "לאלתר לתשובה לאלתר לגאולה", שאל אחד את חבירו: מי הם הליובאַוויטשער'ס (כי רק לפני ארבע שנים הגיעה ליובאַוויטש לארה"ב, ולכן לא ידע מי הם), והשיב לו: ליובאַוויטש הם אנשים פראיים שמאמינים שמחר – מחר ממש – יכול לבוא משיח!".

משיח – תעודת זהות ביומטרית

הדברים ברורים ומדברים ישירות לליבנו: חסיד ניכר בעיקר עיסוקו! תוך דקות אחדות ניתן לזהות האם מדובר בחסיד של הרבי הצמח צדק העסוק כולו במלחמה נגד תנועת ההשכלה או בחסיד של הרבי הריי"צ העסוק בהקמת חיידרים ומקוואות לבצר את חומת היהדות נגד הקומוניסטים.

על אף שכבר בפתיחת דור השביעי הרבי הניח על השולחן את מטרת דורנו – להביא משיח בפועל ממש, עדיין היו תקופות מסוימות בהם המטרה הכללית הגאולתית נשארה במעומעם וההישג התקופתי עמד במרכז הבמה, ובכל תקופה היה ניכר על החסידים חיות עצומה בצו השעה הנוכחי, כמבצע תפילין, אות בספר תורה, בתי חב"ד, הפצת המעיינות, הדפסת תניא, ועוד ועוד.

אך אט אט, עם התקדמות השנים, ההישגים הכבירים וזיכוך העולם לקראת הגאולה, הכריז הרבי שכעת עיקר העיסוק הוא סביב משיח! כעת הגענו לישורת האחרונה! נמצאים על ירדן יריחו! נמצאים על סף הגאולה! "הסתיימה עבודת השליחות" וכעת הדבר היחיד שנותר הוא "לקבל פני משיח צדקנו בפועל ממש"!

זוהי תעודת הזהות של חסיד בתקופתנו: אם ראית חסיד שמונח כל כולו בלהט על הבאת משיח, פרסום משיח וחיות פנימית סביב ענייני משיח – ראית את פני רבו. בכך ניתן לזהות כי מדובר בחסיד של 'הרבי השביעי' משלשלת נשיאי חב"ד, שכל מטרתו היא הבאת המשיח, בתור מלך המשיח. 

חסידים, אין הנחות. תעודת זהות – חובה.