ערבית לפנות בוקר בשווארמה בעיר התחתית

הרב יהודה גינזבורג, שליח הרבי בחיפה

באחד הלילות השבוע חזרתי מנסיעה ארוכה, וכשהגעתי לחיפה נזכרתי שעוד לא התפללתי ערבית, והרי אני צריך לומר 'קדיש' על אבא הריני כפרת משכבו.

לא עזרו החיפושים בשכונות החרדיות, וגם לא ברחוב 'מסדה' שמלא במקומות בילוי – שם פגשתי רק את בני דודנו…

ברגע האחרון הפנה אותי אחד מאלו האחרונים לעיר התחתית, לשווארמה 'חאזן'.

להפסיד הרבה – לא היה לי מה, ונסעתי לשם. זה היה אחרי השעה 2 לפנות בוקר.

ישבו שם חמישה צעירים יהודיים, ולהפתעתי מיד כששמעו שמדובר בקדיש על אבא – הסכימו להצטרף למניין.

עוד שניים מצאתי בפיצוצייה בהמשך הרחוב ועוד שני נהגים חולפים הואילו להצטרף.

וכך, בשתיים וחצי לפנות בוקר ברחוב יפו בחיפה ערכנו מניין לערבית.

הרגשתי ממש את הנאמר 'ועמך כולם צדיקים'. הצעירים שמבלים בשעות לא שעות, גם הם רוצים לעשות מצוות.

*

בפרשת השבוע נקרא על קרבן התמיד, קרבן שהקריבו בכל יום בבוקר ובערב, וכנגדם אנו מתפללים בכל יום שחרית ומנחה.

הפסוק אומר 'את קרבני לחמי לאישיי ריח ניחוחי תשמרו להקריב לי במועדו… את הכבש אחד תעשה בבוקר ואת הכבש השני תעשה בין הערביים'.

רגע, למה לא שור? השור משובח וגדול יותר, מדוע מעדיפים את הכבש?

בפרשה החסידית מבאר בעל התניא: הקרבן הוא מלשון קירוב, התקרבות לה'.

בזמן בית המקדש היו מקריבים את הכבש הגשמי לה' והוא היה עולה לה'.

זהו סמל לכך שתפקידנו להעלות את הגשמיות, לרומם אותה לדרגה רוחנית.

היום, כשבית המקדש הגשמי חרב, אנו עושים זאת על ידי התפילה, על ידה אנו מתקרבים (קרבן מלשון קירוב) לה', מרוממים את עצמנו לדרגא גבוהה יותר, על ידי אהבה לה' כרשפי אש, שגורמת לנו לרצות להתנתק מהגשמיות ולהיכלל ברוחניות.

הדרך לאהבה היא דווקא על ידי מידת הרחמים.

השור אמנם גדול וחזק יותר, אך הוא מסמל את מידת הדין, ואילו כבש מרמז על מידת הרחמים, כמו הכבש שקולו מעורר רחמים והוא עדין יותר.

כדי להתקרב לה' צריך לעורר את האהבה על ידי הרחמים, ולכן קרבן התמיד היה כבש דווקא. סיבה נוספת היא שהשור וכוחו מרמזים על בעל התשובה הדומה לשור, עליו נאמר 'ורב תבואות בכוח שור'.

תשובה היא 'בחילא יתיר' – בכוח יתר והעושה תשובה בא במידת ובכוח הגבורה.

הצדיק לעומתו נדמה לכבש, כמו כבש שיש לו צמר לבן (צבע המסמל את החסד) שממנו עושים בגדים – לבושים, כך הצדיק מלא מצוות שהן ה'לבושים' הרוחניים.

כנאמר 'מלאו את הארץ וכבשוה', המילה כבש מרמזת למילה 'כבשוה' וזהו תפקידו של הצדיק שכובש את יצרו הרע.

בספר ישעיהו נאמר שעם ישראל הוא 'כרחל לפני גוזזיה נאלמה', ופירושו – שהכבש (רחל = כבש) שותק בזמן שגוזזים את שערותיו. השתיקה מראה על דרגה גבוהה ביותר 'סתרו של עולם',

וזהו תפקידו של הצדיק להמשיך על ידי האהבה לה' אורות ושפע גבוה ממקום נסתר ונעלה.

הכבש מרמז גם על הכבש (בשי"ן ימנית) שהיה בדרך למזבח, עליו נאמר 'עלה בכבש ופנה לסובב' כלומר שעל ידי הצדיק שעבודתו נמשלה לכבש מגיעים לדרגא הגבוהה שנקראת 'סובב כל עלמין'.

הכבש בארמית נקרא 'אימרא' ומקביל לנאמר 'את ה' האמרת היום' מלשון חשיבות ושבח.

אלו הן חלק מהסיבות שמביא בעל התניא, להקרבת קרבן התמיד ממין הכבשים דווקא.

אז כן, זכיתי להתפלל ערבית יחד עם צדיקים, שכבשו את יצרם, עזבו הכל והתנדבו בשמחה לעשות חסד ולהשלים מניין לפנות בוקר.

ולסיכום, מה שאומר הרבי בפרק ל"ב בתניא: 'והרחמנות – מבטלת השנאה ומעוררת האהבה', אהבת ישראל לכל אחד ואחד וכמובן לה' יתברך, אהבת ישראל שתבטל את סיבת החורבן שבא בגלל שנאת חינם, ותביא את הגאולה השלמה בביאת הרבי משיח צדקנו, מיד ממש.

שבת שלום ומבורך!