כשקורח ניסה לבצע השתלת שיער • הרב יהודה גינזבורג 

הרב יהודה גינזבורג, שליח הרבי בחיפה

מכירים את המשפט "אלוקים נמצא בפרטים הקטנים"?

מתברר שיש לו מקור בפרשת השבוע.

קורח, בנו של יצהר ונכדו של קהת, מחליט לחלוק על משה ואהרון, ויוצא בהתקפה חריפה נגדם. הדיבורים עם משה לא הועילו, והוא נבלע באדמה.

המדרש מספר שהוא חלק על אהרון ורצה להיות בעצמו הכהן הגדול, בטענה שאהרון רק נמשח בשמן המשחה, ואילו הוא, קורח, בנו של יצהר שהוא השמן עצמו

(כנאמר 'ותירושך ויצהרך') לכן גם הוא צריך להיות הכהן הגדול.

יש גם מדרש אחר, המספר על מחלוקתו בעניין 'טלית שכולה תכלת': בסוף השבוע שעבר קראנו על המצווה "ונתנו על ציצית הכנף פתיל תכלת" – לשים פתיל תכלת בציצית, והוא פנה אל משה בשאלה 'האם טלית שבעצמה עשויה מחוטי תכלת תהיה חייבת בנוסף גם בחוטי ציצית מתכלת'

ונענה בחיוב. כפי שיוסבר בהמשך, זה מה שהביא אותו לחלוק על משה ואהרון.

אפשר לומר שמי שלא למד את המאמר השבועי ב'לקוטי תורה' כלל לא מבין את עומק המחלוקת.

המאמר ארוך וננסה לתת ממנו כמה קטעים, ולמי שיש זמן שווה להקדיש כמה שעות ללמוד אותו מבפנים.

הכהנים היו בעלי זקן, כנאמר "זקן אהרון היורד על פי מדותיו",והלווים היו קירחים כנאמר "והעבירו תער על כל בשרם".

זו אחת הסיבות שנקרא 'קורח' על שם הקרחת שהייתה לו.

השערות – לפעמים נחשבות לדבר טוב, שלכן הכהנים היו צריכים להיות עם זקן, ולפעמים לא – שלכן הוצרכו הלוויים לגלח אותן.

בפנימיות העניינים – השפע האלוקי שמקיף על כל העולם יורד ונמשך למטה רק על ידי צמצומים, ואלה השערות שהן מותרי המוחין אבל שורשן במוח, והן ממשיכות שפע (אפשר לראות ששערות הזקן חלולות).

אם כך, מדוע הלוויים הוצרכו לגלח את שערם?

כי הכהן הוא מידת חסד (שלכן מברך את עם ישראל באהבה), ויש עניין גדול להמשיך את החסד האלוקי למטה, לכן הוא ממשיך את החסד על ידי שערות הזקן.

לעומת זאת הלוויים הם מבחינת הגבורה, צד השמאל והדין, ולכן יש עניין לגלח את השיער כדי לא להמשיך את הדינים למטה.

צבע התכלת הוא צבע של דין, תכלת מלשון כיליון, והסיבה ללבישת חוט תכלת היא שיש עניין גדול לכלות את הרע שקיים, כנאמר "ונתנו על ציצית הכנף פתיל תכלת… ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם".

זו גם הסיבה לכך שבמשכן היו מכסים את הכלים בבגד תכלת, כדי שלא תהיה 'יניקה' לרע מהקדושה, שזה נעשה על ידי התכלת.

*

זו הייתה מחלוקתו של קורח. הוא טען – אם יש אפשרות לארוג את כל הבגד מצבע התכלת, מדוע נצרכים בכלל חוטי תכלת – הרי הבגד כולו מתכלת ומציל מן הראייה האסורה?

ואם אכן חשוב שיהיה צבע תכלת, צבע של דין וגבורה, מסתבר שדווקא הגבורה היא העיקר, ומדוע לא יהיו הלוויים כהנים?

ובפרט קורח עצמו – שהוא בנו של 'יצהר' ומקביל לדרגת השמן הגבוהה, הרי השמן צף על כל המשקים ומסמל את החכמה שמעל כל דרגות הנפש ומקיפה עליהן

– בוודאי שיוכל להיות הוא הכהן החשוב?

והתשובה: השפע נמשך למטה רק על ידי השערות, ודווקא את מידת החסד צריך להמשיך למטה ולא את מידת הגבורה, לכן דווקא הכהנים יגדלו זקן וימשיכו שפע למטה, לעומת הלוויים שיתגלחו.

אגב, זו הסיבה שהטלית עצמה אינה טעונה גניזה ודווקא חוטי הציצית הם קדושים, כי השפע נמשך דווקא על ידי החוטים והשערות.

מעניין שזה מקביל לנאמר "פתחו לי פתח כחודו של מחט ואני אפתח לכם כפתחו של אולם", אנחנו צריכים להמשיך את השפע דווקא על ידי חוטים (שעוברים בחור המחט), ולעתיד לבוא נאמר "זה ה' קיווינו לו" – על שלושה קווים העולם עומד, דווקא על ידי צמצומים והשפעות דקות לעולם הזה.

ולכן דווקא משה ואהרון "שבת אחים גם יחד" הם אלו שימשיכו את השפע ולא הלוויים.

*

ביאור עמוק, אבל העיקר הוא ה'בכן', מה שלומדים מכאן לחיי היום יום. לפעמים אנחנו רוצים להיות 'קדושים' 'רוחניים' ואולי אף 'מופשטים'.

יש כאלו שעם סיסמאות חזקות רוצים לנצח, או עם הבטחות גבוהות.

הפרשה מלמדת אותנו שהקדושה נמשכת למטה דווקא על ידי צמצומים ופעולות יום-יומיות קטנות.

הנהגה יומית בדרך התורה והמצוות היא הממשיכה את ברכת ה' למטה לחיי היום יום, והמעשה הקטן הנוסף שניקח על עצמנו הוא זה שיכריע את הכף ויביא לעולם כולו תשועה והצלה.

*

ביום ראשון נציין את ג' תמוז, היום בו יצא הרבי הקודם רבי יוסף יצחק ממאסר (בתחילה לגלות ולאחר מכן לחופשי),

ויום בו מתחזקת האמונה והציפייה לראות שוב את הרבי, לאחר שהפסקנו לראותו לפני 31 שנים.

חזונו של הרבי לגאולה שלמה בקרוב מתבטא דווקא כשכל אחד ואחת מאיתנו יעשה עוד כמה פעולות קטנות, החלטות טובות במעשה בפועל, לקרב ולהאיר עוד יהודי, לזכות עוד מישהי במצוות נרות שבת ומצוות נוספות.

זו הדרך שתביא להתגלות הרבי מלך המשיח עוד היום, ולגאולה אמיתית ושלמה.

חודש טוב ושבת שלום ומבורך