ג' תמוז תרפ"ז, ג' תמוז תשנ"ד, ג' תמוז תשפ"ה • דעה

הרב מתתיהו יהודה לוינסון, עורך ספר 'הגאולה' ושליח כ"ק אד"ש מה"מ, נצר חזני

בקרב חסידים ישנם כמה וכמה תנועות נפש ואופנים, כיצד להסתכל על היום של ג' תמוז בדורנו. אצל אחד תנועת הנפש היא יותר של מרירות והרגשת החיסרון, אצל רעהו תנועת הנפש היא חיזוק והגברת האמונה והביטחון בחייו הנצחיים של הרבי, וכן הלאה.

כשחסיד מחפש וחושב מהו הרגש שאיתו צריכים לחיות ביום זה, צריך בפשטות ולכל לראש לראות מה אומר הרבי שליט"א על ג' תמוז. הרבי בודאי "האט אלץ באווארנט".

כשהרבי מדבר על ג' תמוז 'שלנו'

שיחת הדבר מלכות של השבוע, ש"פ קרח תנש"א, פותחת בביאור ענינו של יום ג' תמוז. עוד לפני שעוסק הרבי בביאור עצמו, המובא בהרחבה בהמשך השיחה, מקדיש הרבי כמה קטעים לסיפור פרשת היום, כיצד בדיוק התרחשו הדברים.

כמדומני שזהו לא סגנון מצוי בשיחות אלו, שהרבי יבאר באריכות מה קרה ביום זה, עם הפרטים וכו'. וזה מבליט את הנקודה – שהרבי שליט"א כנראה רוצה כאן להסביר לנו מהו ג' תמוז.

בהסתכלות פחות חסידית, שטחית יותר, הרבי מדבר כאן על ג' תמוז תרפ"ז, ולא על ג' תמוז 'שלנו'. אך בהסתכלות חסידית ואמיתית, בפרט כשמדובר בשיחה האחרונה ששמענו מהרבי שליט"א בג' תמוז, ובה מבאר את מהותו וענינו של יום – בודאי ובודאי שהדברים אמורים לגבי ג' תמוז בדורנו, היום בו החל ההעלם והסתר הנורא של דורנו. נקודה זו מודגשת בשיחה, בה נאמר במפורש כי "הכל הוא בהשגחה פרטית, ובכל שנה חוזרים על עצמם הענינים . . בודאי ישנה שייכות בין שני הניסים שקרו בג' תמוז". ובודאי שגם מה שאירע בדורנו בג' תמוז – קשור למה שמבאר בשיחה אודות יום זה.

לראות גאולה, עוד לפני י"ב תמוז…

באמת, מי שרק לומד את השיחה אליבא דנפשיה, כלומר אליבא דזמננו אנו – רואה כי כל השיחה מלאה בענינים השייכים לכך, והרבי פשוט מדבר על ג' תמוז שלנו ומבהיר כיצד נכון להסתכל על יום זה. ופוק חזי.

אך נתמקד כאן בנקודה אחת עיקרית המודגשת בתחילת השיחה. בקטעים הראשונים, בהם מבאר הרבי שליט"א את מה שאירע בג' תמוז (תרפ"ז) ובהמשך אליו, מודגש בצורה בולטת מאוד שבמאורע של ג' תמוז אי אפשר היה לדעת מלכתחילה האם הוא אכן ענין טוב.

יותר מכך: בתחילה הענין היה נראה שלילי לחלוטין, ההיפך המוחלט מגאולה – כפי שהתבטא הרבי הריי"צ "הוכרחתי לצאת בגולה" (כמובא בהערה 4 בשיחה); והרבי מביא על זה את לשון ספר החינוך, שצער הגלות "שקול כמעט כצער מיתה". אמנם לאחר שלימות הגאולה בי"ב־י"ג תמוז, התברר שאותה יציאה לגלות בג' תמוז היתה התחלה של גאולה. ולא רק י"ב תמוז נקבע כחג של גאולה, אלא יום זה (כפי ההדגשה בשיחה) – ג' תמוז – נקבע לחג של גאולה.

בין ג' תמוז תרפ"ז לי"ב תמוז תרפ"ז, עברו החסידים תקופת ביניים לא ברורה. הגאולה אמנם התחילה אז, אבל המציאות החיצונית הנראית לעינים היתה הפוכה לגמרי; אף אחד לא הצליח להרגיש גאולה, ואף אחד לא שמח אז. בתרפ"ז, אכן לא היו יכולים לדעת איך להסתכל על התהליך.

אבל כאן – בג' תמוז שלנו – הרבי נותן לנו את השיחה הזו, כדי שנדע להסתכל על הדברים כפי שהם באמת: נכון שביום הזה עדיין נראה שהענין הוא גלותי, "הוכרחתי לצאת בגולה", אבל אנחנו יכולים כבר כעת לפתוח את העינים ולראות שזו התחלה של גאולה, ובאמת "נקבע יום זה כחג הגאולה מידי שנה בשנה".

לא מסתפקים במעלת הירידה

יחד עם זאת ישנה נקודה נוספת בנוגע ליום זה, שגם אותה לומדים ממאמר של הרבי לג' תמוז. במאמר ד"ה השם נפשנו בחיים תשח"י (קונטרס ג' תמוז תשמ"ט), הרבי שליט"א מבאר את טעותו של קרח והלימוד ממנה לעבודת ה'.

קרח הסתכל על הירידה של העולם הזה, וראה בירידה הזו עצמה את שרשה הנעלה – המעלה שנמצאת דוקא בגבורות והצמצומים. ישנה מעלה גדולה בירידה לעולם, שעושים בו לקב"ה דירה בתחתונים. ולכן, למשל, ישנה גם מעלה בבעלי עסק על יושבי אוהל, שדוקא אצלם נראית אלוקות במוחש.

אך לקרח היתה טעות: כל עוד לא הגענו לגאולה השלימה בפועל, והגשמיות עודנה נפרדת מהרוחניות, המעלה שבירידה לגשמיות אינה בירידה כשלעצמה. המעלה היא דוקא כאשר מורגשת ההשתוקקות למעלה – הגשמיות צריכה לא לרצות להישאר למטה, וכל מבוקשה הוא לצאת ולהתעלות אל הרוחניות. למשל, בעל עסק שיטען שטוב לו בעסק, כיון שהוא רואה אלוקות במוחש, ואין לו צורך ללמוד תורה כמו יושבי אוהל – גם מעלת בעלי עסק לא תהיה לו… דוקא כשהוא משתוקק לשבת וללמוד כמו יושבי האוהל, אז נרגש גם בעניני העסק המעלה שבראיית אלוקות.

ואם נקשר זאת לעניננו: ברור ופשוט שאין שום ערך בתקופת הביניים הזו, בה אנו נמצאים. אי אפשר להסתפק באתחלתא דגאולה, מוכרחים להגיע לשלימות הגאולה של י"ב תמוז; וכך בתקופתנו – אנו מוכרחים ומשתוקקים להמשיך מג' תמוז אל ה'י"ב תמוז' שלנו, לגאולה האמיתית והשלימה. אך יחד עם זה, כנ"ל, מלמד אותנו הרבי שליט"א בשיחה שלנו, שיחד עם ההשתוקקות לגאולה שלימה בגלוי, צריכים לדעת שמהותו האמיתית של יום זה הוא יום גאולה.

ברגעים שבינתיים, עד להתגלות, אנחנו יכולים לבחור – האם להיות שקועים בחיצוניות הגלותית, או בפנימיות הגאולתית? כאן, בשיחה – הרבי מלמד אותנו להסתכל נכון. עם השיחה הזו נקום אחרת לגמרי בבוקר של ג' תמוז, וגם בבוקר של ד' תמוז; נזכור שהרבי סולל לנו את הדרך לחיות גאולה ככל האפשר במצב הנוכחי.