הורים יקרים, אם תקראו את השורות הבאות – אל תהיו מופתעים לשינוי שתחוו עם הילדים בבית ובישיבות.
האם חשבתם פעם כמה שוקלת המחשבה שלכם ?
"אני סובל מפחד גבהים", סיפר לי בחור צעיר. "מתי פעם אחרונה חווית את זה?" שאלתי. "כשעשינו סנפלינג", הוא סיפר. "כשהמפעיל רצה לחגור אותי לרתמה, אמרתי לו שאני חושש שאולי הרתמה תישבר או שהכבל ייקרע".
המפעיל היה נחמד, וכנראה שאני לא הראשון שמשתף אותו במחשבות חוששות. הוא מראה לי כבל אחד ומסביר שיכולת הנשיאה שלו היא 4 טון. אחר כך הוא מראה לי את הכבל השני, ומספר שיכולת הנשיאה עם הרתמה היא של 8 טון.
ההסבר היה טוב – אבל לא השתכנעתי.
לפני שירדתי סופית מעמדת השיגור, אמר לי המפעיל: "כנראה שהמחשבות שלך שוקלות יותר מ-12 טון."
פרשת שלח שקראנו השבת
התורה מספרת לנו על המרגלים – כולם אנשי שם, נשיאי ישראל. "ארץ אוכלת יושביה… כי חזק הוא ממנו"
מהיכן צצו להם מחשבות שכאלו? "ונהי בעינינו כחגבים – וכן היינו בעיניהם"
אפשר לומר שמחשבה זו מכילה את התשובה לכל החששות והפחדים – הכול בראש.
אלי שרעבי – בחירה בתקווה
אלי שרעבי, אחרי 491 יום בשבי החמאס, הדהים את העולם בתיאורו את החיים בשבי. "כל יום אמרנו את ברכות השחר. שמרנו רבע פיתה ל’המוציא‘ בשבת, עשינו קידוש על מים. ’אשת חיל‘ הייתי אומר כשחשבתי על אמא ואשתי".
וכשיצא לחירות – נודע לו שאשתו נרצחה עם שתי בנותיו.
לצד הכאב – הוא בחר בתקווה.
הוא מסתובב בעולם ומספר את סיפורו כדי לסייע בשחרור גופת אחיו ושאר החטופים. לשואלים אותו מה אפשר לעשות – הוא מבקש: להיות מאוחדים.
פחדים, אופוריה והורים עייפים
בימים טרופים אלו, כשהד הניצחון דופק והופך מוחשי, הניסים מוחשיים.
אבל לצד השמחה – הילדים בבית כבר יותר משבוע, סדר היום משתבש אחרי לילות לבנים, אזעקות והתרעות אינם חוסכים את הפחד הטבעי.
לפעמים, אופוריית הניצחון מסתירה פחדים פנימיים. וכשזה מתפרץ – אנחנו, עם הילדים והמתבגרים, סובלים.
אבל אם נבין שהמחשבות שלנו שוקלות יותר מ-12 טון – יהיה לנו איך להתמודד איתן.
פשוט נחליף אותן.
מחשבות – לא מציאות
המחשבות מפרשות כל הזמן את מה שאנחנו רואים.
ילד שמשתעמם – גורם לנו לחשוב שאולי נכשלנו כהורים.
אנחנו כועסים עליו – אבל באמת אנחנו כועסים על עצמנו.
מה הפתרון?
הכול בראש. תאתרו בעצמכם את המעלות שהתברכתם בהן. תרגישו את החוויה הנעימה. תתרגלו ותתאמנו לתת למחשבות כיוון חיובי.
הרבי על מחשבות ובחירה
ב-א' כסלו תשכ"א הרבי כותב לאשה: "לא איבדתי ח"ו תקותי אשר סוף סוף תראי את הטוב בחיים. אלא שבראיה זו תבוא גם הרגשה בלב."
הרבי מביא דוגמה מאדם הראשון – שעוד לפני הגירוש מגן עדן כבר התאונן, ונקרא כפוי טובה.
בעוד יהודים במחנות ההסגר (מעניין שהרבי לא קורא להם "מחנות מוות" כמו אחרים) – בשואה האיומה – בירכו ברכות השחר, ואמרו ברכות הודאה לבורא עולם ומנהיגו.
הרבי מסיים: ועל האדם לבחור מה להדגיש ובמה להתעניין.
תבחרו טוב – ותרוויחו
תתאמנו על זה.
תבחרו במחשבות שמבחינות בטוב.
אתם תצליחו להפוך את השהות ביחד לזמן ולקשר איכותי, שבזמנים של שגרה – אינם ברי השגה.
המתנה שקיבלנו לזמן איכות עם הילדים מסתיימת לה בקרוב אל תבזבזו אותה תרצו לעשות שינוי?
תנסו. תפעלו. תצליחו. – באחריות