בין אזעקות לשגרה – מה הילד שלך באמת צריך עכשיו?

הרב אריאל קהניאל, יועץ חינוכי M.Ed בת"ת צבאות מנחם הקריות ובמוסדות חינוך בחו"ל, מרצה במכללות לחינוך ומאמן מנטלי

יש ימים שבהם שום דבר לא מרגיש רגיל. הילדים שומעים, רואים, מרגישים – גם אם לא תמיד יודעים להסביר את זה. ואנחנו, ההורים והמחנכים, מתבקשים לייצר שגרה בתוך מציאות שאין בה שום דבר שגרתי.

אבל זו בדיוק השעה להיזכר בדבריו הברורים של הרבי "בשעת צרה ליעקב – מעיקרי הצלת כל עם ישראל הוא חינוך ילדי וילדות ישראל ברוח התורה והיהדות, והשרשת תקוות הגאולה ואל יאוש ח"ו בלבותיהם".

זו לא רק אמירה אמונית – זו חלק מתפיסת אסטרטגיה של הנהגה. הרבי קורא לנו לחזק את הילדים לא רק מול המציאות, אלא מעליה: להעניק להם תודעה של ביטחון, של שליחות, של שייכות – ולחנך אותם להאמין בטוב, גם כשהוא עוד לא נראה לעין.

וכשזו נקודת המוצא, אפשר לגשת גם לפן הרגשי והמעשי של החינוך. כי הילדים מגיבים למציאות בדרכים שונות: יש מי שנכנס פנימה, שותק, נחלש. ויש מי שעושה בדיוק להפך – מתפרץ, משתולל, בודק גבולות.

אבל בשני המקרים – הילד מבקש דבר אחד: שיראו אותו. באמת.

כיועץ חינוכי, אני שומע מהורים של ילדים שלא מצליחים "להחזיר את עצמם לשגרה", אבל כשמסתכלים לעומק – הם לא צריכים רק חזרה לשגרה, אלא בניית עוגן. הם זקוקים למבוגר שיזהה את הצורך שמתחת להתנהגות.

לא עוד גערה, לא עוד שיחה על "מה מותר ומה אסור" – אלא רגע של קשר.

להתבונן בילד ולומר לעצמנו: "מה הוא מנסה להגיד לי עכשיו?"

התגובה הנכונה לא תגיע מהבטן – אלא מהלב. לב שמבין שהילד לא מתנגד לנו – הוא מחפש אותנו.

ולכן, דווקא עכשיו, כדאי לבנות עבורו מסלול פשוט וממוקד של חוויות הצלחה קטנות: לקום בזמן סביר, לגשת לתפילה לפי רמת גילו, לאכול בצורה נעימה, להיות שותף בעשייה בעזרה בבית, לסיים את היום בשעה ברורה. לא כדי לדרוש – אלא כדי להחזיר לו תחושת שליטה.

ובתוך זה, חשוב שנשזור לו גם חיזוק ערכי: "הקב"ה בחר בך, ויש לך תפקיד מיוחד. גם כשקשה לך, בזה שאתה מתאמץ, עוזר, מתפלל, מתקדם – אתה עושה שינוי ונחת לקב"ה ושותף אמיתי בהבאת הגאולה".

האמירה הזו ובדומה לה, כשהיא נאמרת מתוך לב רגוע ואמונה פנימית – יוצרת תודעה.

הילד מתחיל לראות את עצמו לא דרך עינינו – אלא דרך עיניים פנימיות.

לא כבעיה שצריך לתקן – אלא כנשמה שצריך לגלות.

וזה, אולי, הסוד של התקופה הזו: לא רק "לשרוד אותה", אלא לצאת ממנה עם ילד שיודע – שגם בזמנים הכי סוערים, יש לו מקום, יש לו ערך, ויש לו שליחות.

טיפ מקצועי לסיום:

כשהילד משתולל – אל תמהרו להגיב להתנהגות.

וכשהוא שותק – אל תמהרו למלא את השקט.

במקום זה, שימו לב מה הוא מבקש: חיבוק? עוגן? מילה טובה?

אמרו לו: "אני רואה שלא פשוט לך. זה בסדר. אנחנו איתך. אתה חשוב. אתה מסוגל. וה' תמיד איתך".

המסר הזה ילווה אותנו הרבה אחרי שהשגרה תחזור – גם לחיים עצמם.