שלב חדש בגאולה – כיצד זה צריך להתבטא בפועל?

לא סוד הוא שאנו בדור הגאולה, הרבי מלך המשיח הכריז זאת כבר לפני עשרות שנים, ועם הזמן הדבר חילחל בכל שכבות העם.

אם בימי מלחמת המפרץ הייתה פאניקה, היום יש תחושת שמחה וביטחון.

אבל גם אחרי הניצחון במלחמת ששת הימים, הייתה אופטימיות מזהירה, אבל אז קראו לזה "אופוריה". תחושת שכרון, תהילה, "כוחי ועוצם ידי" מילאה את החלל הארצי-ישראלי.

היום אנו במצב שונה לחלוטין. עדיין יש אוירה כאובה של אחינו החטופים, עדיין ברור לנו שאנחנו לא כל-יכולים. אמנם ברור לנו שה' איתנו עזר עוזר ויעזור לנו להתגבר על כל המכשולים.

כך נוצרה מציאות שמצד אחד אנו שמחים ובוטחים בה', ומצד שני אין אופוריה וניפוח הגאווה מהסוג של "כוחי ועוצם ידי". וזוהי דרך המלך: הידיים ידי עשו – אוחזות בנשק ומכות שוק על ירך את אוייבינו, אבל הקול קול יעקב – כולנו זוכרים (כולל ראש הממשלה הי"ו) כי ה' הוא הנותן לנו כח לעשות חיל.

וזה בדיוק גאולה. יש גולה (חיים סתמיים על פני הגלובוס, עסקים, מלחמות וכו' וכו') ויש אל"ף (הקב"ה אלופו של עולם), כאשר מכניסים את האל"ף בתוך מרחבי החיים זה השלב הראשון בג{א}ולה.

גם במלחמת ששת הימים הייתה התעוררות עצומה בעם, אבל היא היתה להבה אדירה שהגיעה במהירות ודעכה כמו שהגיעה. את הר הבית מסרו המדינאים לווקף בקול דממה דקה של העם היושב בציון… וכדי ביזיון וקצף.

כיום, המלחמה אורכת כבר למעלה מ-600 ימים, וזה זמן מספיק בריא להתבשל באמונה, להבין ולהפנים את הלקחים הנדרשים.

ואכן במשך השנה עם ישראל התחיל לשיר שירי אמונה וביטחון, השיא שלהם היה בשיר: ה' יתברך תמיד אוהב אותי – ותמיד יהיה לי רק טוב – ויהיה לי עוד יותר טוב. ראש הממשלה הניח תפילין בפומבי, חיילים עוטי שכפ"ציצית זה דבר שבשגרה.

אמונה. ביטחון. אמונה ושוב ביטחון.

תוצאה נוספת יש בכל המהלכים הללו, והם מסמנים תחילתו של שלב נוסף בגאולת ישראל.

אחד המאפיינים העיקריים ששמרו על עמנו הקטן לאורך שנות הגלות, זה הבדלנות. היהודי נבדל ושונה מכל סביבתו, וזה מה ששמר עליו לבל ייטמע ויתבולל בין העמים.

אבל הנה הגענו לארץ ישראל, והתרבות הבדלנית עלתה איתנו ארצה, זה חרדי וזה דתי, זה חילוני וזה מסורתי. וזה רק התחלה, זה מרוקאי וזה תימני, וזה מכריז כל יום שלא עשני אשכנזי. ואנחנו עדיין רק באמצע, זה ציוני דתי וזה יהודי לאומי וזה רוצה להיות אשכנזי, זה ליטאי אשכנזי זה ליטאי משתכנז וזה ספרדי משוכנז זה חסיד ויז'ניץ וזה פרסי עירקי רוסי תימני…

הבדלנות שהייתה חבל הצלתנו בגלות, היא היא חבל החנק שנתקעת לנו בגלגלים ותוקעת אותנו בשלבי הגאולה, ומפריעה לנו להתאחד עם כלל האומה ולהתקדם לקראת בית המקדש.

נדמה לי, שיותר ממה שהניסים בימים אלו עוזרים ליהודי תל-אביב להתחזק באמונה, יותר מזה הפעולות הצבאיות של ימים אלו עוזרים ליהודים הבני-ברקים והירושלמים להתחזק בהכרה של האומה, עם אחד אנחנו. עם אחד שה' הוא אלוקיו. זה בצבא וזה בישיבה, זה אוחז ב"קול יעקב" וזה תופס ב"ידי עשו" ורק ככה, כאשר כולנו מתאחדים, כאשר "רואה כל אחד מעלת חברו", רק ככה אנו מקבלים את ברכת יצחק.

כן כן, רק ככה.

הקול קול "יעקב" וידיים ידי "יעקב", זה לא מתכון לברכה, אדרבה: יעקב חשש ואמר לאמו, רבקה "אוּלַי יְמֻשֵּׁנִי אָבִי וְהָיִיתִי בְעֵינָיו כִּמְתַעְתֵּעַ וְהֵבֵאתִי עָלַי קְלָלָה וְלֹא בְרָכָה". בדיוק לשם כך עטפה רבקה את ידי יעקב בעורות גדיי עיזים, והלבישה אותו בבגדי עשו.

נשים לב שגם מהצד השני, הידיים ידי "עשו" והקול קול "עשו", גם זה לא עבד במבחן המציאות, כל הגיבורים הגדולים שדיברו גבוהה גבוהה נפלו שדודים לרגלי ישרולי'ק הקטן.

את הברכה קיבל רק יעקב ודווקא כאשר הוא בלבוש עשו, כאשר שתי הכוחות שלובים יחד.

לעתיד לבוא – אומרת הגמרא (שבת פט:) – יאמרו ליצחק "כי אתה אבינו". ואכן, בעת הזו כאשר כולנו עומדים יחד, כעת ממש "יצחק הוא אבינו" ומקבלים אנו את הברכה "ויתן לך".

אחד מיעודי הגאולה "וְהֶחֱרִים ה' אֵת לְשׁוֹן יָם מִצְרַיִם וְהֵנִיף יָדוֹ עַל הַנָּהָר בַּעְיָם רוּחוֹ וְהִכָּהוּ לְשִׁבְעָה נְחָלִים וְהִדְרִיךְ בַּנְּעָלִים".

הנהר זהו נהר פרת, וה' יבקע אותו לשבעה. אינני יודע לפרש את כל הפסוק, מה זה "שִׁבְעָה נְחָלִים" ומה זה "וְהִדְרִיךְ בַּנְּעָלִים", אבל בוודאות אנו יודעים שאיראן הפרסית היא מעבר לנהר הפרת. מי יודע אם אנו לא בעיצומה של התגשמות הנבואה?

ומה למעשה?

בגלל שנאת חינם, נחרב המקדש.

כעת כאשר אנו מאוחדים, באהבת חינם ייבנה המקדש.

מי יודע היכן לבנות את המזבח? איפה בדיוק קדה"ק? אכן אלו שאלות קשות מנשוא. אצל דוד המלך, שמואל הנביא הראה לו ולימד אותו היכן לבנות את בית המקדש הראשון, וכך גם בבית שני הרמב"ם (הל' בית הבחירה) כותב שכאשר עלו מן הגולה (גלות בבל) היו שלושה נביאים שעלו איתם ואחד העיד על מקום המזבח.

ואנו מה? אם אמנם אין כרגע מי שיעיד לנו על המקום המדוייק, אבל לפחות יכולים אנו לפנות השטח לקראת המקדש. לגרש את הווקף, ולהכריז "הר הבית בידינו -לקראת מקדשנו". להראות לקב"ה שכל מגמתנו וחפצנו זה "לעלות ליראות ולהשתחוות". "רצוננו לראות את מלכנו – בהר מקדשנו".

יש מחלוקת האם בית שלישי ייבנה ע"י משיח (כך פסק הרמב"ם) או יירד בנוי מן השמים (זוהר רש"י ותוס'). הרבי מליובאוויטש מלך המשיח תיווך והסביר ששתי הדעות יתקיימו הלכה למעשה, ובזה כמה אפשרויות: א. אנחנו נבנה חלקים גלויים וברורים וה' ייבנה חלקים נסתרים ומסובכים. ב. אנחנו נלמד ההלכות ובזה נמשיך את המקדש משמים, ומעלה עלינו כאילו אנחנו בנינו. ג. ה' יוריד מקדש משמים, ואנו נעמיד את הדלתות שטבעו בארץ (ככתוב "טבעו בארץ שעריה"). ד. אנחנו נבנה את המקדש כולו, וה' ילביש על המקדש שלנו מקדש של אש שמיימי ורוחני.

חשבתי לתומי, אם אנו נפנה את מקום המקדש מהטומאה האיסלאמית שהשכינו שם בני בליעל, גם זה יהיה עשייה נהדרת שלנו כהכנה לקראת המקדש השלישי שיירד בלהבות מן השמים.

במהלך היירוטים של מלחמה זו ראינו כולנו (אם לא בלייב, לפחות דרך המסכים) גיצי אש מתעופפים בשמים, ואני חשבתי לעצמי, שמא גיצי אש הללו, הם הם הגיצים המבשרים את בוא המקדש השלישי הבנוי באש מן השמים כאמור בתפילת נחם "כִּי אַתָּה ה' בָּאֵשׁ הִצַּתָּהּ, וּבָאֵשׁ אַתָּה עָתִיד לִבְנוֹתָהּ.

כָּאָמוּר: "וַאֲנִי אֶהְיֶה לָּהּ נְאֻם ה' חוֹמַת אֵשׁ סָבִיב וּלְכָבוֹד אֶהְיֶה בְּתוֹכָהּ".

במהרה בימינו ממ"ש.