הוא הוא מלך המשיח • מאחורי קריאת לאלתר לגאולה

הרב מנחם מענדל ששון, מגזין 'בית משיח'

ערפל של מסתורין ונצירת פה עברו במהלך ההיסטוריה היהודית על זהותו הברורה של מלך המשיח. גם בתוך ליובאוויטש ש"אליהם נמסר סוד המשיח", ההצבעה על זהותו של הגואל האחרון נותרה עמומה וחסרת חשיבות, ביחס למשאבים הרבים וכוחות הנפש המאומצים שהושקעו במהותו של מלך המשיח ופחות בזהותו האקטואלית. 

אך מפעם לפעם בהזדמנויות שונות של רגעי אור, פרס הרבי לחסידים הרעבים את לחמם וחשף את זרוע קדשו בעת דברו אודות חשיבות ההצבעה הספציפית על זהות מלך המשיח, עוד שנים רבות קודם החשיפה המלאה בנושא זה בשנות הנפלאות, שבהם הדיבור והפרסום בתחום זה הפכו לחלק אינטגרלי מחיי החסידים. 

אחת מההזדמנויות הללו ארעה בהתוועדות שבת זו, פרשת נשא, בשנת תש"כ. ביומנים מתואר, שהיה ניכר על הרבי במהלך ההתוועדות התרוממות רוח גדולה ויוצאת מהכלל, וכבר בתחילת ההתוועדות הונח על השולחן הנושא 'הבוער' שאיננו אוכל מני אז ועד היום… 

דער איז דער

נקודת הליבה של תחילת ההתוועדות נסובה סביב חשיבות ידיעת זהותו של נשיא הדור בכלל, לדעת מיהו הנשיא וראש בני ישראל בכל דור ודור ולא להסתפק רק בידיעה הכללית שיש רבי בעולם אלא להצביע ברורות על אישיותו; במסווה איתן זה 'המשיך' הרבי בטבעיות לשלב הבא – וגילה שעל אותו מסלול עומדת גם החשיבות בידיעת זהותו כמלך המשיח.

הכל מתחיל בסיפור זעיר אודות ראשית דרכו של אדמו"ר הזקן, שבאחת ההתוועדויות של עדת קודשו בצילו עוד בחיי הרב המגיד, דיבר אודות חשיבות האמונה והידיעה שהרב המגיד דווקא הוא הרבי. הדברים עוגנו היטב על פי דברי הפסוק "וגם בך יאמינו לעולם", בהם הבטיח הקב"ה למשה שעם ישראל יאמין בנבואת משה רבינו; 

ודייק זאת אדמו"ר הזקן – שההבטחה הייתה נצרכת לא בגלל שבני ישראל לא האמינו בעניין 'הנבואה' בכלל, אלא בעקבות כך שנוצרו ספקות בנוגע לאישיות 'הנביא' הספציפי, האם אכן משה רבינו הוא הוא נביא ה'? ועל ספק זה שהתעורר בקרב העם הבטיח הקב"ה למשה: "וגם בך – במשה – יאמינו לעולם". 

וסיים רבינו הזקן את הדברים באומרו: "כולם מאמינים שישנו "רבי", אך צריך לידע, שהרבי היה הבעל שם טוב, ובדור זה הרבי הוא המגיד". 

במהלך השיחה, למד הרבי מלך המשיח מסיפור זה את ההוראה הפשוטה: "כאשר נשאלת השאלה מי הוא [הרבי], ואין על מי לתלות, הרי המענה הפשוט – ש"הוא הוא" ("דער איז דער"): תחילה – הבעל שם טוב, ואחר כך המגיד, רבינו הזקן וכו', עד כ"ק מו"ח אדמו"ר". 

לאלתר לחשיפת הגואל

על פניו נקודת הדברים נאמרה דיו. הרבי בהתוועדות חינך את החסידים על הגישה השמרנית המוקפדת אודות חשיבות ההצבעה על אישיותו של נשיא הדור, ובכך היה ניתן 'לסיים' כביכול את הנושא. אך הרבי המשיך בהמשך ישיר ובחדא-מחתא לבאר על אותו 'תדר' את ההצבעה אודות זהותו הברורה של משיח:

"כאשר כ"ק מו"ח אדמו"ר פירסם את ה"קול קורא" בנוגע "לאלתר לתשובה לאלתר לגאולה" – הפיצו חסידים את ה"קול קורא", והוסיפו ש"הוא הוא"… וכאשר מישהו בא בטענה אל א' מאדמו"רי פולין, באמרו, היתכן, כיצד מניחים לחסידים לפרסם את ה"קול קורא'ס" ועוד בהוספה הנ"ל?!… השיב לו האדמו"ר הנ"ל: הבה נתבונן: הרי מאמינים אנו ומחכים "בכל יום שיבוא" . . כך, שמשיח ישנו. וכיון שכן, הרי כאשר הנך יודע שאינך משיח, וגם אני יודע שאינני, ומישהו חייב להיות – מה אכפת לך שהוא הוא!".

אם נרצה להבין את עומק החידוש העצום בדברי הרבי המופלאים כאן, 'נתעלם' לרגע מהסיפור על דברי האדמו"ר שהושחל כאן בשיחה, ונתמקד עם זרקורי אור עוצמתיים על עצם מילות הרבי 'הקיצוניות' שנאמרו כמובנים מאליהם: הרבי אומר בטבעיות, ללא היסוס ובקשת התנצלות, שהחסידים פרסמו את קריאת הרבי הריי"צ עם נתינת כתובת מדוייקת לגואל אותה הגאולה – הרבי הריי"צ, שהוא הוא המלך המשיח!

הרבי לא מסתייג, ולא מציב תמרורי הבהרה, ויותר מכך – מעודד ומכוון לתנועה ההתקשרותית הזו שבדרכה מצביעים החסידים על הרבי שהוא הוא המלך המשיח, גם כאשר השאלה שנשאלת היא מחוץ לכרם חב"ד. הרי דברי הרבי הללו נאמרו 'על רקע' הדברים שהתבארו בארוכה בשיחה, ושם ניתח הרבי בפרוטרוט שהתנועה הנכונה היא הצבעה על הזהות של הנשיא, וכהמשך לכך הצבעה על זהותו של מלך המשיח!

בכך מדריכנו הרבי בדרך ישרה, ומעניק לנו רמזים עבים דיו, שהמסלול הנכון הוא אותו מסלול של אותם חסידים שהצביעו על הרבי הריי"צ כמלך המשיח, ובראשם – החסיד ר' אברהם פאריז ע"ה, שהוא הוא מאותם חסידים המוזכרים בשיחה שפרסמו זאת, שכיתת את רגליו במקומות רבים ופרסם לצד הקול קורא והמדבקות של 'לאלתר לגאולה' – שהרבי הריי"צ הוא הוא מלך המשיח [וכפי שהעיד נכדו ר' יוסי פאריז, שהקאך שלו בזהות המשיח נבע מכך שהרמ"ש – הרבי מלך המשיח – עצמו עורר ודיבר עמו על כך פעמים רבות, ודי למבין].

*

שיחה זו היא צוהר לנושא פרסום זהותו של משיח, אך כיום בעומדנו לאחר התגלות הרבי מלך המשיח קבל עם ועדה בה עודד הרבי שוב ושוב את קבלת מלכותו כמלך המשיח וההכרזה לעיני העולם כולו של "יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד", מובן שהתקדמנו להילוך גבוה יותר: 

לא רק (א) שלא אכפת לנו מלומר שזה הוא מפני שהוא המועמד האולטמטיבי (כדברי אותו האדמו"ר בשיחה), ולא רק (ב) כאשר "נשאלת השאלה מי הוא" אז נחשוף ונגלה לשואל את הסוד הכמוס שהוא מלך המשיח (כפי המובן ממהלך השיחה המדוברת), אלא (ג) מלכתחילה נצא ונכריז לעולם כולו שיש מלך המשיח בישראל כפי הכוונת הרבי כאן אודות הנהגת החסידים על הרבי הריי"צ ועידודי הרבי הברורים בשנות הנפלאות. 

מראים באצבע ואומרים – זה! זהו זה!