הסוד להבערת המדורות – כך תעשו זאת נכון

הרב יהודה גינזבורג, שליח הרבי בחיפה

ביום ראשון האחרון הוא כבר לא הגיע לבית הכנסת.

ישראל, שאשתו נפטרה עליו לעת זקנתו – הגיע בחודש האחרון לבית הכנסת. כמעט לראשונה בחייו הוא התעטף בטלית, הניח תפילין ואמר קדיש.

אבל בשישי האחרון הוא עלה עם בני משפחתו ל'שלושים', וביום ראשון כשלא הגיע לבית הכנסת, חשבתי שכמו כולם גם הוא נעלם.

אבל בשלישי בבוקר הוא הגיע, התנצל על החיסור וביקש שוב להתעטף בטלית, להניח את התפילין ולומר קדיש. אחרי התפילה.

הוא סיפר שהוא 'לא דתי' אבל השעה הזו בבית הכנסת נותנת לו משמעות לחיים ולכן הוא ממשיך להגיע.

*

הערב ומחר נחגוג את ההילולא של רבי שמעון בר יוחאי, מחבר ספר הזוהר. כחצי מיליון בני אדם יעלו למירון, וההשקעה של חודשים ארוכים בהכנת ההילולא שם ובמקומות אחרים בארץ מעלה שוב ושוב את השאלה – מהו סודו של רבי שמעון בר יוחאי.

ומה נעשה עם סודות התורה אם איננו יודעים לפתוח את הזוהר ולקרוא בו?

*

ב'פרשה החסידית' על פרשתנו 'אמור' מבאר אדמו"ר הזקן את הפסוק בפרשה 'ולא תחללו את שם קדשי… ונקדשתי בתוך בני ישראל',  על פי החסידות והסוד – מאמר מרתק במיוחד שאם יש לכם כמה שעות, שווה ללמוד אותו מתחילה ועד סוף.

כמה פעמים ביום אנו מקיימים את המצווה ומקדשים אותו יתברך בבית הכנסת, בקדיש, ובקדושה באמירת 'קדוש קדוש קדוש ה' צבאות'.

מה אנו עושים באמירה הזו, ומדוע אומרים אותה שלוש פעמים?

במדרש נאמר שישנם שלוש כיתות של מלאכים, הראשונה אומרת 'קדוש', השנייה 'קדוש קדוש' והשלישית 'קדוש קדוש קדוש',  שגם זה בכלל לא ברור, מי הם ומה הם עושים.

בתור הקדמה, מבאר הרבי כי ישנם שני סוגי המשכות והשפעות מלמעלה, האחת נקראת 'ממלא כל עלמין' והשנייה 'סובב כל עלמין'.

בדיוק כמו שבגוף יש חלוקה לראש, גוף ורגל – מבחינת החיות הגדולה של הנפש שנמצאת בראש לעומת הגוף ועוד יותר לעומת הרגל, כך גם השפע האלוקי היורד לעולם ונקרא 'שכינה' או 'זיו השכינה' מתלבש בעולמות הרוחניים והגשמיים בהתחלקות – ובכללות הוא החילוק שבין גן העדן העליון (הנמשל ל'ראש'),

גן העדן התחתון (הנמשל ל'גוף') והעולם הזה שנקרא 'ארץ' (שנמשל ל'רגל', לדרגה הנמוכה).

ועל זה אומר המדרש 'מה הנפש ממלאה את הגוף, כך הקדוש ברוך הוא ממלא את העולם'.

ביחד עם זה, ישנה דרגה גבוהה עוד יותר בנפש, שבה אין חלוקה בין האיברים, וכל איבר מקבל חיות בשווה מהנפש. זו ההגדרה 'חי', שחלה על כל החלקים בגוף.

בדיוק כך הוא בעולם, שיש אור אלוקי גבוה יותר שנקרא 'סובב כל עלמין' בו הקב"ה מעל כל העולם, וכל העולמות נחשבים בשווה אצלו יתברך.

קדוש פירושו נבדל, וכשמדברים על הקב"ה כפי שהוא נבדל מהעולם, כלומר הדרגה של 'סובב כל עלמין' אנחנו קוראים לו 'קדוש'. לעומת זאת כשמדברים עליו כפי שהוא נמשך אל ובתוך העולם, הוא נקרא 'ברוך' (מלשון נברך ונמשך). לכן בדרך כלל התואר על הבורא הוא 'הקדוש ברוך הוא', שהוא גם קדוש וגם נמשך, כפי שהסברנו קודם.

השלב הראשון אצל המלאכים, הוא הכיתה הראשונה שאומרת 'קדוש'. אלו המלאכים שכל רצונם להתבטל מדרגתם ולהתעלות ממעל, לקדושה הגבוהה.

השלב השני או הדרגה השנייה היא הכיתה שאומרת 'קדוש קדוש', כלומר נכון אמנם שה' הוא קדוש אבל הצורך הוא להמשיך אותו יתברך למטה, לכל דרגה ודרגה.

ואילו הכיתה השלישית האומרת 'קדוש קדוש קדוש' מדברת על הדרגה הגבוהה ביותר, אולי אף בלי המילה 'דרגה' ששם המעלה והמטה, הסובב והממלא הם כולם חלק ממנו כפי שהוא בעצמו, כפי שקורים אותו 'השם'.

אותו דבר הוא אצלנו. השלב הראשון באהבת ה' הוא "בכל לבבך". הרצון של כל אחד והאהבה לבורא העולם שמביאה אותנו לרצון 'להתכלות' ולהתעלות מהעולם.

זהו הניצוץ של כל יהודי שמתעורר לפעמים, אם זה ביום כיפור או במדורת ל"ג בעומר בה נדלק הניצוץ. התפקיד הוא לא רק להדליק את הניצוץ אלא גם להבעיר אותו, שהאהבה אל הבורא תבער במלוא העוצמה.

לרצות את האמת האמיתית, לא רק את העולם הגשמי והחומרי כי אם בעיקר את האין-סוף.

אבל אחר כך השלב השני הוא 'בכל נפשך' ופירושו שצריך לאהוב את הקב"ה לא רק ב'לצאת מעצמנו' אלא אדרבה להמשיך את האהבה ואת הקדושה לחיי היום יום.

השלב השלישי הוא 'בכל מאודך', חיבור אמיתי אל האין-סוף שמתבטא דווקא בדברים הגשמיים, לימוד התורה וקיום המצוות שעל ידם ממשיכים את האין סוף

ואת הקדושה העצמותית גם לדברים הנמוכים כאן למטה.

לכן בהמשך הפרשה אנחנו אומרים 'ודברת בם בשבתך בביתך…' שתכלית האהבה של 'בכל מאודך' היא בלימוד התורה, ומיד לאחר מכן 'וקשרתם לאות.. וכתבתם על מזוזות ביתך' בקיום המצוות, שגם על ידי המצוות ממשיכים את השכינה כאן למטה.

אם כן, האהבה הגדולה באמת אל הבורא איננה רק ברצון להתנתק מהעולם, כי אם להיפך (כפי המשל הידוע שאם הדייג אוהב דגים, למה הוא דג והורג אותם?),

לעשות את רצונו ולקיים את המעשים הטובים כאן למטה זוהי המצווה שנצטווינו 'ונקדשתי בתוך בני ישראל', יש לקדש את שמו יתברך דווקא בעולם הזה ובדברים הנמוכים ביותר,

ואז מגלים את האמת האמיתית, שהכל הוא מהבורא ובשביל הבורא.

*

זה מה שגילה רבי שמעון בר יוחאי בספר הזוהר, שכל יהודי בכל מצב שהוא – הוא קדוש ויכול להמשיך את הקדושה אליו.

שכל מעשה טוב הוא המשכת האין סוף כאן למטה, וממילא זה מביא יהודי להיות בשמחה תמיד על כך שהאין סוף, הבורא יתברך, מאפשר לו להיות בעולם הזה ולהתחבר אל האין סוף.

בר יוחאי נמשחת אשריך, שמן ששון מחבריך!

שנזכה לקדש את שמו יתברך לא (רק) ביציאה מהעולם, בהדלקת והבערת המדורות הגשמיות והניצוץ שבכל יהודי ויהודי,

אלא להמשיך את הקדיש ואת הקדושה למצוות מעשיות בחיי היום יום, שיביאו עוד היום את הגאולה השלימה וביאת הרבי מלך המשיח, בקרוב ממש!

ל"ג בעומר שמח ושבת שלום.