דם יהודי אינו הפקר: כשאם בהריון מתקדם נרצחת • יוסי סולומון

יוסי סולומון, חב"ד אינפו

ביום רגיל, עם ישראל אמור להיות מסוגל לנסוע בכביש מבלי לחשוש לכדורים חודרי שמשות. ביום רגיל, אישה יהודייה בהריון מתקדם אמורה להרגיש ביטחון, שמחה והכנה לקראת חיים חדשים. אבל זה כבר מזמן לא יום רגיל.

הלילה נרצחה בפיגוע ירי אישה יהודייה בירי אכזרי שקטע באחת את חייה בזמן שהיא בדרכה לחדר לידה.

לא "תקרית", לא "אירוע ביטחוני" ולא "נסיבות לא ברורות". פיגוע. טבח. שנאה טהורה.

אבל הזעזוע הציבורי נשאר חיוור. השיח התקשורתי – חפוז. והפוליטיקאים? חלקם שלחו ציוץ מהיר, המשיכו הלאה, והתכנסו לדיון נוסף על כיסא, תקציב או חסינות.

התרגלנו.

התרגלנו לרצח יהודים בכבישים, התרגלנו לכותרות על אם שנטבחה לעיני ילדיה, על אב שנרצח בכניסה ליישובו, ועל תינוקות שלא הספיקו לבכות את בכיים הראשון.

אבל אסור להתרגל. כי ביום שבו נתרגל לרצח אֵם ותינוקה ברחוב, ביום שבו נדבר על כך באותו טון שבו מדווחים על פקק בנתיבי איילון – זה היום שבו איבדנו את צלם אנוש.

יש כאן שאלה נוקבת – לא רק כלפי האויב, אלא כלפינו: האם חיינו שווים באמת בעינינו? האם דם יהודי זועק מגרש הדמים של ההיסטוריה, או שהוא שופך את עצמו שוב ושוב לחול, ואנחנו עומדים מנגד?

מי שעוצם עיניים כשיורים על אב שבדרכו חזרה לביתו, יקבל ירי על אם שבדרכה לחדר לידה, ומי שעוצם עיניים כשיורים על אם שבדרכה לחדר לידה, עשוי להתעורר לרסיסים בבוקרו של חג.

מי שמגבה יד קלה על יהודים, עשוי חלילה לקבל טבח נוסף – כמו בשמחת תורה, רק שהפעם זה עלול לקרות בשומרון, בבנימין או במרכז הארץ וממספר חזיתות במקביל.

במדינה נורמלית, רצח כזה היה גורם לרעידת אדמה. אצלנו? הרפיית כתפיים. "המצב מורכב".

כמה עוד אימהות צריכות להישחט בדרכן ללדת? כמה עוד תינוקות צריכים לגדול בלי אמא כדי שתודו שיש כאן אויב? אויב שצמא לדם יהודי, לא ל"שטחים" ולא ל"זכויות", אלא לטבוח בנו.

הגיע הזמן לזעוק ולדרוש ביטחון לעם היהודי בארצו הקדושה.

דם יהודי זועק מהאדמה.