להקשיב יותר • הרב שניאור זלמן שניאורסאהן

מאת הרב שניאור זלמן שניאורסאהן, שליח הרבי ברובנא, אוקראינה, מאמן ומטפל בכיר בשיטת ITT

אין מצב שאכנס עם רכב לסמטאות מאה שערים. אבל לא הכל לפי התכניות.

בוקר יום בהיר אני מנסה לנווט בכביש צר, פקק של 2 המכוניות שלפני מעיד שכמוני רבים ימנעו מכניסה לסימטאות אלו.

בעודי מגביה מעט את עצמי כדי לצפות מעבר לעיקול שלט הזועק "נמות ולא נתגייס" נתקע בשמשה הקדמית של הרכב.

בחור צעיר עם זיפי זקן של ספירת העומר. מיוזע, פנים נלהבות, בעודו מנסה לשוות לשלט המחאה מאפיינים של דגל. בעוד הוא עצמו מתנועע כבתפילת עמידה ישיבתית.

נחלצתי מהפקקון, מבט חטוף לצד שמאל גיליתי אני ואשתי שבמזל גדול מעטים נענו לקריאת המחאה מול שערי לשכת הגיוס ברחוב רש"י בירושלים. כך שהחוויה הייתה במידה ובמשורה.

שלוש שעות מאוחר יותר ישבנו בשוק מאה שערים, בחנות לממכר פאלאפל. על המקום קיבלנו המלצה של זוג צעיר נחמד שטיילו להנאתם.

אנחנו כבר מחזיקים את הברכון אחרי שסעדנו את ליבנו, בלי קשר לעיצוב הססגוני של המקום והניקיון, הטעם היה משובח.

אני שואל את אשתי "את מזהה את הבחור?"

צמוד לוויטרינה של כדורי הפלאפל עמד בפנים זורחות בחור בעל דמיון רב למפגין מרחוב רש"י. חסר היה לו מקל המטאטא עם השלט הצועק.

לצידו עמד בחור מבוגר ספק אברך. ענוד חליפה מסודרת, חולצה בתוך המכנסיים, הסדר היה מנוגד לניקיון הבגדים. כובע מונח על ראשו אך בגודלו כפול ממידתו.

בשונה מהמבוגר – הצעיר חליפתו הייתה כמו מרושלת, החולצה מחוץ למכנסיים. סדר לא היה, אבל כן היה נקי.

שמתי לב למראה בנוסף לפרטים רבים אחרים. אבל צוות הלוחמים נראה היה שלא מפריע לו הלבוש.

הצעיר סיפר למבוגר על המכות שהוא קיבל בניידת בה היה עצור במשך כשעתיים עד שהצליח לברוח. הוא מספר כולו סיפוק בעוד המבוגר נמוך הקומה מביט עליו בהערצה.

המראה הזכיר את הפסוק "בכל אדם מתקנא חוץ מבנו ותלמידו". הערצה, פירגון – מלא מלא.

באותו רגע הצעיר קיבל את מנת הפלאפל המשודרגת מבעל המקום. את התשלום ביקש הדמות המבוגרת לעשות.

הוא שואל את הצעיר – "אולי תרצה עוד משהו?"

את השטר המזומן הוא העביר כאילו היה זה פדיון נפש בדחילו ורחימו. ואולי רק דמיינתי – אני.

בפרשת תזריע – מצורע שקראנו השבת התורה מספרת לנו על הציווי "בדד ישב מחוץ למחנה".

בדידות היא אם כל חטאת, כולם אומרים שמה שצריך זה רק להקשיב לו ואז הוא לא יהיה בודד.

בסמטה בשוק במאה שערים ראיתי הקשבה מה היא. ראיתי את העיניים המעריצות של הבחור הנמוך (כנראה איש סמכות במפלגה). ראיתי את הזיק בעיניים, את האושר, הפנים הזורחות מן הילה סביבו כשסיפר על המכות.

ועוד יותר שהוא סיפר וסיפר ואף אחד לא היה צריך לעודד אותו. מספיק היה המבט, העמידה בתנועה – "כולי שלך וכולך שלי"

את מנת הפלאפל הוא קיבל בתחושה שהתורם קיבל את הזכות לממן את מנת הקרב.

האם חוויתם הקשבה מעין זו?

האם הקשבתם להכי קרובים לכם עד שפניהם זרחו יחד עם שלכם?

תדעו שבטבע האדם "אעשה לו עזר כנגדו" – שם גם נבראה ההקשבה. יש לכם את זה, וכמו כל דבר ככל שתתאמנו תקשיבו יותר – גם לעצמכם.

אם בפנים עמוק אתם מרגישים חסימה בהקשבה – אל תדאגו, אתם לא לבד.