ילדי-הגן של הרבי

משיח פרידמן, בית משיח

1

גן חב"ד בחולון. ימי ההכנה לי' שבט תשכ"ה. הגננת רחל זמיר מכנסת את הילדים ל"ריכוז" היומי, בו היא מספרת להם על היום הגדול והקדוש אליו אנו מתקרבים בו שקעה שמשו של הרבי הריי"צ וזרחה שמשו של הרבי שליט"א. במעמד כל ילדי-הגן היא כותבת 'פדיון נפש' אל הרבי, מקריאה אותו באוזניהם הקטנטנות וחותמת ברשימת שמותיהם ושם-אמם של הילדים.

"הגננת, גם אנחנו רוצים לכתוב לרבי!…" קראו הילדים במקהלה. "אבל אנחנו לא יודעים לכתוב…" ענו כמה ילדים אחרים. כשהרגיעה הגננת את הוויכוח הקטן שפרץ בגן, התיישבו הילדים במעגל והחלו לצייר בשקידה רבה ציורים עבור הרבי, אותם צירפה הגננת למכתב הפ"נ ששלחה.

אך הילדים סירבו להירגע מחוויית ה"כתיבה לרבי" האישית שלהם. בשבועיים הבאים המשיכו הזאטוטים בפעילות נמרצת של ציור וצביעה, גזירה והדבקה – כשהם מכריזים בכל פעם "אני עושה את זה לרבי!"

התרגשותם ושמחתם של הילדים נסקה לגבהים כעבור שבועיים, אז הופתעה הגננת לקבל את מכתב התשובה, בו מביע הרבי את שמחתו מקבלת ציורי הילדים יחד עם מכתבה. "הרבי כתב לנו?!" שאלו הילדים את הגננת בהשתאות, נפעמים מיחס הכבוד והחשיבות ומתשומת הלב המיוחדת שהקדיש עבורם הרבי.

ה"ריכוזים" הבאים בגן, נסובו כמובן סביב מכתבו המיוחד של הרבי לילדי-הגן, אותו הקריאה והסבירה הגננת, מתוך חיות והתלהבות. בשיירה יצאו הילדים לחצר, התבוננו באילנות היפים והישרים, בנטיעות שהתעקמו ובסבך הקוצים והעשבים-השוטים סביב לשתיל הרך. כך המחישה להם הגננת את המשלים שהביא הרבי במכתבו אליהם – שנתלה אחר כבוד ב"פינת הקודש" בגן.

2

בואו, הצטרפו גם אתם לילדי גן חב"ד בחולון. קראו בעצמכם את המכתב המדהים ששלח להם הרבי בערב ט"ו בשבט תשכ"ה (נדפס ב'אגרות קודש – כ"ק אדמו"ר מלך המשיח שליט"א' כרך כ"ג, אגרת ח'תתקלז):

ילדים יקרים שי'

שלום וברכה!

קבלתי בשמחה את הציורים שלכם עם מכתב המורה והגננת שלכם מרת רחל שתחי' זמיר.

הציורים והמכתב הגיעו לידי לפני ההילולא (יארצייט) של כ"ק מו"ח אדמו"ר, והמענה שלי נכתב ערב ט"ו בשבט, ראש השנה לאילנות. והרי גם בציוריכם ראיתי ילדים וילדות ואילנות ופרחים. ולקשר את כל הענינים האלה, אזכיר לכם החיבה והאהבה היתרה שרחש כ"ק מו"ח הרבי לכל בני ובנות ישראל, הגדולים עם הקטנים, ובפרט הקטנים אשר דאג לחינוכם ולטובתם בכל מקום שהם, ובכל ילד וילדה ראה שתיל העתיד לגדול ולהיות עץ-פרי הדר נושא פירות טובים ונחמדים.

אמנם דבר זה תלוי ברצונם ועבודתם של הילד והילדה, והמשל לזה הוא האילן. כשנוטעים גרעין או שתיל רך, צריך לשמור עליו מעשבים רעים וכל מיני מזיקים, ולהספיק לו מים וכולי, עד אשר יגדל ויהי' לאילן נושא פירות טובים. והוא הדבר בכל ילד וילדה, אשר אמר השם יתברך על ידי נביאו שהם "נצר מטעי מעשה ידי להתפאר".

והנה הבורא יתברך נטע בתוככם נשמה קדושה, חלק אלוקה ממעל ממש, ועליכם לשמור "גרעין" אלוקי זה מעשבים רעים ומזיקים, זאת אומרת מחברים בלתי הגונים, ולהספיק לו מים חיים, ואין מים אלא תורה, תורת חיים, ומצוותי' שחיים הם לעושיהם, ואזי יתן ויחזור ויתן לכם השם יתברך ברכתו שתצליחו להיות "אילנות" נושאי פירות טובים ומשובחים, לשמחת הוריכם ומוריכם ולגאון ולתפארת עמנו, עם בני ישראל.

בברכה להצלחה ולבשורות טובות, חתימת יד קודשו של הרבי.

3אז איך אומרים הילדים "למה רק הם קיבלו ואני לא קיבלתי?!"… ובכן, לא רק הם. לא רק ילדי גן חב"ד בחולון. כולנו – חסידי הדור השביעי, כולנו ילדי-הגן של הרבי. כולנו זכינו לגילויי "החיבה והאהבה היתרה שרחש כ"ק מו"ח הרבי לכל בני ובנות ישראל". בכולנו רואה הרבי "שתיל העתיד לגדול ולהיות עץ-פרי הדר נושא פירות טובים ונחמדים".

אנו ילדי הרבי ממש, כפי שקבע בעצמו כי "כל המלמד את בן חברו תורה מעלה עליו הכתוב כאילו ילדו, ובפרט בחסיד ורבי שהוא לא כאילו ב"כ" הדמיון, אלא ילדו ממש" (אג"ק כרך ג', עמ' תכב). רבבות היהודים שנפקדו בפרי-בטן הודות לברכתו של הרבי – חשים גם בגשמיות כפשוטו כי ילדיהם הם ילדי הרבי ממש.

66 שנים מרעיף עלינו הרבי מלך המשיח שליט"א מאהבתו וברכותיו, ברוב טובו וחסדו הגדול. 66 שנים בהם הוא מעביר לנו את החיות האלוקית המקיימת אותנו בכל רגע. 66 שנים מנהיג הרועה את צאנו בסבלנו ובמסירות ודואג לכל מחסורם בגשמיות וברוחניות. 66 שנים מצעיד אותנו הרבי לעבר מטרת-העל שנקבעה במאמר הראשון.

"באתי לגני אחותי כלה" פתח הנשיא את ה"ריכוז" הראשון לילדי-הגן של הדור השביעי. כבר שם, בנקודת המוצא – נקבעה והובהרה נקודת היעד "וזה תובעים מכל אחד ואחד מאיתנו דור השביעי, כל השביעין חביבין …העבודה – לגמור המשכת השכינה …והוא יגאלנו". הנשיא שמיום היותו בגילם של ילדי-הגן ועוד קודם לכן, התחיל להתרקם בדמיונו ציור הגאולה העתידה – התווה את יעוד הנהגתו לעבר מטרה זו.

עבורנו הקים הרבי את 'צבאות השם' בהם זקף את קומתנו בגאוות יחידה, כחיילים בצבא האור שיכריע את כוחות החושך וינצח את המערכה. לחינוכנו הקדיש הרבי שעות על גבי שעות של שיחות-קודש, חיוכים אישיים, עידודים נמרצים, חלוקות דולרים, מטבעות ומדליות – בכינוסי הילדים ב-770 במהלך השנים.  

למעננו ייסד הרבי "מבצע חינוך", "אות בספר התורה" ו"מבצע עשרת הדיברות". לגידולנו השקיע הרבי אלפי אגרות ומענות, שיחות והוראות למוסדות חב"ד בארץ ובעולם, שלהקמתם וניהולם כראוי התערב הרבי לפרטי-פרטים.

אודותינו התבטא הרבי בש"פ וישלח תשמ"א " . . הילדים שפעם היו "רכים" – אינם "רכים", ומחכים למשיח בתשוקה גדולה. ולא רק שמחכים לו, אלא גם תובעים שכבר יבוא, וצועקים ושרים את זה בשמחה גדולה". עלינו העיד הרבי בליל שמחת תורה תשנ"ב "ילדי בני ישראל הנמצאים כעת פה, שהתחנכו – בשנה שעברה ובוודאי ימשיכו בזה – באופן שכאשר מעיפים עליהם מבט רואים "משיח"…".

4

בהתוועדות השבת האחרונה, שמעתי מחמי הרה"ח יוסף יצחק פייגעלשטאק שליח ורב קהילת חב"ד בארגנטינה – על ה'יחידות' לה זכה יחד עם הוריו, בהיותו בגיל 3. "הרבי בחן את ידיעתי בפסוקים 'תורה צווה' ו'שמע ישראל' וכשזכרתי לחזור עליהם, חייך אליי הרבי בחיוך כובש, כשבת-שחוק נסוכה על פניו – ראיתי במוחש כיצד הרבי כל-כך נהנה מהפסוקים שחזרתי, הרבי ממש 'צחק' איתי למשך כמה רגעים וגם נתן לי מטבע של דולר".

"לאחר מכן, כשפנה לדבר עם הוריי, שוחח איתם הרבי בסבר פנים רציניות. עובדה זו העניקה לי את התחושה העמוקה שנחרתה בזיכרוני לעד: שהלימוד הקטן שלי, שני הפסוקים הקצרים שידעתי לחזור – שווים ונחשבים בעיני הרבי ומשמחים אותו מאד, יותר מכל הדברים ה'רציניים' עליהם שוחח עם הוריי".

הרגשת החשיבות הזו, בה נותן לנו הרבי לחוש שאנחנו שווים משהו – איננה רק זכות ומתנת-חינם, אלא בעיקר אחריות ונתינת-כח המחייבת אותנו ודורשת מאיתנו.   

לא במקרה זכינו, ילדי הדור השביעי, להיות אלו ש"הכירוהו תחילה" – בזהותו של הרבי שליט"א כמלך המשיח. החל מכינוסי צבאות ה' הראשונים בהם שרנו קמי מלכא, על היותנו "חיילי הרבי משיח צדקנו" וממשיך בהנחיית כינוסים אלו בפיו של חסיד 'משיחי' מובהק כר' יעקב יהודה העכט ע"ה שלא החמיץ אף הזדמנות להדגיש באזני הילדים כי הרבי הניצב על הבמה הוא 'משה רבינו' והוא 'מרדכי היהודי' שלנו, הוא "דעם היינטיקען רבי שמעון בר-יוחאי" והוא שיבוא ויגאלנו ויוליכנו קוממיות לארצנו הקדושה.

ופעמיים בכינוסי צבאות ה' בשנת תשנ"ג, זכינו לראות בעינינו לאיזו שירה והכרזה מצפה מאיתנו הרבי. על-דרך השלילה, באותו 'סעטאלייט חנוכה' בו הושתקה בכוח שירת 'יחי אדוננו', אז ישב מלכנו ולא הגיב כלל לאף ניגון, במשך שעה שלימה. ועל-דרך החיוב, בכינוס לילדי הקעמפים (בט"ו מנחם-אב) כאשר לא הגיב הרבי לשירת ניגון ההקפות לאביו הרלוי"צ, אך תיכף כשעברו לשירת 'יחי אדוננו' מיד החל הרבי לעודד בתנועות ראשו הק' בחוזקה.

ספיקות, פקפוקים ופשעטל'אך – אלו "מילים של מבוגרים" שאין להם מקום בעולם המושגים של ילדי-הגן, עבורם מספיקה מילה אחת מפי הנביא, תנועת עידוד אחת מידו של הרבי – כדי להכריע את מוחם וליבם לאמונה תמימה ופשוטה בה' ובמשה עבדו. ואם אתם עדיין מתקשים להאמין, הביטו עליהם, בסיומי התפילות ואחרי אמירת הפסוקים, כשזרועותיהם הקטנות מונפות אל-על ופיותיהם זועקים בקול-ניחר: יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד.

לתגובות הארות והארות: mf7709@gmail.com / 053-820-6628