אִסְפוּ לִי חֲסִידָי, כֹּרְתֵי בְרִיתִי • המעמד הגדול

הרב מני ששון, מגזין 'בית משיח'

1.

י"א ניסן בפתח, ומעבר להכנות האישיות של כל חסיד ליום הבהיר, מורגשת תכונה רבתית של כלל החסידים בארץ הקודש לקראת המעמד הגדול לכבודו של בעל יום ההולדת, ביום שלישי הקרוב בירושלים עיה"ק. 

כבר חודש ימים זועקים לוחות המודעות, הפליירים בשולחנות, העלונים בתיבות, והתזכורות בהודעות – בואו ורכשו כרטיס למעמד הגדול!

אך בין ניקיון הבית לקרצוף המכונית, בין סחיבת ארגזי היינות לקניית המצות, צפה לה במוחנו השאלה הזו שוב ושוב: למה? למה אני מגיע למעמד הגדול? מה הסיבה האמיתית שמקימה אותי מעפר גלגל החיים ומאשפות הנקיונות להושיבי עם נדיבי עמו? 

כל אחד יענה לעצמו את התשובה, וכל התשובות נכונות כל עוד התוצאה היא לקום ולבוא תמורת "שבתך בביתך", כי נקוט בידינו אותו כלל ברזל (היום יום כ"ג סיון) – "כל דבר המועיל או מביא לעבודה בפועל, הנה כל מניעה שתהיה לדבר זה . . הוא רק מתחבולותיה של נפש הבהמית".

אך כשעומדים 'סמוך ונראה' ליום ב' ניסן, בו נאמרה בשנת תשמ"ח השיחה ההיסטורית אודות הכרזת "יחי המלך", עלינו לכוון את הזרקורים לכיוונה ולקבל מתוכנה והלך רוחה מדד פנימי ועמוק יותר לסיבת הגעתנו.

ללא ספק, ההוראה המרכזית העולה משיחה מיוחדת זו היא די מספקת עבורנו: "צריכה להיות הוספה עיקרית בעניין החיים על ידי פעולת העם שמכריזים יחי המלך"; על העם להכריז "יחי המלך" ובכך להוסיף חיים וכוח למלך המשיח לבצע את שליחותו לגאול את עם ישראל!

בתקופה ההיסטורית בה אנו נמצאים, עמוק עמוק בדור הגאולה, בזמן השיא לביאת משיח צדקנו, לאחר התגלות הרבי כמלך המשיח לעיני העולם כולו, ועידודו הנמרץ להכרזת ושירת ה"יחי" כאות לקבלת מלכותו, להכרה בו כמלך המשיח, וכפעולה מצידנו להוספה והצלחה בחייו ובמטרת חייו וכינון מלכותו – הרי שהיא היא הסיבה אשר לשמה אנו מגיעים!

מעבר לכל התכנים, מעבר לכל הנאומים, מעבר לכל הסרטונים, ומעבר לכל המסרים המהותיים שיוצגו במעמד, ניצבת הנקודה העיקרית, ההכרה הכללית, וההכרזה האמיתית שמקבלת משמעות כפולה ותוקף רב במעמד אלפים מישראל – "יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד"! 

לרגע הזה אנחנו מגיעים, להכרזת ה"יחי" הרבתית הזו המביעה את אמונתנו ודביקותנו הנצחית, בה כולנו אומרים יחד: רבי, אנחנו בוחרים בך ומקבלים מלכותך כמלך המשיח! מצפים ומשתוקקים להתגלותך, ובכל רגע שנותר – ממשיכים לדבוק בבשורתך, בנבאותך, ובזהותך כמלך המשיח שיגאלנו בקרוב ממש!

2. 

בדרך הדרוש ניתן לסכם את הנקודה הבוערת הזו בפסוק אחד בתהלים (נ, ה): "אִסְפוּ לִי חֲסִידָי כֹּרְתֵי בְרִיתִי".

אמירה שכביכול נאמרת מצידו של מלך המשיח: תאספו לי את החסידים, את אותם אלו שכרתו איתי ברית נצחית שאינה ניתנת לערעור, על מנת שיבואו להצהיר באסיפה גדולה ("איספו לי חסידי") קבל עם ועדה בפומבי ובקול רעש גדול – שהם ממשיכים את הברית הזו, ואת ההכרה שלהם במלך המשיח ובמלכותו. זו כל מטרת האסיפה!

ומה מיוחד לגלות, שהפסוק הזה נדרש בצורה ברורה על נקודת האמונה במשה רבינו, גואלן של ישראל [מעבר לדרשת הפסוק הזה בגמרא (סנהדרין קי, ב) וברמב"ם (יסודי התורה, ה, ד) אודות הרוגי המלכות ומוסרי הנפש על קידוש השם – אשר בכך לכל הדעות יצאנו ידי חובה די והותר, בפרט בתקופה האחרונה]:

באבות דרבי נתן (פרק לו) שואל רבי יהושוע את רבי אליעזר על מי נאמר הפסוק הזה "אִסְפוּ לִי חֲסִידָי כֹּרְתֵי בְרִיתִי", ועונה לו רבי אליעזר: "זה משה ואהרן וכל חסידי הדור משבט לוי"…

אלו הם החסידים שנדרשים להתאסף! כל השייכים למשה ואהרון, כל בני שבט לוי, ובלשון המדרש – "כל חסידי הדור משבט לוי"; אותם אלו המאמינים, הבוטחים והדבקים, שהצליחו ומצליחים בכל רגע לעמוד בניסיון האמונה, וכל אלו החפצים להיות חלק משבט לוי, מקורבים, ידידים, כלל החסידים ומשפחות אנ"ש: 

בואו נתאסף כחסידים, ונעלה שוב על נס את העובדה שאנו "כורתי בריתי", שכרתנו ברית עם הרבי מלך המשיח על מלכותו ובשורתו ואיננו זזים ממנה אפילו כמלוא נימה; 

וכהסברו של אדמו"ר הזקן במהותה של כריתת ברית (לקוטי תורה, נצבים): "על ידי כריתת הברית תהיה אהבתם אהבה נצחית בל תמוט עולם ועד ולא יפרידם שום מניעה מבית ומחוץ . . לפי שבאו בברית והתקשרות כאילו נעשו לבשר אחד. וכמו שלא יוכל לפסוק אהבתו על עצמו כך לא יפסוק מעל חבירו".

3.

אז אם יש מישהו משבט לוי שעדיין מתלבט אם להגיע, ועיסוקיו הרבים הנפשיים והפיזיים טורדים מנוחתו בימים טרופים אלו, שיגיע להכרזת ה"יחי" הרבתית וילך וישוב לביתו! כי רגע ההכרה המהותי הזה מתמצת בתוכו הכל, ובשבילו נועד הכל!

כך נהג השליח המקושר הרב גרשון מענדל גרליק ע"ה, בכנס האמונה בכ"ב אדר ראשון תשנ"ה באולמי הסינרמה, שנדרש לשאת כמה מילים בפני האלפים, ועלה ואמר את תוכנו ב-11 שניות בדיוק: "יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד", וסיים את דבריו.

כך נהג ה"אביר שבאבירים" הרב יהודה קלמן מארלאו ע"ה, בכנס האמונה בב' ניסן תשנ"ה באולם יד אליהו בתל אביב, שהגיע כאורח הכבוד לשאת דברים באירוע המיוחד, ולאחר הקדמה קצרה חתם את נאומו בן ה-3 דקות בלבד, במילים: "היום מלאו שבע שנים שלימות מאז שהרבי מלך המשיח הודיע לנו אודות הכרזת "יחי". אני מייצג כאמור את קהילת קראון הייטס המכריזים הכרזה זו כאן בארץ הקודש: יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד".

זו סיבת הגעתנו למעמד! "לְכוּ וְנֵלְכָה הַגִּלְגָּל וּנְחַדֵּשׁ שָׁם הַמְּלוּכָה"! נצביע ברגליים בגאון יעקב ובקול רעש גדול, ונבטא את אמונתנו ודביקותנו ברבי כמלך המשיח ובציפייה העזה להתגלותו, מתוך ההכרזה שמוסיפה לו חיות וכוח ומחישה את התגלותו: יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד!

אִסְפוּ לִי חֲסִידָי כֹּרְתֵי בְרִיתִי!