שמיעת שופר לקראת פסח • הרב יהודה גינזבורג

הרב יהודה גינזבורג

בחיפה כמו בחיפה, עדיין יש קצת מה'קליפה האדומה' שמביאה עמה בורות, ולפעמים הרבה יותר מזה.

כך היה בשישי האחרון, כשיהודי תושב העיר ניסה לדקור תלמיד בית ספר על כך שהניח תפילין בדוכן של חב"ד בבית ספר על-יסודי בעיר, כך הוא כשהעירייה הודיעה על הפסקת המימון ללילות הסדר ברחבי העיר בטענה של 'חוסר תקציב' ובאותה נשימה הודיעה על הגדלת תקציבים עבור אירועים אחרים.

וכך הוא כשהתקשרה אליי תושבת ידועה בעיר ושאלה מתי תוכל לבוא עם הילדים לשמוע שופר לקראת החג (כן, לקראת פסח).

אבל כשהרהרתי בסיפור האחרון, נפלה בי תובנה חשובה שמתחברת ל'פרשה החסידית'.
*
כשנכנסתי ללמוד ב'ישיבה קטנה' לפני למעלה מעשרים שנה, התחלנו ללמוד את הספר 'לקוטי תורה', והמאמר הראשון עסק בפרשת השבוע שלנו 'ויקרא', בדיבור המתחיל 'אדם כי יקריב'.

אני זוכר שלא הבנתי את הקשר בין מאמר על קרבנות מספר ויקרא לחודש חשון ומדוע לא ללמוד מאמר שקשור לזמן בו אנו נמצאים? ובכן, המאמר הזה יסודי הוא עד מאוד, ולכן הוא ממוקם בראש סדר העדיפויות ללמידה.

תוכלו לקרוא ולעיין בו כרצונכם, ואני אשתף כאן בתובנה אחת מהמאמר.

נאמר בתחילת הפרשה 'אדם כי יקריב מכם קרבן לה', מן הבהמה מן הבקר מן הצאן תקריבו את קרבנכם'.

השאלה הנשאלת היא מדוע נאמר בתחילה 'יקריב' בלשון נסתר ובלשון יחיד ובהמשך 'תקריבו את קרבנכם' בלשון נוכח ובלשון רבים?

ונקודת הביאור – שאחרי ההתעוררות מלמעלה, מוכרחים גם אנחנו לעשות משהו כדי שההתעוררות תחזיק.

'אדם כי יקריב' הוא הקב"ה שרוצה לקרב אותנו אליו, ומעורר אותנו ברגשות של אהבה והתעוררות. אך כדי שזה 'יחזיק מעמד', שההתעוררות תביא לעשייה והתרוממות אמיתית, מוכרח שיהיה גם 'מכם קרבן לה', שאנחנו נעשה את המאמצים ונתקרב מעצמנו אליו, וזאת על ידי הקרבת ה'בהמה' האישית שלנו, כפירוש החסידות שלכל יהודי יש נפש 'אלוקית' שהיא הנשמה שלו ולצידה גם נפש 'בהמית' שרוצה להתגשם ולשקוע בחומריות העולם.

כדי שההתעוררות שמגיעה אלינו לפעמים תביא לעשייה בפועל, צריך עשייה מצידנו – לקרב את ה'בהמה' שלנו לה'.
*
בכללות, זהו ההבדל בין חודש תשרי לחודש ניסן. בחודש תשרי העבודה היא 'מלמטה למעלה'. לקראת חגי תשרי אנו מתכוננים בסליחות, תקיעת שופר, צום והתעוררות עד שמגיעים ליום כיפור.

ואילו בחודש ניסן נאמר 'קול דודי דופק', הקב"ה הוציא אותנו ממצרים ללא כל הכנה רוחנית מצידנו.

לכן לאחר חג הפסח מצווה אותנו התורה לספור ספירת העומר, ולהקריב את קרבן העומר העשוי משעורים שהן מאכל בהמה, כדי שנוכל במשך 49 ימי ספירת העומר לזכך את המידות שלנו ולהגיע לחג השבועות מוכנים לקבלת התורה.
*
אז כן, לפעמים צריך גם שופר בחודש ניסן, כדי לעורר ולהתעורר בעצמנו וכדי שההכנות לחג החירות יביאו לחירות אמיתית, וזאת על ידי עבודה אישית של כל אחד במה שהוא צריך ולא להסתפק בבקשות והארות מלמעלה ככל שיהיו.
*
ביום רביעי השבוע נחגוג את יום ההולדת של הרבי מלך המשיח.

יום משמח מאוד על כך שזכינו לקבל את הרבי שמראה לנו את הדרך הנכונה ויגאל אותנו בקרוב בגאולה השלימה.

ועם כל החגיגה הגדולה, צריך להתקרב גם בעצמנו ולהעניק 'מתנות רוחניות' לרבי. לקחת את ההתעוררות של יום ההולדת ולנתב אותה להחלטה טובה קטנה שתחזיק מעמד ותקרב אותנו עוד יותר לקבלת פני משיח צדקנו, עוד היום.