הרב ווילשאנסקי זה רעיון • שניאור חביב

הרב שניאור חביב

1.

זמן קצר אחרי ההלוויה הפכה קבוצת הווצאפ 'טרמפים להלוויה' ל'סיפורים וזיכרונות מהרב ווילשאנסקי'. מאותו רגע הקבוצה לא נחה לרגע. מבול בלתי פוסק של סיפורים, זיכרונות, פוסטים, טורים, וזיכרונות שטפו את המרשתת ללא הרף, מנסים לגעת מעט בדמות שחינכה, השפיעה, עיצבה, סללה דרך, והטביעה את חותמה על הדור השביעי. 

כל כך הרבה אנפין היו בו ברב ווילשאנסקי, שכל אחד מהם היה יכול למלא טור בפני עצמו, ובכל אחד מהם הוא היה מהפכן. הוא לא היה עוד אחד שהולך בתלם ועושה מה שכולם עושים. טביעת האצבע של הרב ניכרה בייחודיות, במקוריות, בפריצת הדרך שדרשה לא פעם אומץ לב ואפילו נועזות. וכשהוא זיהה את המטרה, הוא פרץ, התווה וסלל אליה את הדרך לרבים שכבשוה בעקבותיו עד שהפכה לדרך המלך.

כל כך הרבה פנים היו בו. למדנות מופלגה עם גאונות ובקיאות מדהימה בנגלה, בחסידות ובמיוחד בתורת הרבי. אהבה עצומה, לצד התקשרות וביטול לרבי שתיקפו בכל רגע נתון את התואר 'שליח הרבי באה"ק'. להט של אמונה לצד ראיה מפוכחת ופרגמטית, חושים חדים בעסקנות ציבורית עם סף רגישות גבוה ל'מה הרבי רוצה'. איש שהקים מאפס את מערכת החינוך אולי הגדולה ביותר בליובאוויטש, בהתמדה, במסירות נפש ובעיקר בעבודה סיזיפית סביב השעון. ויחד עם זה, גם לאחר כמעט חמישים שנה בראש המערכת, תמיד פתוח לקבל, לשמוע וללמוד דברים חדשים גם מצעירים ממנו בדור או שניים.

הרב ווילשאנסקי היה גם איש שכוחו בפיו. רטוריקן, נואם בחסד, ובעל תפילה. בין אם זה היה בשיעור כללי, בנאום מול אלפים, או כש"ץ בסליחות, בקולו הצרוד והמתחנן הוא סחף, הלהיב, עורר, חיזק וריגש את כל מי ששמע אותו. 

וכל זה הוגש עם לב ענק ועיניים טובות ומבינות שידעו להקשיב, לחוש להאמין ובעיקר לראות קצת מעבר למה שכולם ראו. לא יודע אם זו היתמות בגיל צעיר, או פשוט אופי שעבר בגנים, ההבנה שלו בזולת והרגישות שלו היו סימן ההיכר הבולט ביותר של הרב שעבר כחוט השני בכל תחום שבו עסק.

וזה מה שהפך אותו למחנך ומורה דרך שנגע, עיצב והשפיע על חייהם של אלפים ורבבות מיהודי הדור השביעי במעגלים ישרים ועקיפים. להוגה דעות, ליועץ אישי, למי שעמד בראש הישיבה החב"דית הגדולה בעולם, וחבר הנהלה בעוד אין ספור מוסדות, ארגונים ומיזמים שנהנו ממנו עצה ותושייה.

2.

"אני חושב שהסוד של הרב ווילשאנסקי היא 'שלום רב לאוהבי תורתך ואין למו מכשול'. אמר לי אבי בדרך צפונה לניחום אבלים, והסביר שבאחד המאמרים שואל הרבי הריי"צ מדוע נאמר 'שלום רב לאוהבי תורתך ולא ללומדי תורתך? ומדייק הרבי שללומדי התורה יש מעלות רבות, אך השלום והביטוח מפני המכשול שייך דווקא לאוהבי התורה ולא ללומדיה. ואדרבה, יש מכשולים ששייכים דווקא ללומדי תורה. אבל השלום ואי המכשול שמבטיח הפסוק הוא דווקא לאוהבי התורה.

וזה היה הרב ווילשאנסקי. הוא לא רק העמיד דור של לומדי תורה. הרב ווילשאנסקי ידע לראות ולתת הזדמנות לכאלו גם לאלו שההגדרה 'לומדי תורה' לא ממש תאמה אותם. אלו אותם הוא ביקש והוא עשה אותם אוהבי תורה והבטיח שאין למו מכשול.

לא באקראי הסתובבו כך הסיבות שביום ראשון האחרון, ביום הלוויה התחלנו ללמוד בתניא את פרק ל"ב שמסביר במדבר בהמשך על "צריך למשכן בחבלי עבותות אהבה", ובחומש קראנו 'כי תשא את ראש', וברמב"ם למדנו על תלמיד החכמים שדיבורו בנחת עם הבריות, מקדים לשלום כל אדם, דן כל אדם לכף זכות, אינו מספר בגנותו, ולא מהלך בקומה זקופה ובגרון נטוי. זה היה הרב ווילשאנסקי.  

3.

אני כותב ומנסה לדמיין את הרב מגיה את הטקסט הזה. כתבתי בחיי לא מעט טקסטים שהיו צריכים לעבור את הגהתו, מזל שהטקסט הזה אינו אחד מהם. הוא בטח היה מחייך את החיוך האבהי שלו קצת נבוך, ומבקש בהתנצלות ממי שטרח לכתוב, להוריד את הפסקאות האלו. 

אבל אז היו מסבירים לו שחייבים את זה לטובת העניין, ושהמומחים אומרים שזה יחזק את המסר, ורק ככה זה יעבוד. הוא היה מקשיב, ואם הוא היה ממש משתכנע שזה יכול להועיל למטרה, הוא בטח היה מרים את הגבות בתנועה של "אני ממש לא אוהב את זה, אבל אם אתם אומרים שחייבים את זה בשביל לפעול את העניין, נו, מיילא, כבר ספגתי ביזיונות יותר גדולים…" 

כי לרב ווילשאנסקי היה אופי נדיר, אבל יותר מאופי הייתה לו שליחות, והשליחות שלו הייתה לתת לכמה שיותר יהודים, מקסימום הזדמנויות לגלות כמה שיותר מהטוב שבהם, ולתת להם את מירב הכלים להיות חסידים, יראי שמיים ולמדנים, ובסדר הזה. לרוב זה השתלב, וכשזה התנגש, המטרה תמיד הייתה במקום הראשון.

4.

אז הרב ווילשאנסקי, אני יודע כמה אתה לא סובל פולחן אישיות, אני מתאר את אי הנוחות שחשת כשקראת בשבוע האחרון את עשרות או מאות אלפי המילים שכתבו עליך בעיתונים, בקבוצות הווצאפ, ובאתרים. אבל הרב, אני מבטיח לך שזה טוב לשליחות. אנחנו לא כותבים את זה כדי לפאר אותך או להתרפק על זיכרונך, אנחנו כותבים את זה בשביל לתת כח לשליחות שלך שעכשיו היא השליחות שלנו. 

כדי שנלמד להיות מחנכים והורים טובים יותר, שנתרגל להסתכל פנימה ולראות בילדים ובתלמידים שלנו מעבר לקליפה החיצונית שעוטפת אותם. 

כדי שכראשי ישיבות ומנהלי מוסדות נהיה יותר רגישים, יותר אמפתיים, שנגלה יותר חמלה, שנראה בבחור שמולנו או שעולה לדיון על שולחננו, לא רק עוד שם ופרטים, אלא נשמה שתלויים בה דורות של חסידים. שנלמד לראות את טובת האדם לפני טובת המוסד. 

כדי שכרבנים ומשפיעים, נלמד להשקיע כל הזמן ובעיקר את תשומת הלב הראויה לכל מושפע ולכל תלמיד, נקשיב למה שמטריד אותו, נכאב בכאבו ונשמח בשמחתו באמת. 

כדי שכשלוחים ועסקנים, לא נבהל ולא נירתע ממניעות ועיכובים, שנתנהל תמיד בצמוד להוראות של הרבי, ונפעל תמיד כשלנגד ענינו השאלה 'מה הרבי רוצה ממני עכשיו?'.

כדי שכבעלי עסק וראשי משפחה, נכניס את הרבי ליום יום שלנו. שנהיה דוגמא למשפחה ולסביבה שלנו, ונהיה מונחים באהבת ובלימוד התורה נגלה וחסידות ובפרט בתורה הרבי.

כדי שכחסידים נחיה וננשום בכל רגע את ההתקשרות והציפיה להתגלותו השלמה והמיידית של הרבי מלך המשיח שליט"א ואת האמונה המוחלטת והלוהטת ש'דבריך מדבריך אחור לא ישוב ריקם'.

כדי שכולנו נהיה בחיי היום יום שלנו קצת יותר 'הרב ווילשאנסקי'.

הרב ווילשאנסקי זה לא רק רב דגול, אבא לתלמידיו ודמות אהובה ומוערצת. זה אפילו לא שיטה חינוכית מצליחה, הרב ווילשאנסקי זה רעיון. והרעיון המהפכני הזה לא נגמר, הוא רק התחיל. 

כי השליחות הזו עכשיו היא של כולנו, ואיתה נביא את הגאולה תיכף ומיד ממש.