שביעות רצון לא במחננו! • משיח בשיח

הרב מנחם מענדל ששון, מגזין 'בית משיח' 

שביעות רצון לא במחננו!

'שביעות רצון' זה המאכל הכי משביע שיש. יש בתוכו את כל המרכיבים הנצרכים למנוחה פיזית ונפשית, הרגשה של רוגע וסיפוק, תחושה של שלמות אישית, אלמנטים של פנסיה מוקדמת, והכל עם 'תעודת אישור' המקובלת בכל מקום בעולם – הצגת קורות חיים ורזומה עשיר של עשייה ופעילות שנצברו במהלך השנים. 

הצד השווה לכל תופעות הלוואי הללו היא התוצאה המתבקשת – אי עשייה ["הצד השווה שבהן שדרכן לילך ולהזיק"].

ניתן לנוח בשלווה ובנחת, רגל על רגל בסלון הבית באדישות ובקרירות, לא חלילה מתוך עריקות ובריחה אלא מתוך תחושה של סיפוק ושביעות רצון מהעשייה הבלתי-נלאית במהלך החיים, המביאה בטבעיות לשילוב ידיים והעדר עשייה; שם הקוד לתופעה הזו הוא – 'תודעה יוצרת תעודה', תודעת הסיפוק מנפיקה לך במהירות תעודת 'פטור' מעשייה ומתן אישור לנוח על מקומך בשלום, תחת גפנך ותחת תאנתך. 

דווקא אנשי המעש והפעולה, הפרויקטורים שבחבורה ונחשוני הקהילה, נדבקים במהירות שיא בתופעת הסיפוק המסוכנת ותחושת השביעות המדרדרת, המעניקה להם בעורמה תמונת ניצחון מתעתעת לזמן מה. 

לשם כך, נחלץ המלך עצמו, הרבי משיחנו, והגדיר לחייליו מהי תמונת ניצחון אמיתית, וכיצד בדרך אליה בכוחנו להשיל משכמנו את גלימת הסיפוק והשביעות לטובת העשייה האינטנסיבית למען הגשמת המטרה הנכספת – הגאולה האמיתית והשלימה. 

את ההנחיה המדויקת הזו הגדיר רבינו שליט"א בשבוע הזה, שבת פרשת משפטים בשנת תשי"ב, במאמר הידוע, המעורר והמצמרר "לא תהיה משכלה" שנאמר במהלך התוועדות השבת בדמעות ובקול חנוק מפי קודשו. 

בכיות עצומות קורעות לב 

במרכז הביאור הנפלא המתפרס על פני רוב המאמר בגדר עבודת ה' המתבקש מכל יהודי, עולה על נס הדרישה החדה והברורה לאי שביעות רצון וסיפוק אישי מהעבודה הפרטית – "צריך להיזהר שלא תהיה לו שביעות רצון מעבודתו, שאז נשאר לעמוד על עומדו ואינו מוסיף להלך בעבודתו";

את הדרישה הגבוהה הזו עיגן הרבי בעצה הגיונית ומציאותית: כאשר האדם יתבונן שניתנו לו ימים קצובים בעולם הזה הגשמי, ובכל רגע ורגע עליו למלאות את שליחות ה' המוטלת עליו, אז ברור "שלא שייך אצלו רגש של שביעות רצון . . ביודעו שבכל רגע ורגע צריך למלאות את שליחותו", ואם ישנו רגע שהוא לא פועל במילוי שליחותו אזי (את המילים הללו אמר הרבי בבכי רב בהנחת ראשו הק' על השולחן) "ברגע זה שאינו עובד עבודתו הוא מורד במלך מלכי המלכים הקב"ה בכך שאינו ממלא שליחותו"…

המילים הללו חודרות לעומק הנפש ומזעזעות את אמות הסיפים, ולא נותנות מנוח לשביעות רצון – גם מפני שאין זמן להתרפק על קורות העבר היות וכל רגע בהווה צריך להיות מנוצל למילוי השליחות, וגם כי אין על מה להתרפק עדיין – כל עוד נמצאים בעיצומה של העבודה, יום יום, שעה שעה, רגע רגע. 

ובכן, אין תחליף ללימוד המאמר ככתבו וכלשונו, אך טעימה מההרגשה של החסידים באותן הדקות יכולה להעניק לנו הצצה עד היכן הגיעו הדברים המעוררים בשעת נתינתן מסיני בעת אמירת המאמר (מתוך יומנו של הרה"ח ר' משה גוראריה ע"ה): 

"בשבת קודש הייתה התוועדות, היה מאמר על הפסוק לא תהיה משכלה . . הבכיות העצמות של כבוד קדושת ממש קורעים הלב, אף לב האבן. השתדל להתאפק בכל כוחו ולא יכול, והדמעות ניגרו על השולחן. וכל דבר יצא מתוך פנימיות עומק הנשמה.

לא הבנתי אף פעם מה זה הזזת הנפש ומרירות של עומק פנימיות הנפש. אין להעלות על הכתב ואין בכוחי לתאר את מה שראיתי והרגשתי. דיבר איך שצריכים לייקר כל רגע, מה היו יכולים לעשות ומה עושים . .  האמת אגיד לכם, שאיני יודע לכתוב מה שמעתי כי כל כך היו הבכיות העצמות שלו מתוך תוכיות לב ונשמה, וכל כך היינו בהתפעלות און צו רירט [זעזוע] עד שאיני יודע בדיוק המילים, אבל הכוונה ברורה לי – שכל רגע ושעה ויום יקר…

והעיקר הוא מה שלא נמסר בדיבור. עמדתי על ידו ממש וראיתי את ההתאפקות וההתאמצות שלא לגלות את הצער והמרירות ושלא לבכות כל כך, אבל גדל מאוד הפנימיות על כל מעצורי הנפש. אחרי המאמר, כמה רגעים לא יכול היה להירגע וניגב הדמעות…"

דחיית סיפוקים אמיתית

בהשגחה פרטית, המסר היסודי הזה מגיע לפתחנו בשבוע שבו כל חסיד חי את עניני הגאולה, הן מצד שיחת ש"פ משפטים תשנ"ב אודות הבשורה שישנה התחלת פעולתו של משיח בעולם, והן מצד שיחת ש"פ משפטים תנש"א אודות הצורך בזמננו בקבלת מלכותו של משיח; וכאן – אנו מקבלים תמרור הבהרה חיוני במאמר ש"פ משפטים תשי"ב: לא לשביעות רצון!

העיסוק שלנו בעניני הגאולה צריך להיות מתמיד ועקבי, חוזר ונשנה, הולך ומוסיף, ללא רגש של סיפוק ושביעות – כל עוד לא זכינו לראות בפועל ובגלוי את התגלותו המושלמת של הרבי מלך המשיח בגאולה האמיתית והשלימה!

הרי השליחות שלנו היא ברורה: לעשות כל שביכולתנו להביא את משיח בפועל ממש, ולהכין את עצמנו ואת העולם כולו לקבלת פני משיח צדקנו; ממילא (כדברי הרבי) "לא שייך אצלו רגש של שביעות רצון . . ביודעו שבכל רגע ורגע צריך למלאות את שליחותו"! 

על המסר החשוב הזה חוזר הרבי מלך המשיח שוב ושוב, במאמרים, בהתוועדויות, בשיחות, באגרות קודש, בחלוקת דולרים, במענות פרטיים: לא להסתפק בהישגים! ללא ספק זהו אחד מהיסודות העקרוניים בהדרכת הרבי לכל יהודי – לא להסתפק, לא להיות שבע רצון, להתקדם ולפועל תמיד ללא לאות! 

בואו נשאל את עצמנו: אולי, אולי אנחנו קצת מסופקים בעניינים שפעלנו בעבר בעניני משיח? אולי גם אנחנו קצת מתרפקים על פעולות, שיחות, יוזמות בעניני משיח שעשינו בעבר? 

נזכור שעדיין הגאולה לפנינו, שביעות רצון לא במחננו!