התפללת פעם בשבת בשעה שש בבוקר? • הרב יהודה גינזבורג

הרב יהודה גינזבורג

כמעט כל יהודי שמגיע לבית כנסת של חב"ד מתפלא לשמוע שבשבת מתפללים כל כך מאוחר. לא לפני תשע בבוקר ואצל הרבי מתפללים בשעה עשר בבוקר.

יהודים רבים שמתפללים אצלנו בקהילה סיפרו לי שעד שהגיעו לחב"ד התפללו בשבת ב'נץ' עם זריחת השמש, ורק אצלנו הבינו שצריך בשבת שהתפילה תהיה אחרת.
כי אחרי שיעור חסידות אנחנו מרוממים יותר ומסוגלים להתפלל כמו שצריך.

*

בפרשת השבוע נקרא על המן שירד לבני ישראל במדבר "למען אנסנו הילך בתורתי אם לא". התורה מספרת כי בשבת לא ירד המן, וביום השישי לקטו לחם משנה.

ב'פרשה החסידית' שואל אדמו"ר הזקן מדוע לא ירד המן בשבת, והרי העולם ממשיך להתקיים גם בשבת, הגשם יורד בשבת, ומה כל כך קשה להוריד מן גם בשבת?

הביאור כרגיל מרתק מאוד: ישנם שני סוגי אכילות. האכילה ביום יום היא כדי לברר את המאכל, לכן חשוב לאכול רק לפי וכמה שצריך – "צדיק אוכל לשובע נפשו". ובשבת האכילה עצמה היא מצווה – מצוות עונג שבת, לכן יש מצוה לאכול מאכלים טובים ומשובחים, טעימים ומתוקים ואין בזה הגבלה.

גם על התפילה נאמר בזוהר שהיא "שעת קרבא", זמן המלחמה של הנפש ה'בהמית' עם הנפש האלוקית, להתאמץ להתפלל ולהתמודד עם מחשבות לא טובות. לעומת זאת בשבת נאמר "וקראת לשבת עונג", התפילה בשבת מרוממת, ארוכה ושמחה יותר והיא החיבור העמוק יותר עם הקדוש ברוך הוא.

הסיבה לחלוקה בין ימות החול והשבת – הוא המן. המן מתחבר במקרא עם הטל – היתה שכבת טל מלמטה, מן מעליו, ומעל זה עוד שכבת טל (וזו הסיבה למצוה והמנהג לשים כיסוי מתחת ומעל החלות בשבת), והטל שונה מהגשם בכך שהוא לא נעצר לעולם. המשכת הטל היא מדרגא גבוהה מאוד שלא שייך בה שינוי והפסק,

וגם המן היה בדרגה כזו לכן נאמר עליו שירד "דבר יום ביומו".

כל יום אותו הדבר ללא שינוי והפסק. זו גם הסיבה שבמן "לא היה פסולת" וכל מי שאכל מהמן לא היה צריך להתפנות לאחר מכן, כי המן היה תכלית השלימות שמעל כל הדברים הקיימים כאן בעולם הגשמי.

ומה קורה בשבת? "ויכולו השמים והארץ וכל צבאם", בשבת הוא יום המנוחה והכליון (ויכולו מלשון כליון כמו כלות הנפש) שכל הדברים בעולם מתרוממים ונעשים נעלים יותר.

בפנימיות העולמות, כלומר בדרגא הרוחנית והעמוקה יותר – גם כל ההשפעות והאורות האלוקיים שבמשך השבוע 'יורדים' לדברים ולחיי-היום-יום חוזרים לשרשם. בחיצוניות העולמות – כפי שאנחנו רואים בחיי-היום-יום שלנו העולם נראה אותו הדבר, כי אכן כלפי חוץ לא נראה השינוי (מה שמאפשר חלילה לאנשים לחשוב ששבת הוא יום ככל ימות השבוע), אבל בדרגות הפנימיות – שם מתחולל השינוי בשבת.

ולכן המן לא יכל לרדת בשבת, המן הוא מהדרגה הגבוהה שבשבת לא יורדת ומתצמצמת לתוך גשמיות העולם, שלכן אומר משה בשבת "אכלוהו היום כי שבת היום לה'", בשבת המן הוא בדרגא של 'יום' בשונה מכל השבוע שהמן ירד בלילה (כנאמר "וברדת הטל על המחנה לילה ירד המן עליו"). במשך השבוע המן 'ירד' והשתלשל מהעולמות העליונים לעולם שלנו, אבל בשבת הוא כבר היה צריך להיות מוכן (על ידי לחם משנה שלקטו ביום שישי).

הרבי מרחיב במאמר לגבי המשמעות הרוחנית של המן ומה הוא דורש ממנו, אבל אתעכב על נקודה קטנה שלפעמים לא שמים לב אליה, השבת הוא יום בו אנחנו מסוגלים ויכולים וגם מקבלים כוח להתרומם. להתפלל ולהתרומם מהעולם, להתנהג בצורה רוחנית ונעלית יותר. כדאי שננצל את השבת לא רק למנוחה גשמית אלא בעיקר למנוחה רוחנית, להיות מעל העולם.

*

השבת יחול גם יום יו"ד שבט, יום הסתלקותו של הרבי הקודם רבי יוסף יצחק בשנת תש"י (1950) ויום בו קיבל הרבי את הנשיאות בגלוי בשנה שלאחר מכן. הרבי דורש מאיתנו מצד אחד לא להתנזר מהעולם. אדרבה, להשתמש בכל הכלים הקיימים בעולם להפצת קדושה טוב וחסד, אבל ביחד עם זה להישאר מרוממים. למצוא גם ביום יום זמן שבו אנחנו 'בשבת', כמה דקות של תפילה ולימוד שבהם כאילו 'אין עולם'. זה מה שנותן לנו את הכוח להמשיך ולעשות, להגיע לכל מקום בעולם ולהכין אותו לקבלת פני הרבי מלך המשיח בקרוב ממש.

שבת שלום ומבורך!

נ.ב. הרבי ביקש שביום זה (וכחל בשבת כמו השנה – בערב שבת) יתנו לצדקה לפני תפילת שחרית ולפני תפילת מנחה למוסדות של הרבי ואני מצרף לכם קישור שבו תוכלו לקיים את ההוראה ולהיות שותפים.