אהבת ישראל ככלי שכנוע אמיתי ל'אבינו חי' • הרב גרשון אבצן

הרב גרשון אבצן, מגזין בית משיח

אחת הדרכים הבסיסיות שבהן חסידים מתכוננים ליו"ד שבט, היא לימוד המאמר "באתי לגני תשי"א" – המאמר שאמר הרבי עת קיבל רשמית את הנשיאות של הדור השביעי של חב"ד.

ישנם חידושים ונקודות מרכזיות רבות במאמר זה, ואחת מהן היא הסיפורים (בפרק ו') של כל רבותינו הקדושים בנוגע לאהבת ישראל העצומה שהייתה להם לכל יהודי. בהקשר זה מעניין לציין לפתגמו של הרבי הרש"ב (ספר השיחות תש"ה עמוד 94): "אם תסע בכל מדינות העולם, לא תמצא ביטוי של אהבת ישראל כפי שמראים רבותינו לכל היהודים".

הסיבה הפשוטה מאחורי סיפור הסיפורים הללו בעת המאמר, כפי שאמר הרבי מלך המשיח בעצמו: "כל הענינים שתבע מאתנו כ"ק מו"ח אדמו"ר וכמו כן שאר הנשיאים קיימו זה בעצמם, והוא על דרך דברי רז"ל על הפסוק מגיד דבריו ליעקב חוקיו ומשפטיו לישראל – מה שהוא עושה הוא אומר לישראל לעשות ולשמור, וכן מה שהוא מצווה לישראל הוא עושה.

"ועל דרך זה הוא בהוראות נשיאינו שמה שתבעו מהמקושרים ושייכים אליהם הנה הם בעצמם קיימו ועשו כן. ומה שגילו לנו שקיימו זה, הוא כדי שיהיה לנו יותר נקל לקיימם".

• • •

אני זוכר היטב שיחה עם הרב עקיבא וגנר ע"ה, המשפיע היקר שלי, שהסביר בהתלהבות את הרעיון הבא:

בחלק הראשון של הפרק הרבי מסביר את חשיבות ה'שטות דקדושה', ואז הוא מספר סיפורים על אהבת ישראל של הרביים. מה הקשר? אלא, כל הסיפורים האלה הם סיפורים הממחישים מהי אהבת ישראל באופן של שטות דקדושה! בין אם זה אדמו"ר הזקן שחטב בעצמו עצים להסקה ביום כיפור עבור אישה שילדה, או הרבי הרש"ב שנסע בעצמו למוסקבה לבטל את הגזירה למרות שאחיו הגדול – הרז"א – חשב שהוא יכול לבטלה.

מכאן שהרבי דורש מחסידיו רמה חדשה לגמרי של אהבת ישראל. בנוסף לאהבת ישראל הסטנדרטית וההלכתית, אצל חסידים היא צריכה להיות ברמה שחורגת אפילו מההיגיון של קדושה.

• • •

ברצוני לשתף את שתי המחשבות הבאות הקשורות לנושא:

בשמחה משפחתית בה השתתפתי לאחרונה, ניגש אליי קרוב משפחה ושיתף ברעיון הבא. אחד המבצעים הגדולים והעמומים ביותר של הרבי הוא "מבצע אהבת ישראל". בעוד שהוספה במבצע תפילין מוגדרת מאוד בכמות, הרי שהוספה באהבת ישראל מעורפלת למדיי. קרוב–משפחתי חש, כי אם רוצים תוצאות בעניין אהבת ישראל, חשוב מאוד להגדיר ולכמת את ההחלטה.

הרעיון שלו (וכל אחד מוזמן להסכים או שלא): בכל הבתים או בבתי הספר שלנו, עלינו לקבוע תאריך וזמן במהלך השבוע בו נדבר עם ילדינו על השראה ויישום מעשי בנוגע לאהבת ישראל. אם רוצים תוצאות מעשיות, הדברים חייבים להיות מוגדרים. זה יכול להיות ביום מסוים בשבוע (יום שלישי ש"הוכפל בו פעמיים כי טוב", או בראש חודש וכדומה).

כמה פעמים אתה מגיע לעיר מסוימת (חשוב על כשאתה מבקר חברים או משפחה בקראון הייטס) וחבר אחד אומר לך "בוא לבקר מתי שתרצה" ואילו חבר אחר מזמין אותך לארוחת ליל שבת הקרובה. שאל את עצמך לאיזה בית תרצה להיכנס יותר? ברור שהבית שנתן הזמנה מוגדרת ומוגבלת יותר.

כך הדבר גם ביישום מבצע אהבת ישראל…

להלן מה ששיתפתי עם תלמידיי בשבת פרשת ויחי. בשבת זו התלמידים ציפו שנושא השיחה יהיה על "יחי" ו"יעקב לא מת" וכו'. למרות שגם אני מאמין ומעודד את ההתלהבות מנושאים אלה – בחרתי לשתף אותם בביאור רש"י המופיע בסוף הפרשה.

התורה (נ, טו) מספרת לנו: "וַיִּרְאוּ אֲחֵי יוֹסֵף כִּי מֵת אֲבִיהֶם וַיֹּאמְרוּ לוּ יִשְׂטְמֵנוּ יוֹסֵף וְהָשֵׁב יָשִׁיב לָנוּ אֵת כָּל הָרָעָה אֲשֶׁר גָּמַלְנוּ אֹתוֹ".

אירוע זה התרחש אחרי שיעקב נקבר, אם כן, מה הכוונה שרק עכשיו ראו שיעקב נפטר? רש"י מסביר: הם הבחינו במותו דרך השינוי שחל ביוסף; קודם לכן היו רגילים לאכול על שולחנו של יוסף, והוא היה מתחבר אליהם מתוך כבוד לאביו; אבל אחרי שיעקב מת, הוא כבר לא זימן אותם לאכול על שולחנו (אם כי המשיך לפרנסם).

הסברתי לתלמידיי: כולנו רוצים להראות לעולם שגם בתשפ"ה, יש לנו רבי חי. הוספת מדבקה או פוסטר שמכריז שהרבי חי – לא ישכנע בכך את העולם באותה מידה בה אנו נראה דוגמה חיה באינטראקציות שלנו עם חסידים או עם יהודים אחרים. כאשר הם יראו אותנו מתנהגים בדרך של התחברות ואהבת ישראל ללא תנאי, או אז הם יידעו ש"יעקב חי". אם לא, אז למרות ההכרזות שלנו – הם יראו את הדברים אחרת…

"ונזכה זעהן זיך מיט'ן רבי'ן דאָ למטה אין אַ גוף ולמטה מעשרה טפחים, והוא יגאלנו"!

אנא שתפו את מחשבותיכם על הנ"ל איתי על ידי שליחת דוא"ל אישי: rabbiavtzon@gmail.com