-
ברגע האחרון, נזכר אחד האחים במטרה המשותפת והפך את תכניתם של תריסר בני המלך שניסו להרגיע את מצפונם ולהימנע מביצוע המשימה שהוטלה עליהם • כל קשר בין המשלים המובאים בכתבה, לנמשלים המתרחשים במציאות – מקרי בהחלט • טורו השבועי של משיח פרידמן באדיבות בית משיח • לקריאה
chabadinfo editor|כ״ו בטבת ה׳תשע״ו1.
משל למה הדבר דומה? למלך גדול ונכבד, שהיו שנים-עשר בניו האהובים – מפוזרים בתריסר ערי מדינת מלכותו, בהם היו אמונים על הנהגת התושבים, כמצוות המלך ודתו. מידי שנה, בתחילת החורף, נהג המלך לכנס את בניו 'שבת אחים גם יחד' לשבוע ימים בארמונו המפואר.
בהתכנסויות אלו, שמע המלך את דיווחי בניו מהתקדמות עבודתם בהנהגת עירם בשנה החולפת, והשמיע באוזניהם פקודות והוראות חדשות, בהם ישפרו וייטיבו את הנהגת המדינה בשנה הבאה. שמחים וטובי לב, שבו הבנים לעיירותיהם, כשהם מלאי-מרץ ונחושים בחזונם למילוי רצון אביהם-מלכם הטוב והאהוב.
וכך מידי שנה בשנה, התכנסו הבנים בשמחה וסיכמו יחד על אופני ודרכי הפעולה העדכניים – לשיפור ההנהגה ולתפארת הממלכה.
עד לשנת ההפתעה, בה הודיע המלך לבניו בפתיחתו של הכינוס השנתי, כי הוא מתעתד בקרוב לערוך מסע, במהלכו יבקר בכל ערי מדינת מלכותו. לקראת ביקורי, אמר המלך, אבקשכם להתכונן כראוי ולהכין את כל תושבי עריכם לקבלת פנים מכובדת.
מעתה ואילך, עד הגעתי לעירכם – יהיה זה תפקידכם המרכזי. כל שאר העבודות הקודמות שהטלתי עליכם בהנהגת העיר, תחזוקת השלטון וניהולו השוטף – יימשכו ביתר שאת, אך העיסוק העיקרי והתכונה הדומיננטית שתורגש בעיר, ותתבטא גם בכל פרטי ההנהגה ואף בקיומם היומיומי של פקודות והוראות המלך, תהיה ההיערכות וההכנות לקראת בואי.
פרץ התרגשותם של הבנים הרעיד את כתלי הארמון וקול שמחתם הדהד בחצר הממלכה. לרגע הזה ייחלו מן היום בו עמדו על דעתם – הרגע בו יחשוף אביהם האהוב את זהותו כמלך ויופיע לעמו בהדר גאונו ותפארתו. כבר שנים הם רצו וניסו, שרו וביקשו, אך נענו בשתיקה רועמת, בשלילה או נזיפה. והנה, המציאות עולה על כל דמיון, המלך עצמו מבשר על בואו והתגלותו הקרובה לעיני העם.
חיש-מהר נשלפו התכניות, הוכנו טפסי החתימות, הוכרזה הסיסמא לקבלת פני המלך, והבנים פצחו בשירתה בפניו. והמלך – אישר וקיבל, בירך ועודד, הגביר ומינף את הפעילות האדירה להכנת המדינה לקראת בואו. והבנים יצאו בהולים ודחופים בדבר המלך, צוהלים וחוגגים על בשורתו המשמחת ונחושים לסיים את ההכנות בזריזות ולהביא כבר את הרגע הנכסף.
2.
אך משהגיעו הבנים לעריהם, דעכה מעט התלהבותם מהמשימה החדשה והמיוחדת. עבודתם הישנה והרגילה שבה למלא את סדר יומם, עד כי אט אט שככה דביקותם לביצוע פקודת המלך העכשווית. וכשארכו הימים ועברו השנים – כמעט נשתכחה מהם לחלוטין שליחות זו.
מידי פעם, כשבכל זאת צפו ועלו בזיכרונם המראות והקולות, מהעת בה עמדו מול פני המלך ונצטווו על הכנת עריהם לקבלת פניו – היו הזיכרונות הללו צורבים את נשמתם ומציקים להם בסדר יומם, ומשלא הצליחו להשקיטם, ניסו 'לצאת ידי חובתם' בחלוקת פליירים ברחבי העיר, בהם הודיעו לתושבים כי עליהם להתכונן לקראת אירוע גדול שיתקיים בקרוב, בו יקבלו את פניו של אורח נכבד וחשוב.
מהתושבים המשתוממים, שלא הצליחו להבין מה רוצים מהם – נמנעו פרטי הבהרה נוספים. מסיבות שונות ומשונות, חששו הבנים לחשוף את זהותו של האורח והעדיפו להותירה עלומה בחשיכה. בהתאם לכך היה גם יחסם של התושבים למודעות המוזרות, כאל הודעה ערטילאית ומנותקת, אפופת מסתורין.
כך חלפו להם שני עשורים של שיגרת חיים עירונית, בתריסר ערי הממלכה. ובינתיים בארמון, ישב המלך וחיכה, בלב שבור וביגון קודר על בניו ששכחו ממנו ומשליחותו. המלך המשיך להמתין לקבלת פניו על ידי עמו, ולבניו האהובים האמורים להכינם לקראתו.
בלבבות הבנים, חזרו לנקר הגעגועים העזים לאביהם-מלכם, שבו להציק זיכרונות המשימה שהטיל עליהם ועודנה ממתינה לביצועה. לילות נטולי-שינה התמלאו בייסורי מצפון וימים ארוכים של חיבוטי נפש לא אפשרו לבנים מרגוע ומנוחה. החליטו האחים להיפגש יחד בעיר הגדולה בממלכה, כדי לטכס עצה ולמצוא תרופה למצפונם המייסר.
שלושה ימים הוקדשו למרתון דיונים, הרצאות ופאנלים. בסיכומם החליטו הבנים על חיזוק ותגבור ביצוע הוראותיו של אביהם במהלך השנים. מתוכם החליטו הבנים על כמה פקודות נבחרות – שלהפצת קיומם בין תושבי הממלכה הם ייצאו בקמפיין נרחב שיקיף את כל ערי המדינה, כאשר בכל חודש יושם דגש על הפצתה של פקודה אחת מתוך הרשימה.
הפרויקט היה מושלם, הצלחתו נראתה מובטחת. התקציב למימונו אושר, המחלקות והרכזים אורגנו, חומרי ההפצה נערכו והודפסו, ערכות החלוקה נשלחו וחדר הפיקוד ניצח על המערכה בסדר מופתי. הכל תיקתק.
אבל אז, רגע לפני הנעת גלגלי הקמפיין האדיר, קם לפתע אחד הבנים וזעק: אחים יקרים, מה קורה לנו? האם התבלבלנו עד-כדי-כך? איך יכולנו לשכוח את בקשתו של אבינו בפעם האחרונה בה כינס אותנו בארמונו? וכי נוכל להמשיך להתעלם ממנה עד אין קץ? אחרי למעלה מ-20 שנה, לא הגיע הזמן שנחשוב ברצינות לבצעה?…
כשאנו מחליטים כעת להשקיע משאבים כה רבים, זמן, כוחות וכסף – למילוי פקודותיו הישנות של אבינו, האם אינכם מבינים כי כל זה אינו שווה כלום, אם מתעלמים ומתכחשים אנו לעבודה העיקרית הנדרשת מאתנו בתקופתנו זו, שבביצועה עלינו להשקיע את כל מרצנו וכוחותינו. אחיי היקרים, הבה נתמקד במשימתנו העכשווית: להכין את ערינו לקבלת פני אבינו המלך.
3.
אין צורך לפרט את הנמשל, אך למען אלו שלטעמם המשל הזה חריף מידי וההשוואה קיצונית מידי – אביא משל נוסף, חריף וקיצוני שבעתיים – כשהפעם מדובר בסיפור היסטורי אמיתי לחלוטין, מתקופת נשיאותו של הרבי הריי"צ נ"ע, בימי שהותו ברוסיה הסובייטית, בזמן מלחמתו העיקשת על ליבוי גחלת היהדות והפצת התורה.
"השליחות היחידה והעיקרית" באותה תקופה, התבטאה בפעילות המחתרתית לשליחת ה'מלמדים' והקמת ה'חדרים' ברחבי רוסיה, על מנת להגן על חינוכם של ילדי ישראל לשמירת התורה וקיום המצוות. זו הייתה המשימה המרכזית שהטיל הרבי הריי"צ על חסידיו, שיצאו לבצעה במסירות נפש, כשבמקרים רבים מספור מצאו בה החסידים את מותם על קידוש ה'.
בשיאה של תקופה זו, במהלך התוועדות פורים תרפ"ז, פנה הרבי הריי"צ לאחד מגדולי חסידיו, ר' איטשע דער מתמיד ע"ה והיישיר אליו את מילותיו הנוקבות והחריפות " . . לי עדיף שלושים ילדים שילמדו.. ואם לא – אתה בעצמך, יהודי ירא שמים, תלמד ותתפלל כל היום, אבל איתי אין לך שום שייכות כלל וכלל"…
שערו בנפשכם. החסיד הנודע לשם ולתהילה, השד"ר של הרבי, עובד ה' המופלא, ממובחרי התלמידים בישיבת 'תומכי תמימים' בליובאוויטש – "ר' איצ'ה דער מתמיד" עליו העיד הרבי כי "יראת ה' אוצרו". (ורק אחרי קריאת הספר בשם זה, המתאר את מסכת חייו ופועלו – נוכל אולי להתחיל לקלוט ולעמוד על גודל מעלתו הנשגבה..).
ולחסיד אגדי זה, מבהיר הרבי הריי"צ במילים פשוטות ומבהילות להחריד, מסר חד-משמעי: אם הינך עוסק בעניין שאותו אני דורש כעת מהחסידים – אתה שייך אליי, ואם לא – אזי תישאר עם כל עבודתך ותמשיך להתעלות בדרגותיך במעלות הקדושה והטהרה "אבער מיט מיר זייט איר כלל וכלל קיין שייכות ניט", הכל כאילו כלום.
4.
אם בכל זאת תרצו לשמוע את הנמשל, אתם מוזמנים לקרוא בכרך ב' של 'אגרות קודש – כ"ק אדמו"ר שליט"א' חלק מאיגרת רצז, בה נכתב (בפתיחת הראשי-תיבות):
" . . והנה לדעת באיזה מצוה צריך להיות זהיר טפי, שזהו אינו בבחינת טעם ודעת מושג (אגה"ק ס"ז), ובמילא בקל אפשר לטעות על ידי פיתויי היצר, כי כמובן משתדל בזה יצרו ביותר להטעותו. הנה אחת, והמובחרת, שבעצות היא כאשר האדמו"ר שלו מורה לו באצבע דרכו ועבודתו. ואז אין עליו לבוא בטענות ומענות ובקשות אולי ישנה הרבי החלטתו, ומכל שכן וקל וחומר שאין לו להביט על ימין ועל שמאל אולי ימצא ענין אחר לענות בו ולהתעסק בזה.
ולדוגמא: כ"ק מו"ח אדמו"ר שליט"א העמיס עליו, כמדומה לי, העבודה דמל"ח ומחנה בעירו (ואולי גם במדינתו). ואם כן הרי פשוט, שאין עליו לחפש ולהתעסק בחקירות מה הוא מקצוע העבודה של אחרים, וגם לא לרדוף, בנוגע לעצמו, אחרי עניינים שאינו יודע אם שייכים אליו או לא, על-כל-פנים עד שימלא במילואו את תפקידו המוטל עליו, ואשר הורו לו עליו באצבע לאמר: זוהי הדרך שלך המובילה בית א-ל, ובזה תצליח".
נחתום בציטוט משיחת כינוס השלוחים תשנ"ב, האחרונה לעת-עתה, "הדבר היחיד שנשאר עכשיו בעבודת השליחות, הוא: לקבל פני משיח צדקנו בפועל ממש, כדי שיוכל לקיים את שליחותו בפועל ולהוציא את כל ישראל מהגלות!" וציטוט אחרון, משירת והכרזת השלוחים בעידודו הנמרץ של הרבי, בבאנקעט כינוס השלוחים תשנ"ג "יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד".
לתגובות הארות והארות: mf7709@gmail.com / 053-820-6628
תגיות: בית משיח, משיח פרידמן
המשפט הזה: "למילוי פקודותיו הישנות של אבינו" בדגש על המילה "הישנות": ס'פאסט נישט….