תבקש סליחה אמיתית מהבן זוג שלך • מרדכי רוט

מרדכי רוט, מטפל רגשי

פגשתי לפני תקופה יהודי יקר וכך הוא סיפר לי: "אני נשוי זה עשרים וחמש שנים, יש לנו ב"ה שמונה ילדים מתוקים וחמודים.

לצערי, עשרים השנים הראשונות המשותפות היו שנים קשות מאוד. רבנו ופגענו אחד בשני ללא הרף. הגענו לחתונה לא מוכנים ועם פערים בינינו שרק לאחר שנים רבות הבנו עד כמה הפערים בינינו גדולים.

רק לפני כחמש שנים הבנו שנינו שעד כאן, הגיעו מים עד נפש ושנינו עברנו מזמן את גבול הטעם הטוב, ושכך אי אפשר להמשיך לחיות. זו זוגיות של סבל, של מריבות ללא הפסקה, של פגיעות הדדיות שחתכו את הנפש של שנינו.

הלכנו לטיפול זוגי לתקופה ארוכה מאוד וברוך השם אחרי שנים רבות של סבל יצאנו לאור. כמובן לא היה קל לצאת לכזה מסע אחרי שנים של מריבות ופגיעות הדדיות, אבל לאט לאט למדנו לדבר האחד עם השני, למדנו להכיר את הצרכים הרגשיים של השני.

ואחרי כעשרים שנה התחלנו לחיות, לנשום ולראות אור. 

הכול כרגע על פניו בסדר, אבל אחרי שאתה טועם מהאור של השלום, של השלווה, של האחדות, אתה מבין שיש רמות באינטימיות הרגשית ובקשר הרגשי, יש רבדים עמוקים מיני ים שאין לנו כלל וכלל, וספק אם אי פעם נצליח להגיע אליהם.

אני מרגיש שהיום אנחנו חיים טוב, אבל בתוך הלב שלי אני מרגיש שלאשתי יש עדיין כעס עליי. היא לא מספיק סומכת עליי, לא מספיק נותנת בי אמון. ואני שואל: למה? למה אי אפשר להמשיך הלאה? שנינו פגענו אחד בשני, שנינו לא כיבדנו האחד את השני. הלכנו לטיפול. אומנם קצת מאוחר, עשרים שנה אחרי שהתחתנו, אבל טיפלנו בעצמנו ב"ה. למה אני צריך לשכוח מהכול ולהמשיך הלאה, לפנק לדאוג לזוגיות שלי, ואני מרגיש שאשתי לא מספיק שם! 

כל חודש חודשיים היא מזכירה לי את הימים שרבנו ועל הכאב שהיה, ואני אומר לה: 'נכון, היו פגיעות הדדיות וברוך השם שאנחנו לא שם ואנחנו לא רבים'. וכך היא נרגעת לעוד חודש חודשיים. עד שהיא שוב אומרת ומזכירה את מה שהיה ואני שוב מרגיע אותה".

שאלתי אותו: "אתם אי פעם ביקשתם סליחה האחד מהשני על כל השנים של הסבל שהכאבתם זה לזו? סליחה אמיתית, סליחה עם בכי, סליחה והבנה מה עשיתם האחד לשני".

"פעם אחת זה קרה", הוא ענה. "לקראת הסיום של המפגשים שלנו ביקשנו סליחה אחד מהשני". 

חשבתי קצת ובס"ד נצנצה בי ההבנה. אמרתי לו: "אשתך צריכה שני דברים שכל כך חשובים בשביל שיהיה קשר בריא בין אנשים והם – סליחה ואמון. למרות שהיום אתה בעל למופת ואתם חיים טוב, אבל אתה שוכח מכל הכאב של עשרים השנה שאשתך עברה ממך (תנסה להתמקד כרגע במה שאתה עשית לה לא במה שהיא עשתה לך)

בשביל ליצור אמון בין שני אנשים אחרי פגיעה צריך שבן הזוג ירגיש ויבין שהוא פגע, שהוא לא כיבד, שהוא זלזל.

אתה הצלחת לשחרר הלאה, למחוק, ולשכוח מהעבר. אבל כנראה אשתך לא שכחה את הפצעים. הפצעים של הפגיעה בה עדיין קיימים, עדיין שורפים. אין לה מספיק אמון שזה לא יקרה שוב. לכן היא שואלת שוב ושוב על העבר, וגם כדי שאתה תבין שהיא עדיין פגועה ושבורה בתוך עצמה. היא צריכה להרגיש ולהבין שאתה פגעת בה ושאתה מבין מה שעשית לה. כמה זה פצע אותה. ואתה צריך להרגיש ולדעת את זה. שזה מה שקרה.

אחרי שהאדם רואה שהשני באמת הבין מה הוא עשה, את הכאב שהוא גרם לשני, שהשני מכיל אותו אז נהיה אמון וביטחון בקשר – ואמון וביטחון מולידים אהבה.

נכון שגם אתה פגוע ממנה, ובצדק, אבל היא כנראה לא מצליחה לנוע קדימה הלאה כי היא עדיין מפחדת בתוך תוכה, המילים הפוגעות שאמרת לה עדיין בתוך הנשמה שלה".

אני פוגש אנשים מכל הסוגים ואני רואה שגם אנשים שעשו תהליכים עם בני הזוג לזוגיות בריאה וטובה יותר, אם היה רעל בין שני בני הזוג דהיינו שהיו פגיעות מילוליות, חוסר כבוד, זלזול, עד שאין הבנה של שני הצדדים מה הם עוללו האחד לשני לא יהיה פה ריפוי אמיתי. צריך את ההבנה וההודאה הנפשית – כן, אני פגעתי בבן הזוג, גרמתי לו לכאב, לחוסר אונים, ואני לוקח אחריות על כך. בלי אשמה ובושה אלא מתוך אחריות. ההבנה שפגענו נותנת לנו את העוצמה לא לחזור יותר על טעויות העבר, ליצור משהו חדש, משהו מרפא, משהו מכיל, משהו שדווקא מתוך הפצעים הקשים מוליד אהבה.

ואם האדם עדיין לא מסוגל לבקש סליחה או למחול סימן שהפצעים עדיין לא הגלידו. אני חושב שבשביל ליצור קשר בריא צריך לדעת שני דברים חשובים בקשר – לדעת לבקש סליחה ולדעת למחול לשני. 

הפסיכולוג האמריקאי המפורסם ד"ר הארוויל הנדריקס כתב: "אנחנו נולדים בקשר, נפצעים בקשר, ונרפאים בקשר". 

היהודי המדובר היה לו קשה לבקש סליחה מאשתו כי הכול שוב צף ועלה אצלו, מה היא עשתה לו ואיך הוא יבקש סליחה אם היא פגעה בו, אבל לאט לאט הוא התחיל להרפות ולהבין שכמו שיש את הצד שלו בסיפור יש עוד צד בסיפור כמה כאב אשתו נפגעה ממנו. לבקש סליחה מתוך אחריות בוגרת מבלי רגשי אשמה ובושה זה משהו שלוקח קצת זמן לעכל את זה.

ואכן אותו יהודי הבין לאט לאט את עוצמת הפגיעה שחוותה אשתו ולמה היא עדיין לא מאמינה לו מספיק ולמה היא לא משוחררת מספיק, פשוט כי בתת ההכרה היא עדיין פגועה, נשמתה עדיין צועקת. אותו יהודי סיפר לי אחרי זמן על אותו הלילה שבו הוא ביקש סליחה מאשתו וכך הוא אמר לה: "אשתי היקרה חשבתי רבות על כך והבנתי, לצערי רק אחרי הרבה שנים, שאני בעלך שהייתי אמור להגן עלייך, פגעתי בך גרמתי לך להרגיש פגועה, קטנה ולא שווה, אני באמת מצטער מעומק ליבי על מה שעשיתי. שנים לא הבנתי את מה שעשיתי והיום אני מבין. אני מבקש סליחה. תסלחי לי שפגעתי בך. אני מבטיח לך שאני לא אעשה זאת שוב, ואם ח"ו פגעתי תגידי לי מיד, כי אני לא רוצה לעשות לך שום דבר רע רק טוב ואהבה".

באותה הזדמנות אף אשתו בקשה ממנו סליחה מעומק הלב על הפגיעות שלה בו.

הבכי שהם בכו באותו לילה אי אפשר לתאר אותו, הוא רק אמר שהם הרגישו שאלו רגעים של קדושה גדולה שבו יורד אור גדול לעולם.

ישנם רגשות ותחושות בקשר זוגי ששום טיפול לא יכול ליצור, כדי לחבר שוב אהבה בין אנשים לפעמים זה רק סליחה אמיתית וכנה מה עשיתי ומה אני יותר לא אעשה לעולם.

סליחה אמיתית וכנה יכולה לרפאות קשר שנפגע. זה גורם לנו להיות יותר כנים עם עצמנו יותר אמיתיים עם עצמנו, להיות אנשים טובים ומאירים.

לתגובות: machon.rot@gmail.com‏