בית עם זרימה חסידית • מנחם וולף

מנחם וולף, יועץ משפחתי, הדרכת הורים וייעוץ זוגי

חודש כסלו מכניס אותי לתחושה של אבא תקוע… מגיעים תאריכים חסידיים והילדים חוזרים מהמוסדות לבושים חגיגי, ואני חוזר מהעבודה באווירת חולין ולא מצליח להתרומם, להאיר להם, לתת תחושה שזה חג. 

כך גם חנוכה הקרב ובא, אני מהאנשים שאוהבים את הפינה שלהם והבן שלי מנסה לשכנע אותי לעשות איתו ‘’מבצע חנוכה’’. אני לא האיש שאוהב לצאת מעצמו ובטח לא ליד השכנים שלי וכשאני עושה את זה, זה בלי אנרגיות של שליח…

מה עושים? אני טיפוס אותנטי, לא מהאלה שיודעים לעשות כאילו. 

מילא אני, אבל חבל על הילדים, אין להם אווירה של התלהבות סביב כל מה שיש בחודש כסלו. מה אתה מציע? נדמה לי שיש הרבה אנשים עובדים שיכולים להזדהות איתי.

תודה רבה לך, זו ההודעה שהתקבלה בוואטסאפ שלי בערב י’’ט כסלו והבנתי את היהודי הכותב. כשאנחנו מסתכלים לאחור, אנו זוכרים אירועים מרגשים שהשאירו בנו חותם, אנו מתגעגעים לחמימות הביתית או לחויות החסידיות שלנו.

בזכרוננו נשארת חווית הלימוד המתוקה מליל שישי, יותר מאשר התוכן הנלמד. אנו יכולים להתרומם מזכרון האווירה בהתוועדות, יותר ממה שאמר המשפיע. גם מאכל שמזכיר לנו את האהבה של סבתא, יכול לעורר בנו רגשות כעבור שנים.

***

פסיכולוג הונגרי-אמריקאי בשם מיהאי צ’יקסנטמיהאיי ניסה להבין איך מרגישים אנשים בשעה שהם חווים הנאה עצומה. מחקרו הביא אותו לתובנה שאנשים מאושרים יותר כאשר הם נמצאים במצב של ‘’זרימה’’. 

בספרו ‘’זרימה – הפסיכולוגיה של החוויה המיטבית’’ הוא כותב: ‘’עקרון הזרימה – המצב שבו אנשים שקועים כל-כך בפעילות עד שלשום דבר אחר אין חשיבות בעיניהם; החוויה עצמה מהנה כל-כך עד שימשיכו בה אפילו במחיר כבד, לשם העשייה בלבד.’’

הזרימה היא מצב שבו האדם שקוע בעיסוקו, עד כדי-כך שהוא כאילו מרחף ושוכח מטרדותיו. על מנת להגיע למצב של זרימה, נדרש גם חשק ורצון להתעסק בתחום, וגם התאמה בין רמת האתגר לרמת הכישרון – אתגר קל מידי, ישעמם; קשה מידי, יוביל להתשה וייאוש.

בשפה החסידית, קוראים לזה התאמה בין ה’’אורות’’ לבין ה’’כלים’’. כאשר ה’’אורות’’ מתיישבים ב’’כלים’’ בהתאמה טובה, ישנה זרימה. הזרימה שהציע צ’יקסנטמיהאיי קשורה בהתאמת ה’’אור’’ אל ה’’כלי’’; אם תתעסק במשהו שאתה אוהב ואתה טוב בו – תזרום. 

בחסידות מדברים על ‘’ביטול’’ ה’’כלי’’ אל ה’’אור’’; ה’’ספירות’’ בעולם האצילות מאוחדות ומיוחדות במאצילן מתוך ביטול. כלומר, החיבור והאחדות של ה’’ספירות’’ בעולם האצילות לא נובע מכך שהם הכי אוהבים והכי מתאים להם, אלא שמפאת גילוי כבודו של ה’, אין נרגשת מציאותם ורצונם.

מכאן נובעת הדרישה של הרבי להחיות את הסביבה גם כאשר אתה עצמך לא מספיק מרומם וגם כשאין לך חשק. אכן, לא בכל עת אנו נושמים אוויר פסגות חסידי ואיננו צריכים לזייף ולהעמיד פנים שאנחנו בדרגה כלשהי.

אך מתוך אותה הכרה פשוטה של מעמדנו ומצבנו, יש בכוחנו להתבטל; לשחרר את עמדתנו ודעתנו ולאפשר לרבי להאיר דרכנו. 

כשמגיע תאריך חסידי ואתה נכנס הביתה, תשכח את עצמך, תזרום! תאמר ‘’גוט יום-טוב’’ ו’’חג שמח’’ בפנים מאירות, תפעיל ניגון חסידי שמח וצא בריקוד עם הילדים שלך, ספר להם על המהות של היום ועל מה שהוא מלמד אותך ואותם. ב’’מבצע חנוכה’’, תאיר ותוסיף מיום ליום, ותתן לבן שלך את כל הכוח להאיר ולהיות שלהבת עולה מאליה.

עשה זאת, לא בגלל שאתה חסיד ואתה חי, אלא בגלל שזה יום מיוחד שנותן לנו אור מיוחד ומגיע לילדים שלך לקבל את האור. צא ל’’מבצעים’’, לא בגלל שזה האופי והכישרון שלך, אלא בגלל שהרבי רוצה להאיר גם את הסביבה שלך. כשתתן לאור לעבור דרכך, לא רק הבית שלך יאיר, גם אתה תהיה מואר!

רוב נחת!