-
במלחמת יום הכיפורים עורר הרבי מלך המשיח פעמים רבות בדבר חשיבות ׳כיבוש דמשק׳ שבסוריה, לא רק מהפן האסטרטגי-המלחמתי כי אם כחלק מהטעימה מהגאולה האמיתית השלימה • מהו הקשר לגאולה וכיצד הדבר עומד בהשוואה לכיבוש לבנון במערכה הנוכחית? • טורו השבועי של הרב מנחם מענדל ששון, באדיבות מגזין ׳בית משיח׳ • לקריאה
עורך תוכן|י״א בתשרי ה׳תשפ״ההרב מני ששון, מגזין ׳בית משיח׳
מלחמה של גאולה
בעומדנו בסמוך ליום הקדוש – יום הכיפורים, בשעה בה המצב בארץ הקודש במצב מלחמה, כל אחד נזכר באסוציאציה ראשונית במלחמת יום הכיפורים שהחלה ביום קדוש זה לפני 51 שנה.
בין הנושאים הרבים בהם התערב הרבי מלך המשיח במלחמת יום הכיפורים הן בפן הרוחני-האלוקי והן בפן האסטרטגי-המלחמתי, ניצב הנושא הכאוב של ׳כיבוש דמשק׳ עליו עורר ריבוי פעמים בהזדמנויות שונות – בדבר חשיבות כיבוש עיר הבירה של סוריה כחלק מנצחון המלחמה.
וכפי שדיבר הרבי בכאב כחודש לאחר פרוץ המלחמה (ש״פ נח תשל״ד):
״את דמשק היה אפשר לכבוש בו ביום שהתחילו את ההתקפה… או ביום המחרת. הסורים הרי ברחו, לא היו מגינים, ולא היה צבא שעמד נגדם, ואז לא הייתה עיר הבירה… ואז סוריה הייתה מסכימה מיד להסכם שלום. ואז היו נפטרים מעוד חזית, היו משחררים 40,000 חיילים מהחזית הזו [=הצפונית]… גם וושינגטון חיכתה שיכבשו את דמשק (לפחות ביום האחרון), למרות שמן השפה ולחוץ הם התנגדו לכך, הרי לאמיתו של דבר הם חיכו שיעמידום בפני עובדה מוגמרת. שאלתי למה לא כבשו את דמשק וקיבלתי תשובה בסגנון הבא: "בגלל הימצאותם של צוקים וסלעים כאלה שקשה לכובשם", ומסגנון התשובה מוכח שהשאלה הייתה שאלה-טענה חזקה וטובה!".
מעבר להסברתו הברורה והנהירה של הרבי, אודות חשיבות כיבוש דמשק בפן האסטרטגי על מנת לשנות את מאזן הכוחות במלחמה לטובת ישראל בהכרעה חדה, מעניין לגלות שהרבי ראה בכיבוש דמשק חשיבות מיוחדת – כחלק מההכנה לגאולה האמיתית והשלימה, בה תתשפט ירושלים עד לדמשק (״עתידה ירושלים להיות מגעת עד דמשק״).
טעימה לא רק מתורת משיח
רעיון זה אינו נאמר כבדרך אגב או בשולי הדברים בשיחות הקודש אודות כיבוש דמשק, אלא כחלק מהנקודה המרכזית של הכיבוש כהכנה לגאולה השלימה, כפי שמפורט ומבואר בשיחת שבת חול המועד סוכות תשל״ד:
״העניין שדובר קודם לכן ש"עתידה ירושלים להיות מגעת עד דמשק" הוא הרי עניין שיהיה לעתיד לבוא על ידי על ידי משיח, ולכאורה – איזו שייכות יש לכך כעת?
ולזה מגיע ה"בירור הלכה" מהאחרונים, הכתוב בכתבי האריז"ל, ומובא גם כן ב׳מגן אברהם׳, שבערב שבת צריכים לטעום מכל תבשיל ותבשיל ממאכלי השבת (וכמו שכתוב "טועמיה חיים זכו"). שהרי זמן הגאולה הוא "שבת" – שבת מן המזיקין, ביטול הגלות, לא ירעו ולא ישחיתו; והזמן כעת – קודם ביאת המשיח – הוא "ערב שבת לאחרי חצות". ועל כן נאמר ״טועמיה חיים זכו", עוד קודם הזמן דה"אכילה", קודם ביאת המשיח, כאשר נמצאים עוד בגלות, ניתן "לטעום" מהעניינים דלעתיד.
וכפי שהוא בנוגע ל"טעימה" מתורת המשיח, שהתגלתה, על כל פנים במקצת, על ידי הבעל שם טוב ותלמידיו ואדמו"ר הזקן ורבותינו נשיאנו שלאחרי זה. וכפי שהוא בנוגע לתורת המשיח, כך הוא בנוגע להנהגת העולם, אשר גם בכך (הנהגת העולם הזה בגשמיות) צריך להיות "טועמיה" מההנהגה שתהיה בביאת המשיח, עוד בזמן הגלות.
ומפורש בפסק דין הנ"ל שטועמים ״שטועמים מכל תבשיל ותבשיל״, ועל כן, הרי גם העניין ד"עתידה ירושלים להיות מגעת עד דמשק" צריך להיות בדרך טעימה גם כעת. היינו, שאף על פי שמדובר אודות . . משיח כנ"ל – הרי נפסק להלכה שהטעימה מכך צריכה להיות גם עכשיו, שהרי הפירוש של "טועמיה" הוא שטועמים בפועל ממש ממאכלי השבת, ואחר מניחים אותם בצד וממתינים לשבת״.
״הנה הגיעו ימות הגאולה״
האכפתיות הגדולה של הרבי אודות כיבוש דמשק והקשרה לגאולה – ניכרת היטב מתיאור פגישתו של ההיסטוריון אריה מורגנשטרן עם הרבי בליל שמחת תורה תשל״ד קודם ההקפות, בה ניכר שהרבי חוזר שוב ושוב על הפן הגאולתי-המשיחי הטמון בכיבוש. וכך תיאר ההיסטוריון את הפגישה:
״אווירה של חרדת קודש אפפה את אותה שיחה. הרבי דיבר אתנו על משמעות המלחמה ובעיקר על חשיבות התקופה מבחינת תהליך הגאולה. מאחר שהייתי נתון בהתרגשות עצומה, אינני זוכר אם הרבי השתמש במושג "מלחמת גוג ומגוג", אבל זו הייתה רוח הדברים. הרבי שאל וחזר והִקשה בתקיפות רבה מדוע נעצרה המערכה הצבאית ברמת הגולן, ומדוע כוחות צה"ל, שכבר הדפו את הצבא הסורי, נמנעו מלהתקדם ולכבוש את דמשק.
את אמירותיו הפוליטיות תיבל הרבי בציטטות מהמדרשים ומספרות הקבלה . . התקשיתי לעקוב אחר שטף המקורות והציטטות, אבל הרבי חזר כמה וכמה פעמים על המדרש הידוע כי "עתידה ירושלים להיות מתרחבת בכל צדדיה, ושערי ירושלים עתידין להיות מגיעים עד דמשק" (שיר השירים רבה, ז, י).
באותו ליל שמחת תורה אירע אירוע נוסף, מתוכנן מראש ובעל נופך משיחי: בפעם הראשונה הוצא מארון הקודש "ספר התורה של המשיח" שכתיבתו הסתיימה במועד סמוך, והרבי התכבד לשאתו בהקפה הראשונה. גם אנחנו התכבדנו, יחד עם זקני החסידים, בנשיאת ספרי תורה לצדו. אלפים מילאו את המקום בשירה ובריקודים והאולם כולו התמלא בתחושה המשכרת שהנה-הנה הגיעו ימות הגאולה, והמשיח הוא לא אחר מהרבי מליובאוויטש הנושא את ספר התורה שנכתב לכבודו״.
כיבוש לבנון כטעימה מהגאולה
פטור בלא כלום אי אפשר, ובזהירות הראויה ניתן לומר, שגם במערכה הנוכחית המתנהלת בשבועות האחרונים מול לבנון ישנה חשיבות רבה בפן ההכנה לגאולה השלימה:
בנבואת עובדיה על הגאולה, נזכר בין השאר היעוד ״גלות החל הזה עד צרפת״. כל חסיד בדור השביעי מכיר היטב את הפסוק הזה משיחת ש״פ וישב תשנ״ב בה מסביר הרבי מלך המשיח שהכוונה היא לבירורה של מדינת צרפת בדורנו, המעידה על הכנת העולם כולו לגאולה.
מעניין לציין, שאכן כך הוא פירוש רש״י והרד״ק, אך המלבי״ם פירש שאין הכוונה ב״צרפת״ למדינת צרפת, כי אם לעיר ״צרפת״ הנמצאת בלבנון…
כפי שמופיע במלכים-א (יז,ט) במעשה אליהו הנביא שהחייה את הילד: "קום לך צרפתה אשר לצידון וישבת שם".
ולפי פירוש זה – שירושת "צרפת" לעתיד לבוא הינה העיר צרפת שבארץ לבנון – מתבהר יותר ויותר שהמערכה הנוכחית הינה חלק מההכנה לגאולה האמיתית והשלימה שתושלם תיכף ומיד בהתגלות הרבי מלך המשיח!
תגיות: הרב מני ששון, מגזין בית משיח, משיח בשיח